באופן תקדימי יו"ר בנק תובע את הבנק בראשו עמד - יו"ר דיסקונט לשעבר, אריה מינטקביץ', תובע את הבנק בטענה כי הוא מתחמק מלשלם לו 17 מיליון שקל שהובטחו לו בעבר, וכי דיסקונט גורר רגליים לגבי המשך הליך הבוררות שסוכם ומעלה טענות סרק. "חל שינוי קוטבי ללא טעם ענייני בעמדתו של הבנק... על הבנק לעמוד בהתחייבויות שנטל על עצמו כלשונן, כלפי מי שכיהן כיו"ר שלו שנים רבות", טוען מינטקביץ' בכתב התביעה. בא כוחו של מינטקביץ' הוא עו"ד רם כספי והתביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז.
בתגובה נמסר מבנק דיסקונט כי "כפי שפורסם בדוחות הכספיים התקופתיים של הבנק, הצדדים ניסו לגבש את הפתרון המיטבי מחוץ לכותלי בית המשפט, ולכן צר לנו על החלטת מינטקביץ' לתבוע את הבנק".
מכתב התביעה עולה כי למרות הסכמות שהיו בעבר בין מינטקביץ' לדיסקונט לגבי בוררות בפני עו"ד פנחס רובין, דיסקונט לא מוכן לקיים את הבוררות אצלו. מטענות בא כוח דיסקונט, עו"ד רונית אברמזון, עולה כי הבנק מעלה שאלות לגבי קשריו העסקיים של מינטקביץ עם רובין ולגבי הקשרים של כספי עצמו עם רובין, קשרים שלטענת דיסקונט "עשויים ליצור חשש ולו למראית עין לעילה לאי מינויו של רובין". דיסקונט דורש למנות בורר אחר, דורש שמינטקביץ' יציב תקרה לדרישותיו הכספיות ותובע כי רשות ניירות ערך תאשרר את עמדתה לגבי מנגנון הבוררות.
מינטקביץ' כיהן כיו"ר דיסקונט בשנים 1997-2006 ונתפס כמי ששיקם את הבנק. לטענתו מגיעים לו 17 מיליון שקל בגין: תוספות שכר שאושרו ולא שולמו (5 מיליון שקל), מענק הפרטה (10 מיליון שקל) ופיצויי פרישה (2 מיליון שקל). כל אלו עקב סיום תפקידו בדיסקונט בפברואר 2006 בעקבות ההפרטה המוצלחת אותה הוביל.
בדיסקונט הכירו בטענה העקרונית של מינטקביץ', הפרישו את הסכום הרלוונטי כבר בשנת 2006 ודיווחו על כך בדוחות הכספיים. עם זאת, רצונם של דיסקונט ושל בעלי השליטה בו, משפחת ברונפמן, לשלם למינטקביץ' את המגיע לו לא עלה יפה. משרד האוצר הטיל וטו כאשר בשנים 2006-2009, גם החשב הכללי ירון זליכה וגם מחליפו שוקי אורן התנגדו בחריפות לתשלום למינטקביץ'. מאחר שהמדינה הייתה בעלת מניות גדולה בבנק, טורפד המהלך.
האוצר התנגד
בשלב מסוים סוכם בין מינטקביץ' לדיסקונט על הליך בוררות אצל פרופ' יעקב נאמן, אך לאחר שנאמן מונה לשר המשפטים ב-2009, עבודתו הופסקה. מראש סוכם בהליך כי במקרה זה ימונה פוסק חלופי. נקבע כי זה יהיה עו"ד פנחס רובין, אך לאור התנגדות האוצר לא החל רובין בעבודתו.
הבנק המשיך להתחמק
מאז דורש מינטקביץ' את המשך ההליך, אך בדיסקונט גררו את העניין, כאשר בכל פנייה של מינטקביץ' נאמר לו כי הנושא "בטיפול". בדצמבר 2009 טען דיסקונט כי העניין "יעלה לדיון בדירקטוריון עם כניסת יו"ר חדש" ובמאי 2010 כי "ישיבת הדירקטוריון בעניין טרם התקיימה". בשלהי 2010 מכרה המדינה את מניותיה והווטו של האוצר הוסר. מינטקביץ' ציפה להתקדמות בעניינו אך לאחר שנוכח כי דיסקונט ממשיך להתחמק, איים בספטמבר 2011 בתביעה. או אז טען הבנק כאמור כי הוא מוכן להמשיך בבוררות אך רק בכפוף להחלפתו של רובין.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
