מחאת החרקים

השבוע הגיע המחאה החברתית גם לבוסתן שלי. המוני כנימות הקימו מאהל מחאה בין עלי השעועית בואכה לול התרנגולות, ואכלו את הלוביה התאילנדית בלי רחמים. לפתע פתאום, בלי שום אזהרה מוקדמת, קמו כל התרנגולות והחלו בשביתת ביצים ספונטנית, מין שביתה איטלקית שכזו, שבמהלכה הפסיקו להטיל ביצים. התרנגולים פצחו בקרקורים נוראיים, ודרשו צדק חברתי - להעלות את רמת האוכל או משהו כזה.

אני לא דוקטור דוליטל, ועדיין לא הצלחתי להבין מה התרנגולים רוצים ועל מה הם מוחים בקולניות כזו. בינינו, אם זה היה נגמר בכנימות או בתרנגולות הייתי נשאר רגוע פחות או יותר. אבל המחאה התרחבה, והגיעה גם לכלוב התוכונים, שהחליטו לנסר את מוטות הבמבוק שלהם ולצאת לחופשי. וכך קרה שבצהרי אתמול התעופפו להם התוכונים שיצאו מהכלוב, עשו את צרכיהם בכל הבית, ושיגעו את החתולים, שכבר הריחו דם ויצאו למסע ציד אכזרי. בית משוגעים.

אחד מהכלבים של השכנים במצוקת דיור. החום הגדול הביא אליו כמה חברים, וכולם החליטו שבריכת דגי הקוי שלי היא בדיוק מה שהם צריכים בשעות אחר הצהריים כדי למחות על החום הגדול. על מנת לצנן את פרוותיהם הלוהטות, ותוך כדי טבילה, הם גם החליטו שדגי זהב הם יופי של צעצועים.

הפגנות ענק של נמלים מכל מיני גדלים וצבעים מתפשטות ברחבי הבית, ומתרכזות - איך לא - במטבח ובעיקר על השיש, זועמות על מי יודע על מה. תהלוכות הנמלים לא הרחיקו את העכבישים, שתלו מאהלי קורים בכל פינה וקרן זווית, מחכים לזבובים וכועסים על המצב המזעזע. הפגנות המחאה הגדולות ביותר נרשמו בחזית היתושים. פשוט לא להאמין כמה יתושים הצליחו מנהיגיהם לקבץ ביום שישי האחרון, ואילו מטסי מחאה מזמזמים הם ארגנו לי בתוך האוזן. בקיצור, הטבע התקומם נגדי.

ולא זאת בלבד, ויקומו המלפפונים ויכו את הגנן, וגם הם החליטו באופן ספונטני לבצע הבשלה משותפת. המטבח שלי התמלא פתאום בערימות מלפפונים מטורפות. בצר לי אפיתי לחם מלפפונים ויוגורט, וכיניתי אותו לחם ציזיקי. הזוי. שלא תחשבו שרק המלפפונים הפסיקו להיות הגיוניים. כל בני מעמד הסולניים, החצילים והעגבניות, נטשו את משמרותיהם והבשילו בחום הגדול. החצילים טיפחו גרעינים מרים, והעגבניות הבשילו עד ריכוך. קטסטרופה. פשוט לא ייאמן מה שקורה. מסביב ייהום הסער, וקערות עגבניות מחכות לתורן להיכנס ולהתייבש בתנורים. בקיצור, אין מה להמשיך ולתאר את הכאוס.

אמש, כשהפגנת נמלים עצומה עשתה את דרכה מהמרפסת, דרך הגפן המשתרגת לה בניחותא, אל השיש במטבח והתגודדה סביב לחם הציזיקי שלי, הבנתי שהגיעו מים עד נפש ושלא תועיל שום תגובה נקודתית. החלטתי לבצע נסיגה טקטית שקטה לכיוון העיר, ולהותיר את המוני המפגינים למיניהם ליטול אחריות על חייהם. נמאס לי להיות המשטרה הרעה. לא רוצה לרסס. זה בוסתן אורגני.

קטפתי כמות ענקית של עגבניות וחצילים, אספתי הר של מלפפונים, העמסתי את כל המפגינים השותקים האלה על המכונית, ויצאתי להשתתף בהפגנת האנשים באוהלי רוטשילד. כבר יצא לי לבקר בשדרה פעמיים קודם לכן, ואני חייב להגיד שהלב מתרחב בכל פעם שהסתובבתי בין האנשים האלה וחזיתי בתחריר המקומית. מי היה מאמין. הפעם באתי עם כמה ארגזי ירקות בשלים. פרקתי אותם בפינת בר-אילן-רוטשילד, קראתי לכמה צעירים שהתגודדו מסביב, ונתתי להם את שלל גני האורגני. המחווה הקטנה הזאת התקבלה בחמימות וזיכתה אותי ברגע אחד של חסד.

