אסטבאן, זיאה והחוקר הנעלם

אין הרבה דברים שמציתים את הדמיון, ולא רק של טיפוסים בסגנון אינדיאנה ג'ונס, כמו ערי הזהב הנסתרות של תושביה הילידים של דרום אמריקה. אחד מגדולי אותם הרפתקנים, שחיפשו אחר ערים כאלה, היה פרסי פוסט, ובסיפורו המרתק עוסק הספר "העיר האבודה Z".

לא התאווה להתעשרות הביאה את פוסט לתור אחר ההבטחה העמומה לקיומן של ערים אלו באמזונס. את פוסט ריתקו העדויות הקדומות, סמוך יותר ל"גילויה" של אמריקה (זה לא היה באמת "גילוי" של יבשת. הרי היו בה תושבים. ה"גילוי" היה חוויה אירופית בלבד), כי בתוך הג'ונגלים קיימות ציוויליזציות מפותחות מאוד, שוני מוחלט לעומת השבטים הפרימיטיביים שהאדם הלבן פגש בשלהי המאה ה-19 ותחילת המאה הקודמת.

פוסט הגיע לאמזונס כשליח החברה הגיאוגרפית המלכותית והתאהב. לא הרתיעה אותו הסכנה העצומה מצד אינדיאנים עוינים וחיות הטבע, כמו פירינאות, רימות ונחשי ענק. מסעות מספר הוא ערך לשם ובכל פעם פוסט הצליח לשרוד היכן שכה רבים מתו. כשיצא שוב למסע ב-1925, יחד עם בנו ג'ק, רבים ציפו לראות את פוסט, ממש כרגיל, שוב מפתיע את כולם ויוצא ממעבה היער, אבל חלפו שנתיים, שלוש וחמש והם לא שבו. משלחות יצאו בעקבותיהן וחלקן לא שבו אף הן.

העיתונאי דיוויד גראן החליט לצאת בעצמו למסע ללב האמזונס במטרה לשפוך אור חדש על פרשת היעלמותו של החוקר האנגלי. את סיפורו של פוסט הוא משלב בתיאור נרחב של דרכו שלו בעקבותיו (נרחב מדי, לטעמי). גראן לא ממש הצליח למצוא את פוסט, אבל כן לתת תשובה לאותה חידה שהעסיקה את פוסט. אכן מסקרן.

פוסט היה טיפוס לעניין לא רק בהיותו שורד בתנאים שרק מעטים מבני הציוויליזציה שרדו, אלא גם בגישתו הנאורה ביחס לאינדיאנים. בעוד חוקרים במערב ציינו כי הם החוליה החסרה בשרשרת האבולוציונית בין האדם לקוף וסוחרי הגומי ביצעו ג'נוסייד מתמשך באינדיאנים, הוא היה ממש פציפיסט כלפיהם ובמסגרת זו הפגין אומץ לב מרשים. הוא הורה תמיד לאנשיו שלא משנה מה יקרה, אל להם לירות ברוביהם על בני השבטים שפגשו. אל מול חיצים מעופפים, הוא נופף במטפחתו והציע מתנות. זה עבד כמעט תמיד, אולי חוץ מהפעם האחרונה.

דרך ההתיידדות עם הילידים הוא גילה רמזים שחיזקו את הנחתו בדבר ציוויליזציה אינדיאנית מתוחכמת. האזור שעבור בני המערב ותושבי ברזיל היה מסוכן כל כך וחסר אפשרות להשיג מזון, היה כר פורה ובטוח עבור השבטים המקומיים. לצד ידע נרחב מאוד בפרמקולוגיה, התברר לו למשל כי מלאכת הדיג של האינדיאנים לא נעשית בדרך "הפרימיטיבית" והאכזרית שבמערב. במקום דיג באמצעות קרס ופיתיון, הם היו מפזרים במים חומר שהיה מהמם את הדגים וגורם להם לעלות אל פני המים ולהיות שרויים במעין עילפון זמני. או אז הם היו אוספים את הדגים שברצונם לאכול ויתר הדגים היו תוך זמן קצר מתאוששים ושבים לחייהם הרגילים. איזו קידמה!

דווקא את תרבות מדינות המערב פוסט ביקר לא מעט. בשנים בהן שימש בחזית במלחמת העולם הראשונה כמפקד (מוצלח מאוד, כמה לא מפתיע), הוא היה עד למשל לקרב על הסום, בו ביום אחד איבדו את חייהם 20 אלף בריטים. כמו רבים אחרים, הטבח המנוהל הזה הפך אותו מפטריוט גאה לציניקן אמיתי. עם הרקע שלו, לא פלא שנוצרה ההשוואה ל"חברים" הוותיקים מדרום אמריקה. "קניבליזם הוא לפחות מניע סביר להריגת אדם", הוא כתב לחבר לאחר אותו קרב מר שהוזכר, מה שאי אפשר לומר על הלוחמה התרבותית". בוודאי אם הקניבלים קצת יותר חכמים ממה שחשבנו.

"העיר האבודה Z" מאת דיוויד גראן, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 287 עמ'. מאנגלית: סמדר אביב