מתוק כדבש ועוקץ כדבורה

כבר שבועיים שאני מתהלך עם נפיחויות מוזרות וגירודים איומים בכל הגוף. וזה לא שפיתחתי צרעת רחמנא לצלן או שחטפתי פסוריאזיס פסיכוסומטי. אני דווקא די מאושר (כמה שאפשר להיות מאושר בחמסינים האלה, אבל משתדלים מן הסתם). במהלך השבועיים האלה התמכרתי לפטל שגדל אצלי בטרסות. פטל שחור גדול, פטל אדום ומוצק, ופטל שאני לא יודע איך להגדיר אותו, חוץ ממצוין.

בכל פעם שאני יורד להאכיל את תרנגולי ההודו שלי, אני מטפס במדרגות המובילות אל הכלוב שלהם, נכנס לאחת הטרסות המשופעות בשיחי פטלים, קוטף להנאתי חופנים-חופנים של הפירות העסיסיים האלה, דוחף אותם לפי, ונותן לעסיסם להציף אותי עד הגג. יש משהו בשיחי הפטל האלה שהוא ידידותי למשתמש. אתה לא צריך לטפס על סולם כדי להוריד את הפירות מהענפים הגבוהים של העץ. אלה שיחים בגובה העיניים, וחוץ מהקוצים שנתפסים לי בבשר, הכול מושלם.

אבל לפני שבועיים, כשהייתי לפני סיור בוסתן באחת הסדנאות, הגעתי אל השיחים האלה, שהיו מפוצצים במיוחד, והתחלתי לקטוף פטל לאורחיי. כולם מאוד התלהבו מטעמם המתקתק, ואני המשכתי לדחוף את ידיי עמוק לתוך השיחים, מתעלם מהקוצים. לפתע הרגשתי זרם חשמלי בכף היד וכאב חד. משכתי את ידי בבהלה והבנתי שמדובר בצרעה. התעלמתי מהעקיצה, כי הייתי עם אנשים ולא נעים להתבכיין בחברה, והמשכתי את הסדנה כמתוכנן.

אט-אט פשטה על-ידי נפיחות גדולה. רופאה שישבה לשמאלי, ממש צמודה אליי, שאלה אותי אם אני אלרגי לעקיצות צרעה, ואני אמרתי בטון של גבר-גבר שמה פתאום. טענתי שהעקיצה לא מטרידה אותי בכלל. אבל אחרי חצי שעה היד שלי נראתה כמו בלון, והנפיחות טיפסה מעלה-מעלה במהירות מבהילה. אתה אלרגי! הרופאה פסקה. יש לך איזשהו אנטיהיסטמין, היא שאלה. יש לי אהיסטון כאן איפה שהוא, אני חושב, עניתי לה, וביקשתי מהאסיסטנטית שלי להביא את הכדור.

אל תיקח אהיסטון עכשיו, צוותה הרופאה, אתה שתית איתנו קצת יין, הכדור הזה ירדים אותך. מה פתאום, עניתי לה בשחצנות, אני סוס אני! וכדי להוכיח לה כמה אני חזק ועמיד בלעתי את האהיסטון יחד עם שלוק נדיב של סאן ג'ובזה נהדר וגרגרתי בהנאה. הרופאה הסתכלה עליי, חייכה, ואמרה בשקט, "בעוד שעה אתה תהיה סמרטוט, אני מבטיחה לך". נחרתי בבוז והמשכתי את ההדגמות בסדנה.

אבל אז, בערך שלושת-רבעי שעה אחרי שבלעתי את הגלולה הזאת, התחלתי להרגיש איך כל הפעילות שלי הולכת ומאיטה. המילים יצאו לי בקושי רב מהפה, הסכין שבה קצצתי את הפטרוזיליה הרגישה פתאום כמו אבן כבדה. אני לא אמרתי כלום, והמשכתי להציג כאילו אני בשיא כוחי, ורענן-רענן. אבל בשלב מסוים הרופאה שאלה אותי בחיוך אם היא יכולה למדוד לי דופק כי נראה לה שהאהיסטון נכנס לפעולה.

טוב, מה אומר, שרדתי איכשהו עד סוף הסדנה, ואחר כך התמוטטתי לשינה עמוקה-עמוקה, שממנה התעוררתי רק כדי להרגיש שהיד שלי לא ממש בסדר, כמובן. על העור הופיעו שלפוחיות קטנות ומוזרות, כאילו שמן רותח ניתז עליי ועשה לי ג'קסון פולוק על היד. לקח יומיים-שלושה עד שהנפיחות ירדה. אחר כך בא החלק המעצבן ביותר - הגירוד הבלתי נגמר. אבל שלא תחשבו שבזה נגמרה סאגת הצרעות שלי. תאוותי לפטל הרבה יותר גדולה מהפחד מעקיצת צרעה. מה זה צרעה, יצור כל-כך קטן... ירדתי שוב למקום העבירה, ושוב קטפתי לי חופנים של פטל בצהרי היום. הפטל היה חם מהשמש, וכמעט שהפך לריבה. לא עברו יותר משתי דקות, ושוב הרגשתי עקיצה, והפעם ביד השנייה.

