בישראל כמו בישראל, כמעט כל יום נפתח עם שערורייה חדשה, ופרשני החדשות הבכירים עולים על חליפות ומגיעים לאולפנים. הנבחרת של ערוץ 2 תכלול, בדרך-כלל, את אמנון אברמוביץ', רוני דניאל, אהוד יערי ומשה נוסבאום; ובערוץ 10 נפגוש את רביב דרוקר, אלון בן-דוד, צבי יחזקאלי ונדב איל. המשותף: פאנלים גבריים שנראים כמו ישיבת פורום מטכ"ל.
את התופעה קל לאתר גם בתוכניות אקטואליה לגווניהן. פאנל הכלכלנים של "לילה כלכלי" בערוץ 10, למשל, או אפילו מקבץ פליטי הריאליטי הזכריים של "דיבור ישיר" של קשת.
מנגד יש, כמובן, את "עובדה" עם אילנה דיין. אולם דיין - כמו איילה חסון ב"יומן", דנה ויס ב"פגוש את העיתונות" ואף יונית לוי במהדורה המרכזית של חדשות 2 - הן אמנם נשים מובילות, אך סביבן תמיד תהיה מאסת טסטוסטרון בדמות כתבים ופרשנים גברים.
היחידות שצועדות נגד הזרם, הן מהדורת החדשות המקומיות של הכבלים ותוכנית התחקירים "360". בהפקת התוכניות (שתיהן של קודה תקשורת) קיבלו החלטה מכוונת ללהק בעיקר נשים, כשהמטרה היא ליצור בולטות לתכנים.
למרות פריצות הדרך הבלתי מבוטלות של תעשיית הטלוויזיה הישראלית הצעירה והבועטת, יש דברים שכנראה לא משתנים: על המסך, נשים עם דעה נוקבת, זו עדיין אמירה יוצאת דופן.
לטעון שבפנינו מקרה של אפליה מינית מכוונת, יהיה פופוליסטי ולא נכון. הרי עובדתית, בישראל יש מספר מצומצם של נשות טלוויזיה שהתמקצעו בתחומי הליבה של החדשות: ביטחון, פוליטיקה, כלכלה ופלילים. מן החריגות: רינה מצליח, קרן מרציאנו ואיילה חסון.
יחד עם זאת, נכון לטעון שהעיתונות המקומית, ובעיקר הטלוויזיונית, יישרה קו עם עיתונות שופטת, חד-משמעית, שמוותרת על הגוונים האפורים.
כל במאי מתחיל יודע שללהק אישה לתפקיד "הגנרל" זו פגיעה כמעט מובטחת באמינות הדמות. אז מה בא קודם - הביצים או התרנגולות?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
