מי שעוקב אחר המשבר הנוכחי, מפתח תחושת Déjà vu חזקה. תחושה זו, שבה נדמה שכבר הייתם, או ראיתם סיטואציה, שלכאורה לא יכלה להתקיים בעבר, חזקה במיוחד כאשר מדובר על הדרך שבה מנסים לפתור את הבעיה האירופית ואם נדייק - הבעיה היוונית.
הטרויקה, המורכבת מן הוועדה האירופית (הממשלה של בריסל), הבנק המרכזי האירופי (ECB) וקרן המטבע הבינלאומית (IMF), מגיעה לאתונה, ומבהירה לממשלה היוונית דבר אחד בלבד: איך להחזיר את חובה למערכת הפיננסית הגלובלית.
הממשלה היוונית מתנהלת בינתיים בכיוון הסטנדרטי הזה, שבו היא לוקחת על עצמה עוד חוב על מנת לשלם בעיקר את חובה הקודם, וזאת בתנאים קיצוניים של צנע, וקושי עצום לצד החברתי הפנימי. (מי שרוצה להתרשם מן העומק האמיתי של הטרגדיה היוונית, מוזמן לראות את הסרט Debtocracy ביוטיוב.)
האם זה לא מזכיר את המשבר האסיאתי (1997), הרוסי (1998), הארגנטינאי (1999)? אפשר לומר שהגיוני שמי שלווה כספים, ומתחייב להחזירם עם ריבית, יהיה חייב, יום אחד, לעמוד בהתחייבויותיו.
נכון מאוד, אבל כאשר מדובר במדינות, ולא בפירמות או בפרטים, יש שיקולים נוספים שעל קברניטי אותה המדינה העומדים בפני דילמה כזו, לקחת בחשבון. תחילה, האם ההחזר חייב להיות מיידי? האם המיידיות של אותו החזר מחייב את העלות החברתית האדירה לעם של אותה מדינה? ובכלל, האם כל החוב מוצדק ולא נובע למשל מהתחייבויות שנעשו בתקופות לא דמוקרטיות? בקיצור, האם חובה להחזיר הכול ועכשיו?
תוכניות הצנע, ההפרטות המאולצות ואיבוד הריבונות דה פקטו של הממשלה הנידונה, אינן מחויבות המציאות. כמות האנשים החושבים כך, גדלה והולכת מרגע לרגע, וזו מהות ההתקוממות בדעת הקהל ביוון, בספרד, ועוד.
כאשר דיברתי בזמנו על זעזועים חברתיים, שילוו את המשבר הפיננסי הקשה, לא ידעתי שהכיוון יהיה התכנסות לאומית, התנערות מן הגלובליזציה, והעדפת לדחות את תשלום החוב ואולי מחיקת חלקו הגדול. כרגע זהו בהחלט הכיוון. במשבר באיסלנד, לפני כשנתיים, ראינו פעם ראשונה מדינה מערבית, אומרת "לא" למה שהיה מקובל עד כה: החזר החובות קודם לכול. מדינה קטנה זו, אשר פשטה רגל למעשה, החליטה שחובה ישולם, אבל אך ורק כאשר תשמר דרגה מינימאלית של רווחה ושירותים לאזרחיה.
למרות שהן עדיין מחוץ לדילמה, בצרפת ואפיל בגרמניה, נשמעות קולות חזקים יותר ויותר בעם, "לצאת מן היורו", ובכך להציל את האומה מאבדן הריבונות המונטרית והרגולטורית שהשתייכות כזו מחייבת. באיטליה, ספרד ופורטוגל מדברים בגלוי על דחייה של תשלום החוב "עד שהכלכלה תגיע לצמיחה רגילה, ועד שנגיע לרמת אבטלה סבירה".
