נשיקת המדוזה

כבר המון זמן שאני לא הולך לים כדי להתרחץ או לשחק במטקות. אפילו כמעט שלא יוצא לי לשבת על החוף בכיסאות פלסטיק מתחת לשמשייה, לשתות בירה צוננת ולאכול אבטיח. בפעמים האחרונות שיצא לי להגיע לאחד מחופי ארצנו, היה זה תמיד כדי לרכוש דגים מהדייגים שחוזרים עם שלל הים שלהם. חלקכם בוודאי יצקצקו בלשונם וירחמו על חוסר הרומנטיקה האמפיבית שלי.

אפילו הוריי היו נוהגים לעשות הליכות בשעת השקיעה על חוף ימה של תל אביב-יפו. הם קראו לזה זמן איכות. אני לא ירשתי מהם את הקטע הזה. ואפילו שחוף אכזיב היפהפה הוא בסך-הכול במרחק שלושים דקות נסיעה מהבית שלי - עדיין לא מצאתי את הזמן, במהלך השנים שאני פה. אבל לנמל עכו אני מגיע באופן קבוע בכל שבוע. טבח אוהב דגים אנוכי, במיוחד אוהב לקנות ישר מהדוכנים של דגי הים בפאתי הנמל בואך שוק עכו.

השבוע, משום מה, התחלתי לחלום על פאייה. אולי מפני שבאוגוסט אנחנו מתכוונים לנסוע לספרד, מולדת הפאייה. בפעמים האחרונות בספרד נפלתי על כמה מלכודות פאייה לתיירים, ולכן החלטתי שאני לומד את הנושא על בוריו ויורד לשוק עכו כדי לארגן לי שרימפס, סרטנים וקלמארי בשביל המחבת הזו עם האורז ועם הזעפרן.

כשהגעתי לשוק והחניתי ליד חנות הדגים של האחים ג'רחי, שאני נוהג לפקוד אותה באופן קבוע, הבחנתי לתדהמתי שהחנות ריקה באופן מחשיד, ואף שהשעה הייתה 9:30 בבוקר - הזמן שבו בדרך כלל מגיעים בכל בוקר הארגזים עם השלל היומי - לא נרשמה כל פעילות בדוכן, וארגזים אין. האחים ישבו על שרפרפים בכניסה לדוכן ונראו שפופים מתמיד וחסרי מעש. שאלתי אותם בתקווה אם יש שרימפס, והם ענו לי שאין כלום. קלמארי? המשכתי. שום דבר, הם ענו נחרצות. סרטנים? "כלום. כלום", הם השיבו בעצבים. "יש מדוזות בים. השרימפס והקלמארי מפחדים מהן ומתחפרים בחול. הרשתות יוצאות מלאות במדוזות מגעילות ואין דגים".

הסתכלתי על האחים המשרופרפים, ושמעתי את האוויר מתנדף בשריקה צורמנית מבלון הפאייה שלי. אבל עוד לא התייאשתי. הסתובבתי במשך שעה שלמה בין כל דוכני הדגים שבשוק, ומפח נפש אחד גדול השתלט עליי. באמת לא היו שום יצורים מעניינים.

בצר לי, "התפשרתי" על לוקוס אחד בינוני שהצליח איכשהו לשרוד את המדוזות, וחשבתי לי כמה חבל שמהחוטית הנודדת הזו (שמה של המדוזה שמגיעה לחופי ארצנו בחודשי הקיץ) לא מכינים מטעמים. אפילו שביפן ובוייטנאם אכלתי סלטי מדוזה לא רעים בכלל, חשדתי שהם עושים את הסלטים האלה מזן מדוזות שלא מגיע לחופי ארצנו. צלצלתי לחנות מזרח ומערב, שידעתי שהם מחזיקים דגים מיובשים למיניהם מאסיה, ושאלתי אם הם מחזיקים מדוזה מיובשת. אבל גם להם לא היה, רציתי לאכול מדוזות. כמה שיותר. לטרוף אותן.

הקטסטרופה הזו של מיליוני בעלי החיים הצורבים האלה לא משפיעה רק על הרוחצים. היא משפיעה בעיקר על כל אוכלוסיית הסרטנים, הקלמארי ושאר בעלי החיים שמקריבים את גופם בשביל בלוטות הטעם שלנו. דווקא עכשיו, כשבא לנו לשבת על שולחן פינתי במסעדת דגים עסיסית שגובלת בגלים, ללגום סוביניון בלאן רציני ולהתענג, נגזר עלינו לאכול שרימפס קפואים, קלמארי שיצאו מהפריזר וכל מיני דגים שמנים מבריכות דגים. טבע אכזרי.

