עמוס לוזון חויב להעביר זכויות בנכסים ליהלומן משה צאיג

הפסד לעמוס לוזון, נשיא קבוצת מכבי פתח-תקווה בכדורגל: בית המשפט המחוזי בתל-אביב חייב אתמול (ג') את לוזון להעביר חלק מזכויותיו בנכסי נדל"ן בפתח-תקווה ליהלומן משה צאיג ורעייתו, מריה סרנו.

השופטת דרורה פלפל קיבלה חלקית את התביעה שהגישו השניים נגד לוזון וחברות שבבעלותו, בטענה כי לוזון נטל מהם כספים במירמה ונישל אותם מזכויות בנכסים בפתח-תקווה. במקביל דחתה השופטת את התביעה שכנגד בסך 5 מיליון שקל שהגיש לוזון נגד צאיג.

בית המשפט הכיר בכך שבניגוד לגירסתו של לוזון, צאיג הינו שותף שלו בנכסי נדל"ן שונים בפתח-תקווה, וחייב את לוזון להעביר חלק מהזכויות בהם לידי צאיג ורעייתו.

השופטת פלפל קבעה כי על לוזון להעביר לצאיג מחצית מזכויותיו במתחם בילינסון בפתח-תקווה; מחצית מזכויותיו בפרויקט ברחוב רוטשילד בעיר (פרויקט "רוטשילד"); ו-1/6 מהזכויות במגרש שבבעלותו בגודל של 10 דונם בשכונת נווה-עוז בעיר.

בנוסף, חויב לוזון להחזיר לתובעים 100 אלף דולר, שקיבל מהם בשני תשלומים בשנים 1999-2001, ובכך נדחתה טענתו כי מדובר בהחזרים על חשבון אשראי שהעמיד לחברת היהלומים E.L.I.T שבבעלות צאיג.

כמו כן, לוזון חויב לפרוע 5/6 ממשכנתא של כמיליון דולר, שנלקחה ב-2002, בעזרת אחיו, אבי לוזון, יו"ר ההתאחדות לכדורגל; וכן חויב במתן חשבונות לצאיג בגין שורה ארוכה של פרויקטים.

עם זאת, תביעתו של צאיג לשותפות במרכז המסחרי "פאואר סנטר" נדחתה.

בהחלטתה כתבה השופטת פלפל כי דעתה "אינה נוחה" מהתנהלות שני הצדדים לסכסוך, ומכאן "יש מקום להעביר את פסק הדין לידי מס הכנסה, כדי שיבחן הן את העבר, אם זה אפשרי, וכן ייקח לתשומת-לבו התנהלויות עתידיות של מי מהצדדים".

"מניעת רווחים"

מערכת היחסים בין צאיג לבין לוזון החלה בתחילת שנות ה-90. צאיג טען כי לוזון, שהיה באותה תקופה קבלן שיפוצים, הציע לו לפעול עמו בשותפות ולהשקיע בעסקאות שונות בתחום הנדל"ן, ורכש את אמונו, תוך שהתפאר בפניו על קשריו עם גורמי שלטון ואנשי עסקים.

במהלך ההתקשרות העסקית ביניהם, העביר צאיג, ששהה רוב הזמן בחו"ל, כספים ללוזון באמצעות העברות בנקאיות לצורך רכישת מקרקעין בישראל, כשהוא מסתמך על מידע שמסר לו לוזון בטלפון.

בתביעתם טענו צאיג ורעייתו כי בחלוף השנים התברר להם כי לוזון הפר את התחייבויותיו כלפיהם באופן שיטתי ופעל כלפיהם במירמה, במטרה לעשוק אותם ולהניח יד על רכושם וכספם.

בני-הזוג האשימו את לוזון בכך שהטעה אותם לחשוב כי הוא פועל בשמם וכי הם שותפים במחצית מעסקאות המקרקעין, שביצע במסגרת יחסי השותפות העסקית ביניהם.

עוד טענו התובעים כי לוזון הטעה אותם בכך שטען כי הוא פועל לרישום והסדרת זכויותיהם במקרקעין, שנרכשו במסגרת העסקאות המשותפות, ואולם בפועל הוא עשה שימוש בכספיהם שלא כדין להפקת רווחים לעצמו, מנע מהם את קבלת חלקם ברווחים והוציא מהם במירמה מאות אלפי דולרים.

התובעים טענו עוד כי לוזון רימה אותם באמצעות נטילת הלוואות מהבנקים על-ידי שימוש בשמם וכספם כבני-ערובה למען צרכיו הפרטיים. לדבריהם, הוא השתלט על חשבונות הבנק שלהם, כספם וקרקעות שרכש עבורם.

כמו כן, נטען כי לוזון יצר מצגי-שווא מתוחכמים, כדי למנוע מהתובעים לברר את מצבם הכספי ואת זכויותיהם במקרקעין שרכשו באמצעותו.

לוזון כפר בכל טענות התובעים, וטען כי מעולם לא הייתה שותפות כלשהי בינו לבין צאיג אלא שיתוף-פעולה עסקי בלבד, וכי כל פעולה שעשה הייתה בידיעה ובהסכמה של צאיג. ואולם, בית המשפט דחה את רוב טענותיו.

בית המשפט חייב את לוזון והחברות שבבעלותו בהוצאות בסך 200 אלף שקל.

התובעים יוצגו בידי עו"ד יואב נרי ממשרד רונאל פישר, נרי ושות'; לוזון יוצג בידי עורכי הדין יוסף בנקל ושמואל גלינקא ממשרד ראב"ד, מגריזו, בנקל ושות'.