מדד הדיבורים: מי מלך האוהלים?

אפשר להתווכח על חלקו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ביצירת תנאי השוק הנוכחיים שמקשים על מעמד הביניים. ואולם, האם המחאה ברשת מעלה את שמו או דווקא את שמם של הטייקונים?

כדי לנסות לענות על השאלה הזו, ניתחה חברת Buzzilla את השיחות ברשת על מה שהחל במחאת האוהלים לפני שבועיים וחצי והגיע לשיא (בינתיים) בהפגנת הענק הארצית במוצאי שבת, כדי לראות איזה שמות שבו ועלו בתוך השיח הציבורי. הבדיקה לא עונה על השאלה מי נתפס כאשם ביותר, אבל בהחלט משרטטת את מי שנמצאים על סדר היום בהקשר של המחאה.

ראשית, מבלי להיכנס לשיחות עצמן, נתניהו הוא הדמות הכי מדוברת ברשת בהקשר למחאת הדיור, שהולכת ומתרחבת למחאה כלכלית-כללית של הציבור.

 יואב עמודות אנשים

מתוך 21,400 שיחות במדיה החברתית על מחאת הדיור בשבועיים האחרונים, נתניהו מופיע ב-3,810 מהם - יותר מכל אדם אחר. הדבר מחדד את המעורבות הנתפסת של נתניהו בתנאים הכלכליים שהולידו את המשבר. לעומתו, שמו של שר האוצר יובל שטייניץ עולה ב-1,170 דיונים ברשת סביב המשבר - פחות משליש ביחס לנתניהו.

אין ספק, גם מסיבת העיתונאים שיזם נתניהו בשבוע האחרון, בניסיון לפייס את הסטודנטים עם הטבות בתחבורה הציבורית ובכך להוציא את הרוח ממפרשי המחאה - השיגה את הפעולה ההפוכה וחיזקה את הזיקה בינו לבין המחאה.

מעניין לא פחות להסתכל על מקום 3 ו-4 ברשימה: נאמר רבות על כך שלמחאה אין הנהגה מסודרת ושאין מי שמנהל אותה בפועל. זה אולי נכון, אבל בדיקת השיחות ברשת מגלה כי דפני ליף, עד לפני פחות מחודש סטודנטית אלמונית לחלוטין לקולנוע, הפכה לפנים של המאבק.

קבוצת הפייסבוק שפתחה ליף לפני 3 שבועות בסך-הכול הולידה את המהפכה. מוקדם להעריך לאן גל המחאה יישא אותה - כפי שקשה להעריך מה יהיו תוצאות המחאה עצמה, אבל לנוכח הפופולריות של המאבק והזיהוי המוחלט שלה איתו, נראה כי יש לנו כאן סלבריטי חברתית שתישאר חרוטה בתודעה הציבורית.

בין אם תתמסד ותרוץ לבחירות (אפשרות ריאלית לחלוטין, במיוחד אם הממשלה תופל והבחירות יוקדמו), ובין אם תישאר בצד המוחה ולא המחוקק - את שלה היא כבר עשתה. היא הכוכבת האמיתית שנולדה החודש, ולא חגית יאסו מ"כוכב נולד".

ובאשר לאביגדור ליברמן, שנמצא במקום הרביעי במספר השיחות ברשת שהוא מייצר: הימצאותו כאן מסמלת את המחאה נגד סדר העדיפויות המדיני של הממשלה, לא רק הצעדים הכלכליים גרידא שבהם נקטה.

ליברמן הוא לא דמות כלכלית, אבל הוא כן מסמל את קיר הברזל של המדינה בחזית המדינית. העם שהביא אותו למעמדו, עם 15 מנדטים בבחירות 2009, קושר את שמו למשבר.

אפשר להוותכח עד כמה הפניית תקציבים להתנחלויות החריפה את מצוקת מעמד הביניים במרכז הארץ, אבל אי-אפשר להתנער מכך שההתנגדות לנתניהו וממשלתו מכוונת את חיציה דווקא לשר החוץ.