בניגוד להפגנותיהן האלימות של הכנימות ושל הנמלים, שאני יוצא נגדן באופן נחרץ ועגמומי, אני בעד אנשי האוהלים. מה עוד שאין ספק שחייהן של הנמלים בגינה שלי שפרו עליהן עשרות מונים מחיי המתמחים בבתי החולים, והאימהות הצעירות של העכבישים השחורים משלמות בגן הפרטי שלי הרבה פחות מאחותי, ששולחת את הזאטוט שלה לגן פרטי תמורת זוזים מרובים. הכנימות חורשות הרע - מה יש להן להלין? האם הן צריכות להיפרד מ-5,000 שקלים עבור קורת גג צנועה? האם תרנגולות הרולס רויס שלי לא מתביישות לנטוש את משמרות ההטלה שלהן אפילו שאני לא גובה מהן אגורה שחוקה אחת עבור הבית הגדול הזה שבניתי עבורן?

המחאה האנושית בשדרות רוטשילד נראתה לי הרבה יותר צודקת והרבה יותר כואבת מאשר מחאת החרקים ובעלי הכנף בבוסתן שלי, ושיסלחו לי כל בעלי החיים. גם אנחנו בני אדם. גם לנו מגיע לפרנס את ילדינו בכבוד בלי צורך לעבוד בשתי משרות וחצי. וכמו שכל הזבובים והעכבישים והנמלים הצליחו לגרום לי לעשות ויברח, אולי ייטיבו לעשות קברניטינו (כמו שנהוג להגיד) ולא יתייחסו אלינו כאל חגבים. גם לנו, החגבים האנושיים, יש כוח כשאנחנו מתאספים בכיכרות וצועקים. לאן תברחו אתם? הרי אתם לא ממש יכולים לברוח לעיר. ואתם, שרגילים שמקבלים את פניכם בחלה ובמלח, תיאלצו להסתבך בצרור נאצות וכעסים. באשר יגורתם בא לכם, אתם - אבירי הכלכלה החופשית, חסידי אסכולת שיקגו, הפרידמניסטים והשטיגליצים של השוק החופשי, קחו אותי כדוגמה: כוחות השוק בבוסתן שלי, שלא הזנתי אותם מספיק טוב, הובילו לבריחתי לעיר הגדולה ולהצטרפותי לעם הכועס. לאן תנוסו אתם?

מתכון 1: מטבוחה עם אנשובי וצלפים

חומרים: 2 קילוגרמים עגבניות עסיסיות קצוצות דק, 1 כף נדיבה צלפים במלח קצוצים דק, 6 פילטים אנשובי איכותי בשמן זית קצוצים דק, 7-6 שיני שום קצוצות גס, 2 פלפלים אדומים חריפים ללא גרעינים קצוצים דק, חצי עד שלושת-רבעי כף שמן זית סורי, מלח ים גס לפי הטעם.

הכנה: מחממים מחבת גדולה וכבדה ומניחים בתוכה את העגבניות הקצוצות עם שמן הזית. מבשלים עד שהן מתחילות להסמיך. מוסיפים את הפלפל החריף, השום, הצלפים והאנשובי שקצצתם. מתבלים במלח ים גס וממשיכים לבשל עד שהמטבוחה סמיכה. אפשר להוסיף עוד קצת שמן זית מלמעלה. מגישים עם לחם טרי.

מתכון 2: סלט מלפפונים ויוגורט קיצי

חומרים: 1 ליטר יוגורט עזים סמיך, 1 קילוגרם מלפפונים צעירים טריים, 1 כפית זירעוני שומר קלועים וכתושים, 1 כוס עלי חמציצים צעירים קצוצים לרצועות דקיקות, 2-3 כפות צנוברים קלויים, 2 כפות עלי נענע קצוצים דק, 5 שיני שום כתושות, 1 פלפל ירוק חריף קצוץ דק, מלח ים גס לפי הטעם.

הכנה: מניחים את היוגורט בתוך חיתול במסננת, ומאפשרים לנוזלים להינגר ממנו במשך כשעה לערך. קוצצים דק-דק את המלפפונים על קליפותיהם לקוביות קטנטנות ביותר. מערבבים את היוגורט שהגרתם עם זירעוני השומר הכתושים, המלח, השום, עלי הנענע, עלי החמציצים ועם הצנוברים. מוסיפים את המלפפונים, מערבבים בעדינות, ומגישים עם מעט שמן זית מלמעלה ועם לחם חם וטרי. מרענן וקיצי.