הביקור שלי בשבת בשדרות רוטשילד ובאוהל המחאה של בני בכורי היה מרגש מכל הבחינות, וכמעט השכיח מהלב את העובדה שהמחאה אינה ממוקדת ומעשית דיה. אי אפשר הרי להתייחס לסיסמאות כמו "ערבות הדדית עכשיו".
מה זה, לאיזו ערבות הכוונה? אבל בני, תסריטאי מחונן מתחיל, ושכנתו בשכונת האוהלים, מפיקה חמודה בערוץ 10, הזכירו לי לפתע שיש פתרון קסם מיידי שלא מחייב שום פריצת מסגרת תקציבית או "מתיחת" כספי ציבור: פיקוח על דמי השכירות, במובן של איסור על העלאתם מעבר לרמת האינפלציה (מדד המחירים לצרכן), אחת לשנה.
איך תאכוף חוק כזה? - ישאלו בוודאי יודעי הדבר ו/או הציניקנים. כל בעל בית תאב בצע הרי יאיים על הדייר שלו שאם הוא ידווח לרשויות, הוא יעוף מהדירה תוך שבוע במקרה הטוב. ובכן, התשובה לא כזו מסובכת.
אפשר לגייס כמה עשרות סטודנטים או צעירים לכוח שיטור של שכירות שפויה. בעל דירה עבריין שעובר על החוק החדש יסתכן בקנס גבוה, ואם יעז לנקוט צעדים נגד הדייר ה"מלשין", יסתכן גם במעצר. במידת הצורך אפשר להקצות אפילו כוח של שוטרי משמר הגבול לטיפול במקרים מיוחדים.
איזה הצדקה יש לבעל בית שמקפיץ שכר דירה בקצב 10%, 15%, 20% ויש גם מקרים קיצונים יותר בשנים האחרונות, מלבד התחושה שאין דין ואין דיין ושמחירי הקוטג' שלו מתייקרים? האם זו פגיעה בזכות הקניין?
אם כן, פגיעה כזו קיימת גם בעיר ניו יורק שיש בה דירות בשכר דירה מוגן. האם אנחנו חוזרים לעידן הדירות בדמי מפתח? כן, במידה מסוימת, אבל עם מנגנון בדיקה ועדכון של דמי השכירות מדי 5 שנים, נניח. האם לכלכלה הרחבה ייגרם נזק ממשי מהקפאת התשואה של נדל"ן למגורים? שולי לחלוטין, כמו הנזק שייגרם לתקבולי מס ההכנסה מהשכרת דירות. אם בניו יורק ובערים רבות באירופה, מדוע לא בכל ישראל, בנסיבות הנוכחיות?
ונסיים בבשורה חיובית: אחת הראשונות שניגשה לדוכן שבו חילק בני עוגה מעשה ידי דודתו, הייתה כתבת של קוריירה דלה סרה, היומון הנחשב ביותר באיטליה. כן, היא הוקפצה לתל אביב לדיווח של כמה ימים. בני סיפר לי שהיא לא היחידה. ביום שישי ביקרו במאהל אפילו עיתונאים סינים. אנחנו בהחלט על המפה, לא צריך לנסוע עד אתונה כדי לקבל תקשורת זרה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.