חציל ורע לו

הקיץ הזה אכזרי. אפילו היישוב שלי, מתת, בער בשמש בלתי נסבלת למרות גובהו (850 מטרים). נשארתי כאן, על אף ההבטחה שלי לעצמי מהשנה שעברה, שבאוגוסט השנה אני לא נשאר בארץ ונוסע לאיזשהו מקום ירוק, קריר, ערפילי ומלא פלגי מים צוננים. נותרתי כאן כמו העם: עובד כמו חמור, נחלב כמו פרה וחי כמו כלב. שקוע בדכדוך שהועצם בזכוכית המגדלת של קרני השמש חסרת הרחמים.

השמים כחולים, הציפורים מצייצות, ובכל זאת - הנשמה שחורה. אפילו הידיעה שונוס נכנסה למזל אריה ועשתה בנו, כפיריה, שמות, לא הביא לי נחמה. מיצי המרה השחורה חלחלו לכל פינה. ובכל זאת תשאלו, מה יש לו להיכנס לכזה דיכאון? הוא גר באמצע גן העדן, עם נוף של גלויה, הבוסתן מניב כמויות חצילים ועגבניות שאף פעם לא הניב עד עכשיו. זני עגבניות נפלאים שכאלה, חצילים לבנים וסגולים, יפניים ותאילנדיים, עגולים ובלאדי, ממש חגיגת חצילים, גשם של בזיליקום ושל שעועית ירוקה. דגי הקוי שוחים בבריכה, הנופר פורח בוורוד נהדר, ובכל זאת משהו חסר בכל הגלויה הפסטורלית הזאת. משהו חסר בתמונה. קשה להגדיר בדיוק מה.

במהלך הקיץ הזה בישלתי חצילים כמו שלא בישלתי מימיי. ככה זה כשהם נמצאים בכל פינה. ככה זה כשבאים אליך המוני צמחוניים להתארח בסופי שבוע ארוכים במיוחד. הקייטנות נגמרו, וכולם מחפשים איפה לבלות עם הילדים את הזמן שנותר. אוגוסט זה חודש זוועה להסתובב בעולם. אבל לנסוע לחברים בגליל זה נפלא. בעוונותיי אני זוכר שגם לי היו שנים שכאלה, שבהן נסעתי לבקר חברים בגליל בדיוק בחודש הזה. אני זוכר את פניהם הנפולות כל אימת שגל חדש של מבקרים שטף אותם.

עוד ועוד חצילים נכנסו לתנור ועלו בלהבות הגז. עוד ועוד אורחים, עוד ועוד חצילונים הוקפצו במחבת ונצלו בגחלים. וככל שהתקדם אוגוסט, החצילים הפכו למרים ולמלאי גרעינים, והיה עליי להוציא את שחלותיהם המרירות לפני ההגשה. הקיץ הזה הפכתי לחציל, מלא גרעינים, כבד ומר. תקראו לזה סימביוזה. תקראו לזה הזדהות עם כאבם של ההמונים בכיכרות, תקראו לזה התפנקות אשכנזית של מי ששונא זיעה, אינני יודע איך לקרוא לזה. ואני, שכל-כך אוהב חצילים, זרעתי אותם ברינה וקטפתי בדמעה. הקיץ הזה לא הכנתי ולו פעם אחת חציל בטחינה. הגולם הזה שקם על יוצריו מסמל כבר משהו לעוס וחסר תקנה. חציל בטחינה וקבב תחת כל עץ רענן ובכל בית קפה פינתי נחמד לכאורה. משהו טוב שהפך לפופולרי עד זרה.

הקיץ הזה הכנתי מוסקות, אבל לא נסעתי לטורקיה או ליוון. הכנתי פרוסות חצילים אנטיפסטי סטייל, עם בזיליקום ופרמזן, אבל לא נסעתי לארץ המגף. הכנתי צ'טני חצילים עם דבש וג'ינג'ר, אבל לא נסעתי להודו. נותרתי על מקומי מתוך תקווה לשקט ולהתבוננות פנימית, אבל מה שקרה הוא דייסת זיעה מרירה. טוב, אתם מבינים בוודאי שלא הכול נורא. בכל זאת ניצלתי את הזמן כהלכה. לא איש כמוני מסוגל לרבוץ בתוך המסכנות המאוסה לאורך זמן.

צער העולם, כבד ככל שיהיה, יכול להיות מומתק בעשייה. התנפלתי על החצילים האלה ללא רחם. בכל בוקר יצאתי לערוגה וקטפתי מלוא השק. במהלך היום ניסיתי להתעסק במחשבה רק איתם. איך ממציאים את גלגל החציל מן ההתחלה. כשהגיעו אורחים נתתי להם לעמוד ליד מחבת החצילים הרחב שלי במשך שעות כדי לטגן אותם בשמן זית.

