אל תתנו כוח להסתדרות

אחד המושגים אשר עברו מהפך בתודעת הציבור בקיץ האחרון מחיוב לשלילה הוא "הפרטה". שהרי כעת, כל שאנו רוצים הוא צדק חברתי, שמשמעותו - שהממשלה תדאג לדיור לכל, ובמחיר שווה לכל נפש; וכן לבריאות ולחינוך טובים, לשירותי רווחה מצוינים, וגם לשכר גבוה מספיק בסקטור הציבורי.

כלומר, הסקטור הציבורי חוזר להיות IN, והסקטור הפרטי הוא OUT. ההפרטה הפכה להיות כמעט מילה גסה, והשימוש בה נרחב ביותר. למסגרת "ההפרטה" הוכנסו גם כל פעולות הממשלה במיקור-חוץ.

וכך, מובילי המחאה אשר הצליחו יפה בהוצאת הציבור מאדישותו, מחליטים שהקו הנכון הוא להחזיר את הגלגל לאחור, וכחלק בלתי-נפרד מכך הכריז יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, על סכסוך עבודה, כאשר הדגל המורם הוא הכנסת עובדי הקבלן אל שירות המדינה, והובלת קו של - די למיקור-החוץ (הפרטת שירותים).

מעכשיו, כל פעילות של הממשלה צריכה להיעשות על ידה ישירות, והמשמעות היא - הגדלת מספר עובדי המדינה, מן הסתם המאוגדים. אז מה יוצא להסתדרות מכך, ברור לנו. אך השאלה היא - האם אזרחי המדינה ירוויחו ממהלכים כאלה?

חוסר יעילות

חלק מהשירותים הנרכשים או הניתנים על-ידי המדינה לאזרחיה מבוצעים באמצעות גורמים פרטיים, שיכלו לכאורה להתבצע על-ידי עובדי מדינה. במשך שנים מתנהל מאבק תמידי בין ההסתדרות למשרד האוצר בנושא זה, כאשר האוצר דוגל בהוצאת שירותים רבים למיקור-חוץ. זאת, בהנחה שהמגזר הפרטי יכול לבצעם ביעילות רבה יותר מאשר משרדי הממשלה. אך מעבר לכך צריך להודות, שהאוצר לא רוצה עובדי מדינה נוספים, ומסיבה טובה.

חוסר היעילות של הממשלה הוא עובדה, השאלה היא - מה הגורם לכך? כמי שעבד במשרד האוצר של שנות ה-80, וחזר למערכת אחרי שנים רבות במגזר הפרטי, נחרדתי לגלות שהמערכת הממשלתית נותרה מאחור. המשק הישראלי צמח הרבה גם בזכות גמישות ניהולית בשוק העבודה בסקטור העסקי, ואילו בממשלה התגלו חוסר גמישות מוחלט בתחום העסקת העובדים, וכן כוח אדיר של הסתדרות עובדי המדינה.

דוגמאות? במשך שנים מספר ניסה החשב הכללי להטמיע מערכת מחשוב רוחבית וחשובה במשרדי הממשלה. ואולם בכל משרד שבו נעשה ניסיון להכניס את המערכת, הוכרז מיד סכסוך עבודה, וכך פרויקט שעולה מאות מיליונים ואמור לשפר את השירות הציבורי, נגרר במשך שנים עם חוסר יכולת לבצעו. האם יעלה על הדעת להכריז סכסוך עבודה בשל הכנסת מערכת מחשוב? אכן כן, כאשר הסתדרות עובדי המדינה במגרש.

דוגמה נוספת. הממשלה החליטה על תוכנית מס הכנסה שלילי, הבאה לתמרץ אנשים להיכנס למעגל העבודה. יישום התוכנית התעכב חודשים רבים, גם כאן בהובלת הסתדרות עובדי המדינה. הייתכן שתוטל מטלה נוספת על עובדים בלי שתבוא דרישה לתמורה? ובכן, לא כשההסתדרות בסביבה.

מובן שאין להאשים רק את האיגוד המקצועי. ניהול המשאב האנושי בשירות הציבורי לוקה באופן קיצוני. כאן אוזלת היד היא של נציבות שירות המדינה הפועלת בשיטות שאין להן מקום בעולמנו. דוגמה? גיוס מנהל בכיר מחייב מכרז שבו אין אפשרות למנהל המגייס להיות מעורב, לברר על המועמדים, ואפילו לא לקרוא את קורות חייהם לפני המכרז.

אחרי תהליך מיון לא-מקצועי, מתכנסת ועדה והמנהל הבוחר (שהוא חלק מוועדה שבה שותפים נציג ההסתדרות ואחרים שאינם קשורים) צריך להחליט על-סמך התרשמות ראשונית בת דקות ספורות. כך גייסנו בכירים בדרג סמנכ"ל. תהליך הגיוס של עובד בכיר יכול להימשך כשנה.

שיתוק מערכות

דוגמאות קטנות אלו ממחישות כיצד ייראה השירות לאזרח אם יושגו מטרות ההסתדרות. היכולת של הממשלה לספק שירותים ולבצע את עבודתה באופן סביר, ללא הפרעות חוזרות ונשנות, תלויה ביכולת להוציא עבודות החוצה. הכנסת הביצוע הממשלתי כולו תחת כנפי ארגוני העובדים ונציבות שירות המדינה, תביא לשיתוק מערכות.

ההסתדרות רואה במחאה הציבורית חלון הזדמנויות, אך במקום הזדמנות לצבור כוח, ולהעביר אנשים נוספים לשורותיה, ההזדמנות האמיתית צריכה להיות - רפורמה מקיפה בשירות הציבורי. רפורמה שתאפשר גמישות העסקה, ניהול על פי מטרות מדידות, שינוי הליכי גיוס העובדים וכן גם שמירה על זכויות עובדים.

הכותב היה עד לעת האחרונה החשב הכללי במשרד האוצר