אימפריות נופלות לאט

העולם מערבי גועש ורועש. ההפגנות על נושאים חברתיים-כלכליים שוטפות את אירופה. אנו עסוקים בנושאים המקומיים, ובמהלך המדהים של הפגנות ברחבי הארץ למדינה סוציאלית יותר. אבל ההתרחשויות בעולם עלולות לטרפד את המהלך הזה.

על מנת להבין מה קורה צריך לבחון את הורדת הדירוג כחולייה בשרשרת. בידוד ההתייחסות לנושא הדירוג לא יוביל למסקנות מעשיות.

באמצע השבוע שעבר - פתאום התחילו השווקים לקרוס. באופן פשטני - הסיבה לירידות היא איבוד האמון ביכולת של השוק הראלי להתאושש בקצב שציפו לו בעבר. אבל כרגיל, אף אחד לא צפה שזה יקרה דווקא עכשיו. בנובמבר 2010 חיזיתי את המהלך הזה במאמר "היום שלפני הירידות". מאז כתיבת המאמר המצב רק החמיר משתי סיבות. אירופה ומדינות מערביות אחרות הצטרפו למירוץ הדפסת הכסף, והארה"ב הגבירה את קצב ההדפסה. מנגד, הכלכלה הריאלית האמריקאית מראה שיפור מועט, חלקי ואיטי, ומצבה של הכלכלה הריאלית של אירופה מחמיר, בעיקר בנתוני הליבה. שילוב העובדות הזה צפוי להביא לתיקון חמור יותר ממה שצפיתי בשלהי 2010. במאמר זה אתמקד בערכות למצב החדש. מי שעדיין לא מבין למה השוק צולל, ולמה הורידו את הדירוג של ארה"ב שיציץ במאמר מ 2010.

הורדת הדירוג מוכיחה את חולשתה של ארה"ב, ומוכיחה שהכללים הכלכליים הבסיסיים ביותר עדיין נכונים לגבי כולם - אל תוציא יותר ממה שנכנס, תן להלוואות למי שיכול להחזיר. המהלך הפשוט של העשור האחרון: ארה"ב עודדה אזרחים להוציא יותר מהכנסתם, איפשרה לגופים פיננסים להלוואות לאזרחים הללו, וניסתה לחפות על שניהם. ארה"ב הפכה בתוך חמישים שנה ממדינה תעשייתית יצרנית שמייצאת לכל העולם, למדינה של "מנהלים" כשרוב הייצור מתרחש במזרח. הצריכה מוגברת, מגובת האשראי, העלתה את העלויות והפכה את ארה"ב ליקרה ולא תחרותית בשוק העבודה. מדינה שהחוב של האזרחים שלה גדל, עד שב 2007, השיטה קרסה, האזרחים לא יכלו לחובות. מה היה קורה אם המדינה היתה נותנת למגזר הפיננסי לקרוס עם השיטה? קשה לומר, מאות אלפים היו מאבדים את מקומות העבודה שלהם, ומיליונים את חסכונותיהם. מצד שני, אולי המדינה לא היתה מגיעה לאיבוד שליטה על החוב.

להערכתי, אנו צפויים לראות בחודשים הקרובים כמה מהלכים חשובים:

■ ירידות חדות בשווקים: בעיקר באירופה שם המצב הולך מחמיר. פחות בארה"ב שם רואים סימנים ראשונים לשיפור. בכל מקרה, שוק ההון עלה ביותר מ 100%, בעוד שבמקרה הטוב השוק הריאלי השתפר ב 10%. נתוני הנדל"ן למשל, עליהם הסתמכתי כאחד המדדים המרכזיים במאמר הקודם לא השתפרו כלל. הפיננסי והראלי צריכים ליישר קו.

■ אינפלציה "שקטה" בקצב מתגבר: אומנם מדד המחירים לצרכן הרשמיים לא מראים זאת, אבל ברחבי העולם מעמד הביניים נשחק. הסיבה המדוברת לכך היא עלייה במחירים. בפועל, לא מדובר בעלייה במחיר של מוצר ספציפי, אלה בירידה בערכו של הכסף.

כמו שהבנתם, כללי הכלכלה הבסיסיים חלים על כולם. עם מציפים את השוק במוצר מסויים ערכו יורד במהירות. הכלכלות המפותחות מציפות את העולם בכסף נזיל. כיוון שעד היום לא היו ביקושים חזקים, עלו בעיקר מחירי המוצרים הגלובליים - כמו אנרגיה ומזון, כיוון שהתמחיר שלהם נשלט על ידי סוחרים מקצוענים. איבוד האימון בשיווקים צפוי לדעתי לחזק את חוסר האימון בכסף ולעורר את השד האינפלציוני.

חשוב להדגיש - בניגוד לירידות בשווקים, שלא ברור כמה יהיו עמוקות, האינפלציה כבר כאן, הכספים כבר הודפס וכמות הכסף כבר גדולה מהדרוש. השאלה אינה האם תהיה אינפלציה, אלה מתי היא תתרחש ובאיזה קצב.

על מנת להערך לשלבים הבאים כדאי לשקול מספר פעולות בטווח הקצר: לצמצם את האפיקים המנייתיים בתיק ההשקעות, למרות שכולם אומרים אחרת; להגדיל את האפיק הצמוד; להוסיף מכשירים פיננסיים המגנים מירידות, לפחות מתרחישי הקיצון.

פעולות אלה יפגעו בתשואה, אבל להערכתי המטרה למחצית השנייה של 2011, היא להצליח לשמור על ערכו הראלי של הכסף. זו צפוייה להיות משימה לא פשוטה.

בטווח הארוך, אני ממליץ לאזן את התקציב האישי, ולקחת אשראי רק על השקעות שיכולות לשרוד עלייה חדה בעלויות המימון. ובשום אופן לא לקחת אשראי לצריכה. ההסטוריה הוכיחה שהלוואה לכל מטרה היא הדרך הבטוחה לעוני.

טל זהר עבדה הוא מנכ"ל FXCM ישראל, בית ההשקעות הגדול בעולם למסחר במט"ח, מדדי מניות וסחורות. נסחר בבורסה של ניו יורק (NYSE:FXCM).

אין לראות בנכתב הצעה או ייעוץ למסחר במט"ח לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות ערך והוא אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.