האם אירוח מונדיאל משתלם כלכלית?

בבוקר אחד ביוהנסבורג בקיץ הקודם, בזמן המונדיאל שהתקיים בדרום אפריקה, היה לי את העונג להיפגש לארוחת בוקר עם אורלנדו סילבה ג'וניור, שר הספורט של ברזיל. סילבה הוא אדם מקסים שנוהג להסתובב בלבוש יומיומי קליל: הוא אינו חנוט בחליפות הטוקסידו האופייניות לפוליטיקאים ברחבי העולם. ולסילבה היו תקוות גדולות שמונדיאל 2014 יזניק את ברזיל.

"אני מתאר לעצמי שהטורניר הנוכחי ממריץ את הפיתוח ואת התשתיות כאן בדרום אפריקה", הוא אמר. "אנחנו נמשיך את אותו הקו בברזיל". סילבה הסביר שברזיל בחרה במכוון "אזורים פחות מתקדמים" לארח בהם משחקים, רק כדי להעניק לאזורים האלו הזדמנות להתפתח. המדינה תבנה שדות תעופה, נמלים ואצטדיונים. כמות אדירה של מקומות עבודה חדשים תתווסף לשוק. בקיצור, המונדיאל הוא בדיוק מה שכלכלת ברזיל היתה צריכה.

רק שעם כל הכבוד למר סילבה ג'וניור, הוא טועה. אירוח של טורניר ספורט לא הופך מדינה לעשירה יותר. כבר עכשיו אנחנו יכולים לומר בוודאות שהמונדיאל ב-2014, שהגרלת בתי המוקדמות שלו התקיימה בשבת האחרונה, בהחלט יתרום למארחת ברזיל - אבל ממש לא בפן הכלכלי.

***

בספר "סוקרנומיקס", שכתבתי יחד עם סטפן סיזמנסקי, שהוא פרופסור לכלכלת ספורט מבית הספר הלונדוני לעסקים CASS, הוכחנו עובדה פשוטה: במונחים של כלכלה קונבנציונאלית, ברור שאירוח מונדיאל פשוט לא שווה את זה. המונדיאל "גונב" את כספי משלם המיסים מפרויקטים חשובים אחרים, והכל למען חודש אחד של כדורגל. בניית בתי ספר ובתי חולים נותנת החזר טוב יותר לכלכלה של מדינה מאשר כספים שמבוזבזים על אירוח אירוע ספורט. ככל שהמדינה יותר ענייה, כך הופך הכלל הזה לנכון יותר. למעשה, ברזיל הקריבה חלק קטן מהעתיד שלה כדי לארח את גביע העולם ב-2014.

כמובן שמר סילבה חושב אחרת. גם בברזיל, כמו בכל מדינה שמארחת אירועי ספורט בסדר גודל כזה, תמצאו את הפוליטיקאים שיעמדו בתור כדי לבשר לאומה ולעולם על הכספים הרבים שייזרמו לכלכלת המדינה כתוצאה מהאצטדיונים והכבישים החדשים שייבנו, מנחיתת התיירים המוגברת בשדות התעופה במהלך המשחקים, ומהאפקטים השיווקיים הכרוכים בחשיפת האומה ומשאביה הרוחניים לעולם כולו. אותם פוליטיקאים בדרך כלל משלמים לסוכנויות ייעוץ צייתניות, כדי שאלו יכתבו דוחות שיעריכו עד כמה גדול התמריץ שהכלכלה הולכת לקבל בעקבות האירוח, כשהסכומים המדוברים מגיעים בדרך כלל לעשרות מיליארדי דולרים (ראו מסגרת). אבל אף אחד לא יכול למצוא אפילו מחקר כלכלי אחד שהשתמש בנתונים אמינים כדי לגבות ולהוכיח את אמינות מספרי הענק האלו.

מחקרים רציניים יותר, שנשענים על מאמרים מדעיים ואקדמאים שנכתבו במשך שנים ארוכות, מוכיחים כי אירוח של אירוע ספורט גדול הוא בטח לא תמריץ לכלכלה, להיפך - הוא מהווה נטל.

לא צריך לחשוב יותר מדי לעומק כדי להבין את הסיבות לכך. הדברים שמדינה חייבת לבנות כדי לארח טורניר ספורט - אצטדיוני ענק חדשים, כבישים שמובילים לאצטדיונים האלו, שדה תעופה בעיירה מנומנמת - הם כמעט תמיד דברים שהמדינה ממש לא זקוקה להם בחיי היומיום שלה. ברזיל אמנם מארחת שנתיים אחרי המונדיאל גם את המשחקים האולימפיים, אבל המשמעות של האירוח הרצוף היא שרוב תושבי ברזיל לא יזכו לראות עוד אירועים גדולים כאלו חוזרים למדינה שלהם במהלך חייהם. כלומר, המדינה פשוט לא תהנה משימוש מספק בכל הפסיליטיז שהיא בונה.