כל זה כמובן מנוגד למהותם של מוסדות בינלאומיים כמן ה-IMF. מאז הקמת קרן המטבע הבינלאומית ב-1944, לכל עזרה ממנה נקשרו עקרונות נאו-ליברליים יסודיים: תשלום חובות והורדת הגירעון. את הקיצוצים ברווחה, ההפרטות, לקיחת חוב נוסף ושעבוד הדורות הבאים, ויצירת אין סוף קשיים חברתיים, כל אלו הועברו, ומועברים לטיפולם של הפוליטיקאים המקומיים המסכנים.
נראה שהפעם, עומק המשבר הוליד דינמיקה הפוכה, וחוסר רצון לקבל את הדין. ומי שחפץ באמת להרחיב בנושא זה, אמליץ לעיין בספר "Globalization and Its Discontents", של יוסף שטיגליץ, זוכה פרס נובל לכלכלה.
בחלק הטכני של סקירת השבוע, אני מביא בפניכם את מדד המניות האמריקאי העיקרי, S&P500, וזאת בעזרת הגרף השבועי שלו:
משה שלום סנופי
אומר מייד את החשוב ביותר בעיני: אנו קרובים מאוד לסיום, או כבר סיימנו, את החלק הראשון של השלב היורד הגדול. גל ראשון זה היה צריך להיות מורכב מחמישה תתי-גלים, והם נראים כשלמים. כדי להזכיר לכם את המבנה הכללי של כל השלב היורד, שרטטתי אותו בקופסה הכחולה השמאלית בגרף.
למרות שאני מסמן את ההגעה לאזור 1070 כסיום תת-גל 5 של 1 של C, אין עדיין אישורים סופיים לסוחרי המגמה לקחת פוזיציה חיובית. האישור הוא זה, אך עליו להגיע עם כמה אלמנטים טכניים נוספים:
- חציית קו המגמה הסגול.
- חזרה ממצב של מכירות יתר של מתנד ה-STOC (בחלק העליון של הגרף).
- וקו היסטוגרמה ירוק אחד לפחות, באינדיקאטור ה-MACD (בחלק התחתון של הגרף).
כל עוד סימנים אלו אינם מגיעים, יש לחכות. אבל - וזה אבל גדול - דעתי היא שרוב הדרך מטה מהשיא ב-1370 (מאי 2011) כבר נעשתה.
האם המדד יכול בכול זאת לרדת עוד כמה אחוזים? למשל לכיוון 1070 (לבדיקה חוזרת של אותה תחתית) או אפילו 1040 (רמת תמיכה היסטורית קריטית וחשובה)? בהחלט כן. העניין החשוב הוא, שהיחס סיכוי סיכון, עבור המשקיע הממוצע, נוטה הרבה יותר לכיוון החיובי מעכשיו.
מפגש ה-G20, שבו כל העולם הכלכלי יתכנס (3-4 נובמבר 2011), וינסה להורות לאירופאים על דרך נוספת לדחות שוב את הבלתי נמנע, יכול בהחלט לשמש כנקודה הזמן שבה כבר כולם יכירו שגל 2 מתקן עולה התחיל את דרכו.
-
-
-
מובהר ומודגש כי האמור בסקירה זו אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. בפרסום המידע בסקירה זו אין משום המלצה או חוות דעת בקשר לביצוע כל עסקה או השקעה בניירות ערך, לרבות רכישה ו/או מכירה של ניירות ערך. יודגש כי לגבי כל מידע מכל סוג המופיע בסקירה - על כל אדם לבצע בדיקה ואימות נוספים, תוך התחשבות בנתונים ובצרכים המיוחדים שלו. יצוין כי במידע עלולות ליפול טעויות וכן עשויים לחול לגביו שינויי שוק ו/או שינויים אחרים, וכי אף עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות והניתוחים המופיעים למצב בפועל. אשר על כן, קבלת החלטה כלשהי על סמך נתון, דעה, חוות דעת, תחזית או ניתוח המופיע במסגרת הסקירה - הינו על אחריות הקורא בלבד.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
