הסכמים לשליטה משותפת בין שני גופים או יותר עשויים לנבוע ממגוון שיקולים עסקיים, המביאים לשילוב בין אינטרסים ומשאבים שונים. כך, למשל, גוף בעל ידע, מומחיות וניסיון בתחום מסוים חובר לגוף אחר עתיר מזומנים, או בעל קרקע מתקשר עם קבלן בנייה להקמת פרויקט משותף.
שליטה משותפת היא מצב שבו קיימת הסכמה חוזית לחלוקת השליטה בין השותפים, באופן שבו כל החלטה משמעותית חייבת להתקבל פה-אחד. אף צד לא רשאי לקבל החלטות באופן חד-צדדי, כגון מינוי מנכ"ל או החלפתו, מכירת מגזר פעילות או ביצוע השקעה אסטרטגית בתחום פעילות חדש.
התקינה הבינלאומית (טרם תיקונה במאי 2011) אפשרה לבחור בשיטת האיחוד היחסי לטיפול בחברות בשליטה משותפת. בהתאם לשיטה זו, כאשר שני גופים שולטים במשותף בחברה, כל צד מאחד את חלקו היחסי בנכסים, בהתחייבויות, בהכנסות, בהוצאות ובתזרימי המזומנים של החברה המוחזקת.
הבחירה בשיטת האיחוד היחסי גורמת לניפוח המאזן ודוח רווח והפסד, אולם ההון העצמי והרווח הנקי של החברה המחזיקה לא משתנים. נניח, למשל, מקרה קיצון, שבו הכנסות חברה מוחזקת במהלך השנה בסך 20 שוות להוצאות שלה בסך 20, כך שהרווח הנקי הוא אפס. כמו כן נניח, שיתרת הנכסים בחברה המוחזקת בסך 100 לסוף השנה זהה ליתרת ההתחייבויות שלה - 100.
בהתאם לשיטת האיחוד היחסי, החברה המחזיקה (ב-50% ממניות המוחזקת) תנפח את כל אחד מסעיפי המאזן ודוח רווח והפסד שלה ב-50% מיתרת הסעיף המקביל בחברה המוחזקת. סעיפי ההכנסות וההוצאות יגדלו כל אחד ב-10, ללא השפעה על הרווח הנקי, וסעיפי הנכסים וההתחייבויות יגדלו כל אחד ב-50, כך שיתרת ההון העצמי של החברה המחזיקה לא יושפע מהאיחוד היחסי.
מצד שני, בחירה בטיפול החשבונאי החלופי (שיטת השווי המאזני) לא תשפיע על דוחות החברה המחזיקה, שכן במקרה זה 50% מההון העצמי ומהרווח הנקי של החברה המוחזקת שווים לאפס.
מנגד, נדגיש כי עשויים להיות חסרונות משמעותיים לשיטת האיחוד היחסי, ובפרט לגבי היחסים הפיננסיים של החברה המחזיקה. כך, למשל, המנוף הפיננסי (יחס הון זר להון עצמי), תשואה לסך נכסים, דיבידנד לסך נכסים, שיעור הרווח הנקי מהמחזור ויחסים פיננסיים נוספים - בכולם צפויה הרעה משמעותית בשל אימוץ שיטת האיחוד היחסי.
ביטול שיטת האיחוד היחסי
במאי 2011 פורסם תקן חשבונאות בינלאומי חדש, המבטל (החל משנת 2013) את שיטת האיחוד היחסי. תיקונים לתקני חשבונאות עשויים לנבוע ממגוון רחב של שיקולים, לרבות האיזון בין עלות הפקת המידע לתועלת הצומחת ממנו, התאמת התקינה לצורכי המשתמשים בדוחות הכספיים וכיו"ב.
דומה כי ביטול שיטת האיחוד היחסי נובע ממהלך ראוי, שמטרתו למנוע עיוות חשבונאי. כך, התפיסה החשבונאית מתנה רישום נכס במאזן במצב של שליטה בו. משמעות המונח "שליטה בנכס" היא היכולת הבלעדית להחליט באופן חד-צדדי מה יעלה בגורל הנכס, כיצד לתפעל אותו, האם להשכירו לאחרים, באיזה מחיר ולמשך איזו תקופה, ולבסוף - האם, מתי וכיצד לממש אותו.
במילים אחרות, כאשר לשני גופים שליטה משותפת בחברה, אין זה נכון לומר שכל אחד מהגופים שולט במחצית מנכסי החברה המוחזקת, שכן אף צד אינו רשאי לעשות בנכסי החברה המוחזקת (או בחלקם) כבתוך שלו, בלי לקבל את הסכמת הצד השני.
כך גם באשר להתחייבויות החברה המוחזקת. הגוף המחזיק אינו "שולט" במחצית מהתחייבויות החברה המוחזקת, והוא מנוע חוזית מלשנות את תנאיהן, להאריך את מועד פירעונן, להמיר אותן בהון מניות או לבצע תספורת, ללא הסכמת הצד השני.
ביטול שיטת האיחוד היחסי צפוי לגרום לדיאטה חריפה ופתאומית במאזני חברות רבות, וליציאת הרוח מהמפרשים בדוח רווח והפסד שלהן. עם זאת, חברות אלה קיבלו ממתיק לבשורה הרעה, בדמות שיפור מיידי ביחסים הפיננסיים.
גיל רוזנשטוק, רואה חשבון ומשפטן, הוא מנהל המחלקה המקצועית במשרד שיף-הזנפרץ רואי חשבון.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
