במחצית הראשונה היתרון של עיני

"השביתה יוצאת לדרך כי אין לנו ברירה", הכריז יושב ראש ההסתדרות, עופר עיני, בתחילת השבוע, בהכרזה שאפשר בקלות לפקפק בנכונותה. לעיני הייתה ברירה, ועוד איך הייתה. למעשה היו בפניו כמה ברירות, אבל הוא בחר באפשרות החריפה מכל: שביתה כללית ללא הגבלת זמן. לא בטוח שהציבור הבין על מה המהומה, ומדוע נחפז כל-כך יושב ראש ההסתדרות להניף את נס ההשבתה הכללית של המשק במהירות בזק שכזו, הרי הנוסחה הידועה והמוכרת של שביתה - שפירושה תביעות שכר - לא התקיימה פה.

למזלו של יושב ראש ההסתדרות, בית הדין לעבודה הוריד אותו מהעץ במהירות והפך את השביתה ל"שביתונת". ארבע שעות בסך הכול, עם נזק מזערי למשק, עם מינימום כעס בציבור - שלא מחבב במיוחד שביתות ארוכות.

גם עברו של עיני מוכיח שהוא איננו מהאוהדים של שביתות ממושכות. יושב ראש ההסתדרות מעדיף גישה הפוכה מקודמו בתפקיד ויריבו הנוכחי, עמיר פרץ. לדידו של עיני, הנוסחה המנצחת היא תשבות מעט ותשיג הרבה.

מצליח לשוב ולהיות רלוונטי

כמעט שנה לאחר פרישתו של אהוד ברק מהעבודה, שהכתה את עיני בהלם ופגעה בכוחו הפוליטי של מי שהיה ממחולליה של ממשלת נתניהו - ברק, מצליח עיני לשוב ולהיות רלוונטי. מי שחשבו שמחלפות ראשו נגזזו בפרישה הרועמת ההיא של ברק וחבריו, תוך דחיקתה של העבודה אל מחוץ לקואליציה, צפו בהשתאות בקאמבק של עופר עיני.

רק בעת האחרונה הוא סימן לעצמו 'וי' של ניצחון בבחירתה של מקורבתו, ח"כ שלי יחימוביץ', לראשות מפלגת העבודה. הוא תמך בה בגלוי בסיבוב השני בפריימריז, והעניק לה סיוע פחות גלוי בסיבוב הראשון, תוך שהוא מפצל את קולות תומכיו בינה לבין ח"כ בוז'י הרצוג.

עיני שומר במקביל על קו פתוח עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. בין השניים שוררים יחסים מצוינים, וקשה היה להחמיץ את דברי ההערכה הפומביים של עיני לנתניהו, גם תוך כדי החרפת הטון כלפי האוצר. נתניהו מצדו, נמנע מלתקוף את השביתה או את מחולליה, והותיר את מקורבו, שר האוצר יובל שטייניץ, בחזית.

עיני בחר את אחד מנושאי המחאה הציבורית של הקיץ כדגל המאבק. רבים הרימו גבה במהלך חודש אוגוסט ושאלו - איפה מתחבא יושב ראש ההסתדרות כשההמונים ממלאים את הכיכרות ואת השדרות. עיני הבין שאת האירוע הגדול של הקיץ הוא כבר החמיץ, והמתין לשעת כושר. אין כמו יושב ראש ההסתדרות לזהות מצבים והזדמנויות. ברגע שניתן היה להרים עוגן הוא היה שם, על הסיפון. ספינת המחאה שלו הפליגה לדרכה.

תהיה זו איוולת, או נאיביות, לנתק את המאבק שהוא מוביל מהבחירות המתקרבות לראשות ההסתדרות. על עיני, ששמר על מעמד בלתי-מעורער של מועמד יחיד הנתמך על-ידי העבודה, מרחף לפתע איום חדש: כוונתו של עמיר פרץ להריץ את ח"כ איתן כבל כמועמד לתפקיד מולו.

זו התביעה העיקרית של פרץ מיושבת ראש העבודה יחימוביץ'. יחימוביץ', שזכתה בתפקיד לא מעט בשל תמיכתו של עיני, איננה יכולה להרשות להתמודדות כזו להתקיים. אין לה אופציות פוליטיות אחרות, פרט להשיב את פניו של פרץ ריקם. כל מהלך אחר יהיה בגידה של ממש בעיני. כל מהלך אחר יהווה כניעה ראשונה למי שעד עתה לא בטוח אם הוא מכיר בהפסדו ובבחירתה של המתחרה מולו. בדרך היא תיאלץ להסביר באופן מניח את הדעת מדוע היא מתנגדת להתמודדות חופשית, פתוחה ודמוקרטית.

המאבק בעניינם של עובדי הקבלן - הצודק מבחינה עקרונית - עלה מדרגה רק באחרונה. קשה להעריך איך יסתיים, ומוקדם מדי לדעת אם יהיו להסתדרות הישגים של ממש. למרות שתוצאת הסיום אינה ידועה בשלב הזה, עופר עיני כבר הוכיח איזה שועל קרבות הוא יודע להיות. בשעה שהמחאה הציבורית ברחובות כבר גוועה, בשלב שלכנסת היא טרם עברה, ולא ברור איזו תצורה פוליטית היא תלבש, עיני הוא הגורם היחיד שממנף אותה ומפיח בה רוח חיים. למרות שהוא אוהב לומר שהוא איננו פוליטיקאי, ולזכותו צריך לומר שהוא אומר זאת בחצי חיוך, הפך עיני בחודש האחרון לגורם הפוליטי המשמעותי ביותר בתחום המחאה החברתית.

במחצית המשחק, היתרון שלו - ושלו בלבד.

הכותב הוא מגיש "הכול דיבורים" ברשת ב' ופרשן פוליטי