שאלת המאה

ההבטחה לחיי נצח, או לפחות לחיים ארוכים משמעותית מרוב בני האדם, ריתקה רבים לאורך ההיסטוריה. החיפוש אחר מעיין נעורים הביא הרפתקנים אל קצוות תבל. מעיין נעורים שכזה כנראה אין וגם כל גלולות ושיקויי הפלא שמבטיחים אריכות ימים הם מקסם שווא. אבל מי שמעוניין לגלות כיצד ניתן להגיע, לפחות מבחינה הסתברותית, לתוצאה זו, מוזמן לעיין בספר "האזורים הכחולים" מאת דן בוטנר.

מה הם אותם אזורים כחולים? מקומות על-פני הגלובוס שנמצאו שם בני 100 הרבה מעבר לממוצע בעולם, כמו סרדיניה באיטליה ואוקינאווה ביפן. כותב הספר יצא לראיין את אותם ישישים במקומות אלו וגילה את הסודות שלהם לאריכות ימים. טוב, אלו לא ממש סודות, אלא כללים שסביר שאת חלקם לפחות היינו יכולים לנחש בעצמנו.

נכון, יש בספר גם מספר עצות מפתיעות במיוחד, כמו ההנחה המעניינת והספק מבוססת כי בעיר ניקויה שבקוסטה ריקה אריכות הימים נובעת בין היתר מקיומם של פרטנרים מחוץ לנישואים, וגם העובדה שכמעט כל בני המאה שרואיינו החזיקו באמונה דתית. הייתכן שאלוהים שומר על כמה ממאמיניו באופן יוצא דופן? גם על אלו מקוסטה ריקה שכך בנונשלנטיות פוגעים בקדושת מוסד הנישואים?

אם בכל זאת מאגדים יחד את כל העצות העקביות והמבוססות לאריכות ימים, מקבלים תובנה מעניינת - שהמודרנה, בדגש על התרבות המערבית, מונעת הרגלים בריאים רבים. אף שבעטיה התקדמה הרפואה עד כי אנשים חיים היום בממוצע פי 2 ו-3 מאשר לפני 200 שנה, היא יצרה עבורנו אורח חיים שמעכב בעדנו מלפעול לפי דפוסים שטובים לבריאותנו. כך, כלי הרכב החליפו את ההליכה הרגלית, המשרדים את אור השמש, הלחץ את הרוגע היחסי, האינדיבידואליזם את הקהילתיות, והג'אנק פוד את הירקות שגודלו בגינה וחלב העיזים. ייחודם של האזורים הכחולים שהם אפשרו את אותם הרגלים ישנים.

האם גם אנו, בני המערב שנוסעים במכוניות, עמוסים בלחצי היומיום של קריירה ויוקר מחיה ואוכלי המזון המעובד, יכולים בכל זאת להאריך את ימינו על כדור הארץ? "האזורים הכחולים" מספק גם עצות כיצד ובאיזה אופן לאמץ אורח חיים אחר. ניפגש (או לא) בעוד יובל שנים, לבדוק אם הן הוכיחו את עצמן.

האזורים הכחולים, מאת דן בוטנר, הוצאת כנרת זמורה ביתן, תרגם מאנגלית: מרדכי בן שחר, 320 עמודים