הוא עוד ישוב?

הוא הפסיד בנקודות למדינתו בהתמודדות המסקרנת של מי ייפול אחרון, למרות שהוא גדול מכדי ליפול, וכרגיל אצלו, בכלל לא בטוח שנפל סופית. סילביו ברלוסקוני - ראש הממשלה הידידותי לישראל, מנהיג המפלגה הגדולה באיטליה "מפלגת העם החופשי" (מכבסת מילים ענקית), שנהפך לסמל של שערוריות שנדבקות אליו ושל מנהיג שאף פעם לא עומד בהבטחותיו - הבטיח ביום שלישי לפרוש מהשלטון. מתי? מיד כאשר הרפורמות שהוא הבטיח לאיחוד האירופי יעברו בפרלמנט האיטלקי.

מתי זה יקרה? אולי בסוף החודש. ומה יקרה אז? הוא יישאר כנראה בראש ממשלת מעבר עד לבחירות מוקדמות, בינואר-פברואר. הוא לא יעמוד לבחירה מחדש, להבטחה הזו כבר אפשר כנראה להאמין, אבל בעוד כמה שנים - מי יודע? הוא רק בן 75.

ממש אחרי ההצבעה שחרצה את גורל הקואליציה שלו, שהייתה כמעט טכנית, צלם של סוכנות הידיעות האיטלקית אנסא הצליח להציץ על דף הנייר שעליו רשם ברלוסקוני את תוצאות ההצבעה בפרלמנט. הוא מנה את הקולות, ולידם כתב בסוגריים "8 בוגדים". ההצבעה אכן הסתיימה בעריקה של 8 מצירי הקואליציה לאופוזיציה, ובאובדן הרוב של הקואליציה בפרלמנט של 630 המושבים. בתחתית הנייר הופיעו המילים "אני מוסר הודעה".

אחרי כל הדרמה של משבר החוב האיטלקי, עליית תשואות האג"ח לעשר שנים לרמה של 6.75%, מרחק יריקה מ-7% שנחשבים לרמת אל-חזור של משבר חוב ריבוני, הסכסוך עם השותף הבוגדני הוותיק אומברטו בוסי מ"הליגה האיטלקית", העריקה המתמדת של תומכיו, ההשפלות שספג מן הצמד מרקוזי בכנסים האחרונים באירופה וכמובן השערוריות למיניהן, הנפילה הייתה כמעט שגרה. לאופוזיציה לא היה כוח לשמוח, ותומכיו לא יכלו להתפרע ולתקוף את "הבוגדים".

במשך שבועות הוא לעג ליריביו ואטם את אוזניו למשמע קולות הביקורת של נאמניו. ביום שני השבוע הוא עדיין הכחיש בזעם את השמועות על התפטרותו הקרובה, שמועות שצברו מסה קריטית כאשר עמיתו היווני הישר (רק יחסית) והחלש ממנו, יורגוס פפנדריאו, הודיע על פרישתו בסוף השבוע, וכאשר טורי דעה בעיתונים כפייננשל טיימס קראו לו כמעט בבוטות ללכת הביתה.

אבל בלילה של אותו יום שני, אחרי פגישות עם דמויות מובילות במפלגתו, החליט כנראה המנהיג הכול-יכול שהוא יחליט אם לפרוש על סמך ההצבעה בפרלמנט ביום שלישי. באותו בוקר, שוב במיטב סגנונו, הכותרת הראשית של "איל ג'ורנלה" - היומון ממילנו שבבעלות משפחת ברלוסקוני - עוד אמרה "אני לא עוזב". אבל האיטלקים, כולם חניכי מקיאבלי, ידעו לקרוא בין השורות. אבל בשעות אחר הצהריים הוא קיבל רק 308 קולות בפרלמנט. וכך נולדה האגדה החדשה על "8 הבוגדים".

רק להזכיר על קצה המזלג את הרקע לדרמה הפוליטית הזו: החוב הציבורי האיטלקי הוא 1.9 טריליון אירו (1.6 טריליון מתוכם באג"ח ממשלתיות). בפברואר-מארס הקרובים, 300 מיליארד אירו מגיעים לפדיון. עלויות המימון מחדש - הנפקת אג"ח חדשות - כבר הגיעו ל-7% ביום רביעי, והן יעלו גם את העלויות לעסקים באיטליה.

החוב האיטלקי, 120% תוצר, מאיים להשמיד את כל פרויקט האירו (למרות שהמשקיעים שוכחים שני דברים: התוצר האיטלקי האמיתי גבוה בעוד 20% שהם אומדן הכלכלה השחורה, והגירעון הממשלתי השנתי אינו גבוה, כ-4%. אבל איטליה לא צומחת, מה שאומר שבתוואי הנוכחי, ובייחוד אם הגבייה לא תועמק, החוב רק ימשיך להצטבר).

בלי למצמץ

ביום רביעי יכול היה ברלוסקוני להשמיע את אנחת ההקלה המסורתית של מנהיג שהואיל לפרוש עם אקדח צמוד לרקה. בראיון לערוץ טלוויזיה שבבעלותו (כמעט כל התקשורת האלקטרונית המסחרית בבעלותו, והתקשורת הממלכתית ממילא צייתנית) הוא גם הציג את היורש שהוא משח להנהגת המפלגה: אנג'לינו אלפאנו, עורך דין סיציליאני בן 41. אלפאנו כשר משפטים ניסה לארגן לראש ממשלתו חסינות מפני בירור תביעות נגדו בבתי משפט, ניסיון שסוכל על ידי בית המשפט החוקתי האיטלקי.

"זהו המעבר הבין-דורי של השלטון שאני רואה לנגד עיני", אמר המנהיג הפורש בלי למצמץ. כלומר, הנה המנהיג הבא שגם ידאג לחלץ את ברלוסקוני מסבך החקירות העומדות ותלויות נגדו: העלמת מס, שחיתות ושכירת שירותי חתיכה קטינה.

zukiro@gmail.com