הקריסה היוונית הגדולה: קווים לדמותה

בזמן שהכלכלה היוונית מוצאת סימנים קלים של אור בקצה המנהרה - ההודעה השבוע על המיזוג האפשרי של שני הבנקים הגדולים במדינה שהקפיצה את הבורסה לעליות החדות ביותר ב-20 השנים האחרונות - הכדורגל היווני, שרק לפני שבע שנים הצליח לייצר נבחרת שזכתה באליפות אירופה, ממשיך לצלול לתהום. הצלילה היא כל כך עמוקה, ללא תחתית. היא כוללת, בין היתר, סקנדל הימורים, שוחד והלבנת הון, שהתפוצץ הקיץ בפרשה אותה הגדיר גיורגוס ניקיטאדיס, ממלא מקום שר התרבות ביוון, כ"רגע השחור ביותר בהיסטוריה של הכדורגל היווני".

***

הכל החל לפני שנתיים, אז שלחה אופ"א מכתב התראה להתאחדות הכדורגל היוונית, לאחר שהמערכת הממוחשבת של הארגון לגילוי דפוסי הימורים חשודים בכדורגל האירופי, כמעט קרסה מרוב התראות על דברים מוזרים שמתרחשים במשחקים ביוון. המכתב זכה להתעלמות מההתאחדות, כמו גם שניים נוספים שהגיעו אחריו חודשים ארוכים לאחר מכן. עד שבפברואר האחרון החליטה ממשלת יוון לקחת את העניינים לידיים, כשנציג משפטי שלה נפגש בחשאי עם משלחת של אופ"א, קיבל ממנה את כל המידע הרלוונטי, והתחיל להפעיל את רשויות החוק היווניות נגד הכדורגל המקומי.

המשטרה היוונית גילתה לא פחות מ-54 משחקים שחשודים כ"מסודרים", ולא פחות מ-84 שחקנים ואנשי הנהלה שחשודים בפעילות לא חוקית במסגרת הפרשה הסבוכה הזאת. אחד מהחשודים (וזו גם אולי הסיבה להתעלמות של ההתאחדות ביוון מהתראותיה של אופ"א) הוא הטייקון ונגליס מרינאקיס, נשיא ה"סופרליג", הארגון שקיבל מההתאחדות היוונית את הזיכיון להפעיל את הליגה הבכירה ביוון. אותו מרינאקיס, שעשה אותו הונו בעסקי הספנות, גם רכש בקיץ 2010 את השליטה על אולימפיאקוס, המועדון המפואר ביותר במדינה.

בשל החקירה המורכבת, נפתחה בשבת האחרונה ה"סופרליג" כשרק 13 מתוך 16 קבוצות קיבלו אישור לפתוח את העונה. זהות 3 הקבוצות הנותרות תיקבע בבית המשפט. קבוצת וולוס, שסיימה אשתקד במקום החמישי בליגה והיתה אמורה להשתתף העונה בליגה האירופית, נזרקה מהמפעל על-ידי אופ"א.

על הרקע הזה, פרשת "הכדור המרכזי" שלנו נשמעת חמורה בערך כמו דו"ח חנייה.

***

אבל ההידרדרות של הכדורגל היווני התחילה עוד לפני התפוצצות פרשת ההימורים, ונובעת מניהול פיננסי עקום ארוך שנים, "שלא לומר ניהול פיננסי רקוב", לדברי פנאיוטיס דימיטרופולוס, כלכלן ספורט מאוניברסיטת פלופונסוס. במחקר מעמיק שפרסם בנובמבר 2010, חושף דימיטרופולוס את השוקת השבורה של הכדורגל היווני: בין השנים 1993-2006, על כל אירו שנכנס לקופתם של 17 המועדונים הבכירים ביוון, בוזבזו 43 אירו. "ההכנסות של המועדונים אמנם גדלו בתקופה הזאת", טוען דימיטרופולוס, "אבל גם ההוצאות צמחו ללא פרופורציה". החובות של כלל מועדוני הליגה היוונית ב-2006 הסתכמו ב-172.02 מיליון אירו (כהשוואה, בליגת העל הישראלית עומד החוב של הקבוצות על פחות מ-10 מיליון אירו). ומאז 2006, כידוע, כלכלת יוון לא בדיוק התאוששה. "רגולציות כלכליות ששואפות לאפס, הסדרי פריסת חובות מוגזמים ורכים מדי, ובאופן כללי - מערכת פיננסית שחיה הרבה מעל היכולת הטבעית שלה", מגדיר דימיטרופולוס את הסיבות להתרסקות.

עניין שיכול להעיד יותר מהכל על הבועה שבה חי הכדורגל היווני, הוא בתחום העברות השחקנים. המודל הפיננסי המקובל באירופה גורס כי ליגות לא-עשירות צריכות להיות יצרניות, ולא קנייניות. ליגות שלא נהנות מהכנסות טבעיות גדולות חייבות לשים דגש על גידול שחקנים ומכירתם לחו"ל בכסף גדול, בדומה למודל שעובד בהצלחה במדינות דוגמת דנמרק, קרואטיה והולנד (והחל מהקיץ האחרון אפילו בישראל), ולא ברכישת שחקנים יקרים. עמידה בסטנדרטים האלו מאפשרת לליגות ממעמד הביניים לשמור על אורך הנשימה הכספי שלהן, ובמקביל אמורה לשפר את הנבחרת המקומית, בזכות הידע החדש שהליגיונרים מביאים איתם מחו"ל. במשפט אחד: ליגה שאינה נמנית על 5-6 הגדולות ביותר ביבשת, פשוט אסור לה להיות מופסדת בשוק ההעברות.

בליגה היוונית המצב הזה לא קיים כמובן: על-פי אתר transfermarkt.de, בזבזו קבוצות ה"סופרליג" מאז עונת 2003/04 ועד היום 69.8 מיליון אירו נטו מפעילות בשוק ההעברות (הסכום - לאחר קיזוז הכספים שנכנסו לקבוצות ממכירת שחקנים).

אבל הבועה היוונית, אם תהיתם, כבר התנפצה לרסיסים. בקיץ הנוכחי לא השקיעה אולימפיאקוס אפילו דראכמה שחוקה אחת ברכש. קבוצת הדגל השנייה של הליגה היוונית, פנאתינייקוס, בזבזה 400 אלף אירו בלבד על שחקנים חדשים.