העמדתי את אורחיי בפני עובדה חצילית מוגמרת, ולא הותרתי להם ברירה. העמדתי להם מקלובה חצילים וגם סנייה עם חציל. ובסופו של דבר, כשכל האובססיה הזאת הגיעה לשולחן, כולם גרגרו מהנאה וישבו על המרפסת לצפות בזיקוקי הדינור שעלו השמימה ערב-ערב מהחתונות בחורפיש. מדהים כמה חתונות היו בכפר הזה השנה. אפילו בחורפיש הקטנה קם מאהל. אבל הוא נותר ערירי וגלמוד בשעות הערב, כי כולם היו צריכים לרוץ מחתונה אחת לאחרת. למי יש זמן לשבת בכיכר.

אז לכל אותם אלה שנשארו בארץ על כנם, ולכל מי שחיכו נאמנה כל הקיץ עד שאפשר יהיה להשתחרר מהעבודה, ולכל אלה שנשארו בלי קייטנה ומתרוצצים מהפגנה להפגנה מתוך תקווה נואלת שמשהו באמת יקרה כאן, ולכל אלה שהצדק החברתי בראש שמחתם, ולכל הצעירים שהצליחו להוציא אותנו לכיכרות, ולכל המאובנים שיצאו לפגרת קיץ ומחפשים צימרים יוקרתיים עם ג'קוזי ענק, ולכל מי שנתקפו בדיכאון מהמצב בבורסה ומירידת ערכם החשבונאי, ולאלה שמסתכלים בהשתאות על נפילתם של האג"חים הקונצרניים - קחו אותי כדוגמה - גם אם יתהפך העולם, עדיין יהיו חצילים בנמצא. הבוקר הזמנתי כרטיס לגליסיה שבצפון ספרד, ללמוד להכין קצת טאפס חצילים. עדיין יש תקווה.

מתכון: קרי חצילים בחלב קוקוס

חומרים: 3 חצילים מאורכים קלים ככל האפשר, 3 חצאים של חזה עוף נקי מעור ומעצמות, 1 בצל בינוני חתוך לשמיניות ומופרד לגלדים; לרוטב - 1 כוס מרק עוף בלתי מסונן, 2 כפות סוכר דמררה, מלח ים גס לפי הטעם או שתי כפות נוזל דגים תאילנדי, חופן עלי נענע מופרדים, 1 לימון ליים בשל, 1 קופסה חלב קוקוס, 5-4 כפות שמן בוטנים ועוד 4; לתערובת התבלינים - 4 שיני שום, 1 כפית זרעי חרדל שחור, חצי כפית זרעי כמון, 1 כפית זרעי כוסברה, 1 כוכב אניס, קורט הל, קורט קינמון, 2-1 פלפלים אדומים חריפים קצוצים, חופן גדול של עלי כוסברה.

הכנה: חותכים את חזה העוף לקוביות קטנות מאוד. קולפים את החצילים וחותכים אותם לקוביות. מטגנים את קוביות החציל בשמן הבוטנים עד שהם מזהיבים, מוציאים אותם מהמחבת ומניחים במסננת על נייר סופג.

כותשים את כל התבלינים לתערובת גסה. מערבבים את תערובת התבלינים עם חזה העוף החתוך, מוסיפים עוד שמן למחבת, ומקפיצים מעט את שמיניות הבצל. אחרי כדקה מוסיפים את חזה העוף המתובל וממשיכים בהקפצה עוד 3-2 דקות על הלהבה הכי חזקה. מוסיפים את מרק העוף ואת חלב הקוקוס. מתבלים במלח, בנוזל הדגים ובסוכר. מביאים לרתיחה ומוסיפים את החצילים המוזהבים. מבשלים במשך כמה דקות, עד שהרוטב מסמיך. מוסיפים את עלי הנענע ואת מיץ הליים. מגישים על אורז חם.

מתכון: פסטת חצילים קלילה

חומרים: 1 חבילת פסטה טליאטלה מבושלת לפי הוראות היצרן, 3 חצילים עגולים קלים ככל הניתן, 4 שיני שום קצוצות דק, חופן עלי בזיליקום צעירים, חצי כוס שמן זית עדין, 4-3 כפות צנוברים קלויים, חצי כוס זיתי טאסוס מגולענים וחתוכים גס, גבינת פרמזן בכמות נדיבה, מלח ים גס ופלפל לבן גרוס גס לפי הטעם.

הכנה: צולים את החצילים על להבות הגז במשך 4 דקות מכל צד, עד שהם מתרככים. קולפים אותם ומניחים במסננת. מטגנים במחבת את השום בשמן זית חם ומוסיפים מיד את החצילים, בלי שעשיתם מהם סלט! מוסיפים את הצנוברים הקלויים, את זיתי הטאסוס ואת הפסטה המבושלת. מערבבים בעדינות כדי לא לפרק את החצילים לגמרי. מסירים מהלהבה, מוסיפים בזיליקום, מתבלים במלח ובפלפל לפי הטעם, ומגררים מלמעלה כמות נדיבה של פרמזן. מגישים מיד.