ושוב, הסתייגות: הניתוח לא כלל בדיקה של הדיונים עצמם שהזכירו את ליברמן, ולכן אי-אפשר לקבוע מה מידת הסנטימנט השלילי שהוא מייצר בקרב הציבור. ואולם, עצם האזכור שלו כאן מחדד את ההתנגדות לדרכי פעולתה של ממשלת נתניהו, במיוחד לנוכח העובדה שצמיחתו המהירה באה על רקע הממשלה הנוכחית.

שמו של אהוד ברק, לעומת זאת, עלה רק ב-229 שיחות בשבועיים האחרונים - שליש ממספר הדיונים שבהם מוזכר ליברמן. עובדה זו מפתיעה גם לנוכח תדמיתו של ברק בציבור ולנוכח הפרוסה האדירה שמשרד הביטחון נוגס מעוגת התקציב הלאומית, דבר שניתן היה לצפות שיהווה קרקע פורייה להתנגחות בברק.

מירי רגב וסתיו שפיר (ח"כית בליכוד ואחת ממארגנות המחאה) לא היו מופיעות כאן אלמלא ראיון אחד שנתנו השתיים, במשותף, לדן מרגלית באולפן "ערב חדש" המנומנם בדרך-כלל. התבטאויותיה החריפות של רגב, שנוספו לתגובתה הכמעט היסטרית לאחר שביקרה במאהל במחאה בתחילת השבוע שעבר, סיפקו דלק בעירה לתומכי המחאה, שהעלו לפייסבוק סרטונים וקליפים שמגכיחים את רגב.

ואולי הכי מפתיע ומעניין לראות את מי שלא נמצא ברשימה. מבין כל ברוני הארץ, משפחות העושר בעלי האחזקות הפיננסיות והריאליות, רק שמו של נוחי דנקנר מופיע - וגם הוא בתחתית הרשימה.

כיצד הצליחו הטייקונים לעטוף עצמם בטפלון ולא להפוך למושא האשמה היא תעלומה. כנראה שהציבור מאשים את המערכת, יותר מאשר את אלה שניצלו אותה לטובתם.

העובדה היא שעפרה שטראוס, שרי אריסון, יצחק תשובה ואפילו אילן בן-דב השכילו להרחיק את עצמם ממוקד האש בדיון הציבורי על מצוקת מעמד הביניים. אולי זה בגלל שהם השכילו לשמור על דממת אלחוט מאז שפרץ המשבר (לקח מהראיון של זהבית כהן לאולפן שישי בשיא משבר הקוטג'?), או שמא בגלל שהכעס של הציבור לא מופנה לחברות שמעסיקות אותו ומספקות לו מוצרים ושירותים - אלא לפוליטיקאים שבכוחם לקבוע כיצד יחולק הכסף שבקופה הציבורית.

 יואב גרף נפח שיחה

ולסיום, עוד עניין קטן בשולי המחאה: במוצ"ש עמדו קברניטי הזכיינית קשת מול דילמה: האם להכריז על אולפן פתוח שיביא את הקולות והתמונות של המחאה מרחובות הערים המרכזיות לכל סלון בארץ, או להמשיך בלוח השידורים המקורי?

מוצ"ש הם רצועת שידור חזקה עם רייטינג גבוה, ולבסוף הוחלט למתוח את החדשות, אבל לשדר פרק של "רמזור", כמתוכן. השידור אמנם השיג רייטינג מרשים (33.7%), מה שממחיש שגם בתוך מהפיכה חברתית - העם צריך את מנת הסם הבידורית שלו.

עם זאת, השיח על מחאת הדיור הגיע בשבוע האחרון לשיא חסר תקדים של 2,000 שיחות ביום - מספר גבוה יותר אפילו ההשיח על אירועים טלוויוניים שבאופן מסורתי נחשבים ל"מגנט קהל", דוגמת גמר "האח הגדול 3", וגמר "כוכב נולד". דבר זה מוכיח כי אש המהפכה העממית ממשיכה להיתמר גם כשהממיר דלוק על ערוץ 2.

הכותב הוא מנכ"ל חברת Buzzilla למחקרים במדיה החברתית.