בסוף הצליח למרגלית צנעני

אם במקרה יוצא לכם להקשיב לגלי צה"ל ביומיים האחרונים, יש סיכוי שתחשבו שהמחאה החברתית הסתיימה, גלעד שליט חזר מהשבי, ההכרזה על מדינה פלסטינית עברה בשקט גמור, וגם מצבכם השתפר באופן משמעותי. החשיפה של כתבת התחנה, הדס שטייף, את פרשת מרגלית צנעני הפכה אותה ואת כל אמצעי התקשורת לקשקשת מילים ותמונות.

הפשע המאורגן שולח זרועות לכל חלקה טובה, ופרשת דודו טופז עוד מעלה זיכרונות עגומים, אבל מכאן ועד גודלה האמיתי של הפרשה ביחס למרק הסמיך והרותח של ישראל באוגוסט 2011, יש הרגשה שמעט נסחפנו:

1. מאות אנשים יצאו לרחובות במחאה החברתית הגדולה ביותר שהתעוררה כאן אי-פעם. עתידו של חלק גדול מהמסה הנקראת "עם ישראל" עשוי להיות מושפע מהמחאה הזו, ולכל המהלך יש חלון זמנים צר ביותר. כולנו עסקנו בה, ופתאום - אופס, היא נעלמה. כך גם השמועות על שחרור גלעד שליט, הבורסה המשתוללת ומצב חוב המעצמה האמריקנית, שעד אתמול החזיקו את הכותרות הראשיות.

   אולי זה לא ממש מפתיע. מדובר בענק התקשורת קשת, בחברים וקצת פחות חברים שמדברים ומצטלמים מצוין - גל אוחובסקי, נתן זהבי ועוד ספיחים תאבי מצלמה, בחדשה עיתונאית שקושרת את עולם הבידור והעולם התחתון בחומרים שסקורסזה וקופולה עשו מהם קריירה.

   כדאי לשים הכול בפרופורציה, מפני שהשנה אוגוסט ממש אינו עונת מלפפונים, וצנעני, מעניינת ככל שתהיה, אינה נדבך גורלי בעתיד האומה.

1. הרוח הנושבת מהכותרות צועקות "אשמה", אבל דווקא אנשי התקשורת והאמנים טורחים למרק את מצפונם וזוכרים גם מקרים אחרים, שהצריכו חשבון נפש אחרי שתלו את החשוד, הרבה לפני שנודע שהוא זכאי.

   הרשתות החברתיות מוצפות בסטטוסים של אנשים, שמזכירים לכולנו שאדם זכאי כל עוד לא הוכח אחרת - מה שנכון לחלוטין. מוזר, מצד שני, איך כולם יישרו קו בניסוחים דומים כל-כך: "כולם חוגגים", "צריך להמתין", "זיכרו את חזקת החף מפשע" ועוד.

   אם לא היינו יודעים שמדובר בקן צרעות, היינו מאמינים שכל חברי התקשורת הישראלית באמת חברים לזה לזה.

1. אח, איך שהם נהנים להיכנס בה, במרגלית צנעני - הטוקבקיסטים האנונימים ואלה הגלויים ברשתות החברתיות. להגנתם הם מסבירים שהיא התחילה, שסימנה בלשונה המצליפה את השפה המקובלת ברשת. רצוי להזכיר להם את המשפט שנכון תמיד - מה ששנוא עליך, אל תעשה לחבריך. את הכול תוכלו להגיד גם מבלי לנבל את הפה. תנסו, זה מביא לשיאים של יצירתיות.

2. השפה העברית של עצמה, מרגלית צנעני, לא כועסת ביום-יום על מי שקורא לה: מרגול, משל היו אחים לאותה שכונה. האם רק לנו צורם השם מרגול בימים אלה? ראוי לתת לכל אדם, ואישה, את הכבוד הראוי - ואולי פשוט לקרוא לה מרגלית צנעני, השם שנתנו לה הוריה.