אחרי כ-6.5 שנים הגיע אתמול (ב') לסיומו אחד הסכסוכים המתוקשרים והאמוציונליים של העשור האחרון: בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי בת"א, לפיה עו"ד יגאל ארנון הוא הבעלים של 1% ממניות סלקום, ששוויין עשרות מיליוני שקלים, וכי מניות אלה הוחזקו בנאמנות בידי חברו לשעבר, שלמה פיוטרקובסקי, המחזיק אף הוא במניות סלקום בשיעור דומה.
נקבע כי ארנון זכאי לקבל את מניותיו מיד כשידרוש זאת, וכן הוא זכאי לקבל מפיוטרקובסקי את הדיבידנדים שחולקו בגין המניות בסך 60 מיליון שקל.
סיום הסאגה התאפשר לאחר ששופטי בית המשפט העליון, אשר גרוניס, מרים נאור ועוזי פוגלמן, הציעו לפיוטרקובסקי לחזור בו מהערעור שהגיש על החלטתו של נשיא בית המשפט המחוזי לשעבר, השופט בדימוס אורי גורן, שקבע כי עליו להעביר לארנון את זכויותיו במניות סלקום, בהיקף כולל של למעלה מ-110 מיליון שקל.
ראשיתה של הפרשה לפני למעלה מעשור וחצי, בתקופה בה ארנון ופיוטרקובסקי היו חברים קרובים. מאז הם כבר הפכו לאויבים מרים. ארנון היה יו"ר הבנק הבינלאומי בתקופה שנשלט על-ידי האחים ספרא, והיה איש אמונם ויועצם המשפטי והעסקי. פיוטרקובסקי היה המנכ"ל המיתולוגי של הבנק, שהובא על-ידי ארנון. לפני מספר שנים עבר ביניהם חתול שחור, ומאז ההכפשות אינן נגמרות.
ב-1994 הציעו האחים ספרא לארנון ופיוטרקובסקי לרכוש 1% ממניות סלקום (בשרשור), ששוויין היה אז כ-20 אלף דולר. ארנון טען, באמצעות עורכי הדין רם כספי וברק טל, כי הוא נענה להצעה, ובשל גירושיו מאשתו בוצעה הנאמנות.
ב-2005, סמוך לחלוקת דיבידנד של סלקום, נפגשו ארנון ופיוטרקובסקי בפגישה שבה כפר האחרון בקיום הנאמנות. רק כשהגיש את התביעה, ב-2006, הציג ארנון מכתב שכתב לו פיוטרקובסקי ב-1996, ובו נאמר בין היתר: "אני מתחייב להעביר לך את מחצית המניות מיד לכשתבקש זאת, בכפוף לקבלת הסכמת בעלי מניות אחרים". על המסמך מופיע משפט נוסף בכתב-ידו של ארנון, המתייחס לאפשרות שהעברת המניות תהיה אירוע החייב במס.
פיוטרקובסקי טען, באמצעות עורכי הדין חגי שלו ואיזי הולדשטיין, כי ארנון דחה את הצעת האחים ספרא, ולכן רק הוא רכש 2% מהמניות. לראיה, טען, ארנון לא השתתף במימון הרכישה.
גירסאות שונות
בפסק דינו האחרון עם פרישתו לגמלאות בינואר 2009 קבע הנשיא אורי גורן כי פיוטרקובסקי מסר מספר גירסאות שונות ביחס לנסיבות חתימתו על המכתב.
בכתב ההגנה טען פיוטרקובסקי כי לא חתם על המכתב, ואילו בתצהיר המאוחר טען כי מעולם לא חתם על המסמך כשיש בו תוספת בכתב-יד המתייחסת לנאמנות. לדבריו, אם זו אכן חתימתו - היא הושגה על-ידי ארנון במירמה, תוך שהוא מגניב את המסמך בין מסמכים בנושאים אחרים.
בשלב החקירות נאלץ פיוטרקובסקי להודות כי חתם, אך ללא התוספת בכתב-יד, ולאחר שארנון שכנעו כי מדובר ב"נון פייפר פייפר" (מסמך נטול משמעות משפטית).
בשלב הסיכומים פיוטרקובסקי שינה שוב גירסה ואמר כי חתם משום שסבר כי הדבר עשוי להקנות יתרון מס בעתיד, אם יחליט לתת מענק לארנון מהרווח שיקבל מהמניות במסגרת "עסקת פאנטום".