לגבי נושא התיירות: אנחנו יודעים שברזיל היא בכל מקרה יעד אטרקטיבי למבקרים זרים. הרבה תיירים יגיעו אמנם לברזיל ב-2014 כדי לצפות במונדיאל - אבל הרבה יותר תיירים יימנעו מנחיתה במדינה באותו קיץ מאחר שהזמן הכי גרוע לתייר שאינו חובב כדורגל לחפש קצת שקט על חופי ברזיל הוא כשמתקיים במדינה פסטיבל כדורגל ענקי. וכך הרווח של כלכלת ברזיל מתיירות בגביע העולמי יהיה לא משמעותי, ואולי הוא אפילו יהפוך להפסד.

***

מדינה שמארחת אירוע ספורט גדול אמנם לא תקבל תמריץ משמעותי לכלכלה שלה, אבל היא מרוויחה במקומות אחרים. המרוויחים הגדולים מאירוח מונדיאל במדינה מסוימת הם מועדוני הכדורגל של אותה מדינה. אחרי שהחודש הססגוני יסתיים, המועדונים נשארים עם אצטדיונים חדשים ונוצצים שיכולים להגדיל את ההכנסות שלהם. "המטרה של ברזיל", אמר סילבה בארוחת הבוקר בדרום אפריקה, "היא להגדיל את רמת הנוחות באצטדיונים שלנו, ובמקביל לדאוג שהאנשים הפשוטים ימשיכו להגיע אליהם". ברגע שרמת הנוחות תעלה, מיליוני אנשים ממעמד הביניים בברזיל אמורים להתחיל להגיע יחד עם המשפחות שלהם למשחקי ליגה בברזיל. "אפקט האצטדיונים" עוזר להסביר מדוע הליגות של המדינות שמארחות מונדיאלים נהנות כמעט תמיד מעלייה משמעותית בכמויות הצופים בעונות שלאחר הטורניר. אוהדי מעמד הביניים החדשים בברזיל מוכנים לקנות כרטיסים יקרים יותר מהאוהדים הפשוטים, וזה יהפוך את המועדונים הברזילאים לעשירים יותר.

אחד מחברי ההנהלה של צ'לסי אמר לי לאחרונה ש"מונדיאל 2014 מהווה סיכון עבורנו מבחינת שוק הכישרונות שיש לברזיל להציע". הכוונה שלו היתה שלאחר הטורניר, יותר ויותר שחקנים ברזילאים יעדיפו להישאר בליגה המקומית, שם יוכלו להרוויח יותר כסף מאשר בליגות האירופיות, בעקבות הכסף החדש שיזרום למועדונים. וכל זה בזכות כספו של משלם המיסים הברזילאי האדיב.

אבל רווח אחר שמקבלת מדינה שמארחת מונדיאל, והוא אולי המשמעותי מכולם, נוגע ל"מדד האושר" הלאומי. לפני כמה שנים ביצעו סיזמנסקי והכלכלן היווני גיורגיוס קאבטסוס מחקר על השינויים ברף האושר של תושבי מדינות באירופה לאחר אירוח של טורניר כדורגל חשוב (המחקר שהקיף אלפי נשאלים בכל מדינה, התבצע באמצעות תשאול דו-שנתי של האנשים, פעם אחת באביב ופעם אחת בסתיו). הם מצאו שכמעט בכל המדינות דיווחו התושבים על שמחה מוגברת לאחר אירוח טורניר גדול. המחקר השתמש ברוב הפרמטרים המקובלים במחקרים אקדמאים לבחינת רמת האושר של בני האדם - הכנסה, מצב משפחתי, תעסוקה וכו'. למרות שנרשמו במהלך השנים שינויים לא משמעותיים בפרמטרים האלו אצל אנשים, הם טענו שהם יותר מרוצים בתקופות שלאחר אירוח טורנירים גדולים, גם אם לא נרשמו כלל שינויים בתלוש המשכורת שלהם.

 משחק כדורגל בחוף קופקבנה בברזיל / צלם: רויטרס

הסיבה לעלייה במדד האושר היא החוויה הקולקטיבית: כמעט כל תושבי המדינה המארחת מרגישים שהם לוקחים חלק בטורניר. הם מדברים עליו בתחנות אוטובוס, במשרד, בבית הספר. הטורניר מעניק לאנשים תחושה שיש להם תכלית ומטרה בחיים. זה נכון אפילו כשהנבחרת המקומית מפסידה: הטראומה הברזילאית של 1982, שבה אנשים מיררו בבכי ברחובות לאחר שהנבחרת הפסידה לאיטליה, היתה חוויה לאומית מאחדת ומגבשת לא פחות מכל החגיגות שליוו את חמש הזכיות של ברזיל במונדיאלים אחרים.

***

אין ספק שאירוח המונדיאל ב-2014 יהפוך את העם הברזילאי לשמח יותר, לפחות לזמן מסוים; בנוסף, הוא אמור לשפר את מצבם הכלכלי של מועדוני הכדורגל במדינה. מה הוא לא יעשה: יהפוך את הברזילאים לעשירים יותר.

אם רק הפוליטיקאים היו כנים מספיק להודות בעובדות האלו.