הפעם כבר הייתי מוכן. חברים יודעי דבר אמרו לי ששיח הטיון הדביק שיש לי במדרגות הבוסתן נהדר לעקיצת צרעה. לעסתי את העלים במיאוס, והצמדתי את העיסה למקום העקיצה. בהתחלה נדמה היה שזה עוזר קצת. אבל אחר כך שוב התנפחה לי היד כמו כדור פורח, ושוב הבנתי שהרופאה כנראה צדקה, ושכנראה פיתחתי אלרגיה לארס. אבל אז שוב התגבר עליי היצר, ושוב מצאתי את עצמי מול שיח הפטל הזה, וכמו אידיוט גמור שוב חטפתי עקיצה, והפעם ברגל (אני הולך יחף בבוסתן). הפעם זה היה רע לתפארת, ואני נשבעתי שאתנקם בצרעות הללו ללא רחם.

עם השקיעה, כשהצרעות חוזרות לקנן ונרגעות, הגעתי לשיח הפטלים הזה עם בקבוק K300 אכזרי ולא אורגני בכלל, ששאלתי מהשכנים שלי. מצאתי את קן הצרעות, שהיה צמוד, איך לא, לחלקו התחתון של שיח הפטל. מאות צרעות התגודדו על הקן, ואני, בלי להתבלבל, ריססתי עליהן את הרעל הזה וצפיתי בתענוג גדול איך הן נושרות אל מותן. אכזריותן עבדה כבומרנג. דידיתי חזרה הביתה ושתיתי כוס יין עם עוד כדור אהיסטון אחד, והלכתי לישון מטושטש אך מאושר.

חשבתי שחיסלתי אותן. למחרת בבוקר החלטתי שמגיע לנו סקונס (לחמניות מתוקות) עם פטל. אבל כשהגעתי לשיחי הפטל האדום בטרסה השכנה לקן הצרעות זיכרונן לברכה, שמעתי זמזום נוראי והבנתי בתוך חצי דקה שלחסל קן צרעות אחד זה לא מספיק בשביל למגר את הצרה הזאת מהבוסתן. לא התעצלתי. חזרתי הביתה, לבשתי בגדים ארוכים וכפפות גנן, וקטפתי לי פטל אדום בחירוף נפש ממש. הפעם הצרעות לא הצליחו לעקוץ אותי. בערבו של אותו יום ישבתי על המרפסת בנחת והחלטתי שאני לא רוצח גם את הצרעות האלה. מעכשיו אני יורד אל הפטל עטוף כולי בבגדים, בכובע, בכפפות ובכל מה שצריך כדי לא לחטוף עוד עקיצה. זרקתי כמה פטלים לכוס Brut מבעבע והתגרדתי עוד קצת.

מתכון: סקונס פטל שחור

חומרים: 2 עד 2 ורבע כוסות קמח תופח, 150 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות קטנות, חצי כוס סוכר, 1 ורבע עד 1 וחצי כוסות פטל שחור טרי, 2 ביצים, שלושת-רבעי כוס חלב 3%, קורט מלח.

הכנה: מחממים תנור ל-180 מעלות צלזיוס. מערבבים את כל החומרים חוץ מהפטל עד לקבלת בצק אחיד פחות או יותר. אפשר שיישארו גושי חמאה קטנים. אם הבצק נראה לכם יבש מדי, אפשר להוסיף עוד מעט חלב. מוסיפים את הפטל הטרי ומערבבים בעזרת מרית לתוך הבצק. מניחים על משטח אפייה מכוסה בנייר אפייה מקומח קלות כף מהתערובת בכל פעם. יש להשאיר מרווח בין הסקונס, כי הם מתפשטים באפייה. אופים בתנור למשך כ-22-20 דקות. מוציאים מהתנור ומגישים מיד עם קצפת מתקתקה או עם קרם פרש.

מתכון: סלט פטל אדום ועלים ירוקים

חומרים: 1 סלסילת פטל אדום, 1 כוס עלי שמיר מופרדים ללא גבעולים, 4-3 כוסות עלי בייבי רוקט מופרדים מהגבעולים, 3 כפות חומץ פטל, 1 כף דבש פרחי בר, שלושת-רבעי כוס זירעוני חמניות קלויים, 4 כפות שמן זית עדין, מלח ים ופלפל לבן גרוס דק לפי הטעם.

הכנה: מערבבים את חומץ הפטל עם הדבש, שמן הזית, המלח ועם הפלפל הלבן. מוסיפים את הפטלים ומשהים אותם בצד למשך 3-2 דקות. מערבבים עם העלים המופרדים. מטפטפים מלמעלה שמן זית ובוזקים את זירעוני החמניות הקלויים. מגישים מיד. אפשר להגיש ליד הסלט גבינת עזים טרייה וטוסטים חמים. שילוב נהדר. המהדרין יגישו עם טוסטים של לחם אגוזים.