מעבדה בשווייץ, שבחנה את המסמך לבקשת הצדדים, קבעה כי לאחר חתימת פיוטרקובסקי לא בוצעו שינויים במסמך. לכן הסיק גורן כי פיוטרקובסקי חתם על המסמך כשהיה מודע לתוכנו, ותוך שסמך על ארנון כחבר וכעורך דין.
כמו כן, נקבע כי ארנון הציג ראיות לכך שבזמן אמת ביקש לדחות את רכישת המניות, כדי להסתירן מרעייתו. את הלוואת הבעלים בסך כ-4 מיליון דולר לרכישת 2% מהמניות נטל רק פיוטרקובסקי, אך נקבע כי ארנון עמד בהתחייבותו לשאת במחצית ההתחייבויות הכספיות שנדרשו בעסקה.
ביחס לארנון נקבע כי "ככל שהפר חובות דיווח ואחרות המוטלות עליו מתוקף תפקידיו השונים, והפרה כזו היא בהחלט פסולה וראויה לביקורת - עדיין אין בכך כדי להביא לביטול הסכם הנאמנות".
גורן תמך את מסקנתו גם בשתי הודאות בעל דין מצד פיוטרקובסקי. עו"ד זיו שרון העיד כי ב-1995 פיוטרקובסקי הודה בפניו בקיום הנאמנות, וכן העיד גם עו"ד פרופ' יעקב נאמן כי פיוטרקובסקי אמר לו זאת בשנת 2003. "עדויותיהם היו חד-משמעיות, אמינות, והן לא נסתרו", קבע גורן.
עם זאת, מאחר ש"שני בעלי הדין לא היו נקיים מפגמים התנהגותיים זה כלפי זה", נמנע גורן מלחייב את אחד הצדדים בהוצאות ההליך.
מגדל קלפים מתמוטט
שני הצדדים ערערו על החלטת בית המשפט המחוזי. פיוטרקובסקי ערער על ההחלטה לחייבו להעביר את מניות סלקום לארנון; ארנון ערער על ההחלטה שלא לחייב את פיוטרקובסקי בהוצאות.
בדיון שנערך אתמול בבית המשפט העליון ניתן היה לזהות מיד כי השופטים בקיאים בתיק המורכב, וכי אינם סבורים כי יש מקום לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. מפתח הדיון הקשו השופטים על בא-כוחו של פיוטרקובסקי, עו"ד שלו, בשאלות על גירסאותיו השונות של פיוטרקובסקי, ובהמשך הבהירו כי לא השתכנעו כי הוא מסוגל ליישב את הסתירות בהן.
"לאדוני יש בעיה קשה, יש פה סדרה ארוכה של טענות חלופיות, כמו למשל 'לא חתמתי אבל אם חתמתי אז כך וכך'", העיר השופט גרוניס, והשופטת נאור הוסיפה כי "זה קושי עם גירסאות משתנות... זה מן מגדל כזה. יש ממצא שבעובדה לפיו הייתה עסקת נאמנות. על המסד הזה אדוני בא עם סיפור דומה, אבל אומר מרשי ששילם לבד למעלה מ-4 מיליון דולר. אני לא מבינה בדיוק את הסיפור".
גם השופט פוגלמן הצטרף להערות הנוקבות כנגד פיוטרקובסקי, ואמר: "ברגע שהתזה העובדתית נופלת - כל הסיפור שלכם מתערער, אין יותר מגדל, המעגל מתמוטט".
עו"ד יגאל ארנון עצמו לא נכח בדיון עקב מצבו הבריאותי הקשה. לבקשת עו"ד כספי, ועל מנת להביא לסיום הפרשה, הנחו שופטי בית המשפט העליון כי במקרה של חילוקי דעות לעניין ביצוע פסק הדין והעברת הכספים לארנון, יוכלו הצדדים לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה להוראות.
עו"ד רם כספי מסר בתגובה: "התיק הזה הוא מאוד כואב. לצערנו, יגאל ארנון לא נכח באולם אתמול עקב מצבו הבריאותי. זה מצער שהעניין הזה הגיע רק עכשיו להכרעה, אבל ההכרעה היא ההכרעה הנכונה, וטוב עשה פיוטרקובסקי כששעה להמלצת בית המשפט למשוך את ערעורו".
ארנון פיוטרקובסקי קיצור תולדות הסכסוך
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
