היד שמנענעת את העו"ש שלי

"אפוקליפסה עכשיו", מגדולי הסרטים הגדולים בכל הזמנים וללא ספק אחד האהובים עליי, מתמקד במסע מטלטל בנבכי הג'ונגל של קפטיין בנג'מין וילארד (מרטין שין), בנסיונו למצוא את קולונל קורץ (מרלון ברנדו) ופיסה משפיותו.

ומכאן, למסע שלי: לאחר שנים של רווקות חסכנית, נטלתי לפני כשנה את נפשי בכפי, כרעתי ברך, שילמתי הרבה יותר מדי כסף לאולם אירועים ולקחתי לי אישה כדי לבנות עימה בית.

קולונל קורץ הפרטי שלי

לאחר החתונה, כמובן, הייתי משוכנע שעכשיו באה רגיעה במהלכה אוכל להתאושש מטראומת שינוי הסטטוס הפרטי שלי, שלא לדבר על התשלומים הבלתי נגמרים לספקי האירוע. בדיוק כשהנחתי שהנה-הנה אני מתפנה להיערכות תקציבית למשבר החוב המתפתח באירופה והשלכותיו הקשות על חסכונותיי, הודיעה לי אישתי היקרה (מאוד!) והאהובה, שהיא מעוניינת בתינוק.

כך החל המסע שלי לעבר קולונל קורץ הפרטי שלי: מנחם, מנהל הבנק הממושקף שלי, האיש שעוקב מקרוב אחר ההתפתחויות האחרונות בחיי והשלכותיהן המדאיגות על העו"ש שלי.

מנחם מעיף מבט מודאג בחשבון הבנק ההולך ומידלדל שלי, מקשיב לסיפוריי הנלהבים על התמורות בחיי ומניד ראשו בצער, ממש כמו חבריי הטובים. אלה נאלצים לאחרונה לשמוע תכופות את תלונותיי אודות הסכומים הלא הגיוניים שגובים גניקולוגים למיניהם (אחרי הכל, הסבירו לי המנוסים שבהם, אלו שכבר עברו לידה אחת או שתיים - "זה יקר רצח - אבל שווה את השקט מהאישה"); וטרוניות אודות הקניות שאנחנו מתחילים לערוך לקראת הלידה.

כתגובה הם, החברים, מטיחים בי הערות סרקסטיות על חיתולים, בדיקות, קורסים מופרכים, יועצים הזויים, בגדי תינוקות ועוד אינספור אויבי עו"ש שאורבים לי מעבר לפינה, ממתינים לשעת כושר כדי לנגוס עוד נתח עסיסי מאומצת הבשר הדלילה שלי, צבר המזומנים שאספתי בשנות רווקותי העליזות.

וכך, אני נותר עם מבטו עתיר הניסיון של מנחם, שראה טיפוסים כמוני באלפיהם. האם אני הוזה או שמא עיניו של מנחם מהבהבות כמגדלור בליל סופה? יותר מידי סימנים מחשידים לעתיד לבוא. יותר מידי.

מספרים שזו רק ההקדמה

והיום, ימים ספורים לפני הלידה, אחרי שעברתי כבר כמה וכמה מיני זוועות כלכליות בתשעת חודשיי ההמתנה לבקיעה, במהלכן מימנתי, לגניקולוג "שלנו" חופשה מפנקת עם המשפחה באיזה יעד אקזוטי, חיזקתי את האימפריה של שילב ובעיקר ביקרתי באיזורים בלתי מוכרים עד כה בסופר כדי לקנות כל מיני מאכלים שונים שתורמים בלי ספק להתפתחות העובר, בריאות האם ושלוות האב - אני מרגיש בשל ומוכן מתמיד לדבר האמיתי.

יודעי דבר מספרים לי שזו רק ההקדמה; פור-פליי עלוב, משחק גישושים ותו לא או אם תרצו - האיומים והפיצוצים המסתוריים שלפני התקפת האמת על הגרעין האיראני. השמים מעליי מתקדרים והכיוון הפיננסי, בהנחה שלא תיפול עלי זכייה בלוטו, ברור.

שכן אם התקופה הזו הכינה אותי לדבר מה, זו ההכרה שמשכורות העתק שלנו - שלי כאיש מכירות בעולם הפרסום (המדיה "פורחת" אחרי המחאה החברתית...) ושל אשתי כעובדת סוציאלית (קיבלו עוד 200 שקל בשביתה האחרונה) - אינן מחוברות לעובדה המוגמרת של הפיכתי הקרובה מאוד לאב צעיר.

שעון ב-30 אלף שקל

קצוות השיער הלבנות שהחלו לבצבץ בצדעיי, גורמות לי להרהר: למה לעזאזל אנחנו נכנסים לסיפור הזה בצורה אוטומטית? האמנם אבהות אמת מקננת בקרבי?

אחרי הכל, מה הם יודעים שם, במדינות האיחוד האירופאי, בהן ממוצע הילודה שלילי? מן הסתם, רובנו מעדיפים להיות כמו האיטלקים,הצרפתים,הגרמנים - אזרחי העולם הנאור והמתורבת. לאכול בגט, לנגוס קרואסון, לשתות הבירה וליהנות מהחיים. ילדים? את זה אנחנו משאירים ליוצאי המדינות אליהן האביב הגיע השנה - ובגדול.

האם גם הגרמני הממוצע מתחלחל בפחד כאשר הוא מתלווה לאישתו לבדיקה שגרתית במהלך ההריון, וכשזה מושיט את ידו לשלום, עם תום פגישתם הקצרה, הוא מבחין שהד"ר לענייני מחזור עונד על ידו שעון במינימום 30,000 שקל?

האם גם האיטלקי הממוצע מהרחוב נכנס לו לשילב האיטלקי - ויוצא כשחשבון הבנק שלו נראה כאילו ספג זה עתה הונאה בסדר גודל מיידופי? אין לי מושג מה קורה שם, ביבשת הישנה, אבל אני איכשהו בטוח שלי זה עולה יותר.

בחודשים הקרובים אחלוק איתכם כאן את המסע הקטן שלי אל הקולנל קורץ הפרטי שלי; מרווק עם חיסכון קטן לאב צעיר עם מינוס גדול. באיזה צד של הג'ונגל שמח יותר? מי מאושר יותר? בקרוב אדע.