נהגתי הביתה כשחצי תאוותי בידי, והחלטתי שאני לא מוותר לה לפאייה הזאת. החלטתי שאעשה פאייה עם הלוקוס הזה שהשגתי בדמים מרובים, ועם תרנגולת אורגנית אחת שנחה לי במקרר. כל הדרך חשבתי על המדוזה הזאת. כנראה גם השרימפס והקלמארי שבים קראו ספרי מיתולוגיה יוונית וגם הם מפחדים להסתכל בעיניה. אולי גם הם יודעים שמי שמישיר מבט למדוזה הופך לאבן. איפה אתה פריסאוס הציוני, שתקום ותערוף את ראשו של נחיל המדוזות שקם על פירות הים שלנו? אנחנו רוצים שרימפס טרי.

מתכון: פאייה פירות ים

חומרים: חצי קילוגרם אורז עגול לפאייה (אפשר להשיג כמעט בכל סופר את האורז הספרדי), 1.5 ליטרים מרק עוף ביתי מסונן, חצי קילוגרם שרימפס גדולים ויפים, מנוקים היטב (נטו), 1.5 קילוגרמים סרטנים כחולים מנוקים וחצויים, 1 כוס ורבע עגבניות בשלות קצוצות גס, 5 שיני שום פרוסות, 250 גרם שעועית טורקית טרייה ורכה חתוכה לחתיכות באורך 3 סנטימטרים בערך, 2 בצלים קטנים חתוכים לשמיניות לאורכם, 1 כוס עלי פטרוזיליה רעננים מופרדים, חצי עד שלושת- רבעי כוס שמן זית עדין, חצי גרם זעפרן איכותי "פתוח" ברבע כוס מים חמים, פלפל לבן גרוס ומלח ים גס לפי הטעם.

הכנה: מחממים מחבת שטוחה ורחבה ומוסיפים לתוכה את שמן הזית. מקפיצים את הסרטנים עד שישנו את צבעם ויהפכו לאדומים. מוציאים אותם מהמחבת ומקפיצים בתוכה את השעועית החתוכה ואת שמיניות הבצל. מחזירים למחבת את הסרטנים, מוסיפים את פרוסות השום, ואחרי כמה שניות מוסיפים את העגבניות הקצוצות. אחרי כדקה לערך, על הלהבה הכי חזקה, מוסיפים את האורז.

מערבבים את ציר העוף עם הזעפרן ומציפים את האורז שבמחבת. מתבלים במלח ובפלפל לבן גרוס לפי הטעם. מנערים את המחבת כדי שכל החומרים יתיישבו באופן אחיד. מכסים ומבשלים במשך כ-15 דקות על להבה נמוכה. מוסיפים את השרימפס מלמעלה, ומטביעים אותם קצת בפאייה. מכסים שוב את המחבת, וממשיכים בבישול במשך עוד כחמש דקות, עד שהאורז מוכן. מפזרים מלמעלה עלי פטרוזיליה מופרדים ומגישים מיד.

מתכון: פאייה עם תרנגולת ודג

חומרים: חצי קילוגרם אורז עגול לפאייה, שלושת-רבעי כוס שמן זית עדין, 15 עגבניות שרי תמר חצויות, חצי כוס בצל ירוק קצוץ דק, חצי כרובית קטנה מופרדת לפרחים, 1.5 ליטרים ציר עוף, 1 קילוגרם פילה דג מפולט ללא העור וחתוך לחתיכות באורך 5 סנטימטרים, 1 קילוגרם פרגיות (עדיף אורגניות, משווקות גם בסופרים), חצי גרם זעפרן פתוח ברבע כוס מים חמים, 6 שיני שום קצוצות דק, 2 פלפלים אדומים חריפים מגורענים וקצוצים גס, חצי כוס שקדים קלויים שבורים, מלח ים גס לפי הטעם.

הכנה: מחממים מחבת שטוחה עם שמן זית. מטגנים בתוכה את הפרגיות במשך דקות אחדות מכל צד עד שיזהיבו. מוציאים את הפרגיות מהמחבת ומכניסים לתוכה את פרחי הכרובית, ואחרי שהם מזהיבים קמעה מוסיפים את הפלפל החריף ואת השום, ואחרי כחצי דקה מוסיפים את חצאי עגבניות השרי תמר. מחזירים את הפרגיות למחבת, מוסיפים את האורז העגול ומתבלים במלח. מערבבים את מרק העוף עם הזעפרן ומציפים את המחבת. מסדרים מלמעלה את חתיכות פילה הדג, ובוזקים מעליו מעט מלח. מכסים היטב ומבשלים במשך כ-20 דקות, או עד שהאורז מוכן. מפזרים מלמעלה בצל ירוק קצוץ ושקדים קלויים שבורים, ומגישים מיד.