השופט דנציגר חזר לעליון לאחר סגירת התיק נגדו

לאחר כחצי שנה שבה שהה בחופשה מאונס בשל קיום חקירה פלילית נגדו, חזר הבוקר (ה') שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר, לעבודה מלאה. דנציגר התייצב כבר בשעה 7:00 בבוקר בלשכתו בעליון והחל לטפל בתיקים, שחלקם ממתינים על שולחנו זה זמן רב. הוא גם קיבל ביקורים ושיחות מרבים מעובדי העליון ומערכת בתי המשפט, שבירכו אותו על חזרתו לפעילות.

לפי שעה משובץ דנציגר לשוב להופעה באולם בית המשפט ביום חמישי בשבוע הבא, אז נקבע לו יום דיונים בהרכב לצד השופטים אשר גרוניס וסלים ג'ובראן.

חזרתו של דנציגר לעבודתו בבית המשפט העליון התאפשרה בעקבות החלטתו מאמש (ד') של היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, לסגור את תיק החקירה נגד דנציגר בעילה של חוסר אשמה.

וינשטיין החליט שלא לקבל את עמדתו של פרקליט המדינה, עו"ד משה לדור, שלטענתו היה צריך לסגור את תיק דנציגר בעילה של חוסר ראיות מספיקות. אף שמבחינה פורמלית מצב כזה לא היה מונע חוקית את חזרתו של דנציגר לעליון, העננה שהיתה תלויה מעל ראשו לא היתה מאפשרת לו לשוב לפעילות שיפוטית בערכאת השיפוט העליונה.

בהחלטתו של וינשטיין, המתפרסת על פני 24 עמודים, מסביר היועץ כי "שוכנעתי כי דנציגר לא העניק כל טובת הנאה לראש עיריית בת-ים שלומי לחיאני בעת כהונתו כראש עיר".

היועץ קבע כי עוד בטרם מונה לחיאני לראש עיר, סוכם כי עבור הטיפול בסכסוך בין חברת אלשב, שבבעלות לחיאני ורעייתו, לבין בנק המזרחי, יקבל דנציגר תשלום גלובלי. כלומר, בתיק אלשב-מזרחי התקיים הסדר שכר-טרחה גלובלי, במסגרתו חויב וסוכם מראש התשלום עבור כל השירות המשפטי שהעניק דנציגר ללחיאני.

"משמעות סיכום זה היא כי ההימנעות מחיוב בתשלום נוסף בגין השירות בעת שלחיאני כיהן כראש עיר אינה מהווה ויתור על שכר טרחה פוטנציאלי, ומשכך לא נמצא כי לחיאני קיבל טובת הנאה מדנציגר", קבע וינשטיין.

היועץ מוסיף כי "אף אם ייטען שאין מדובר בהסדר גלובלי, טענה שאינני מקבל, הרי שאי-החיוב בתשלום נוסף בגין הטיפול בתיק אלשב-מזרחי, או אי-גביית החובות בגין הטיפול בחברת 'צהוב', לא נועדו להיטיב עם לחיאני, בקשר או בזיקה להעברתם של תיקים מהעירייה לטיפול המשרד. התזה הגורסת כי גם אלמלא היה לחיאני משמש בתפקידו הציבורי, היה דנציגר נוהג באותה הדרך, ולא מבקש תוספת תשלום, או גובה את חובה של 'צהוב' - מוצאת לה בחומר החקירה אדנים של ממש לסמוך עליהם".

נחשד במתן טובות הנאה לשלמה לחיאני

בהחלטתו של וינשטיין מפורטים לראשונה החשדות שהופנו כלפי השופט דנציגר, במסגרת הסתעפות החקירה המקיפה שנוהלה נגד לחיאני. החשד הראשון נבדק ביחס לנקודת הזמן שבה לחיאני כיהן כראש העיר בת-ים ועו"ד דנציגר שימש בה בעת כעורך הדין שטיפל בענייניו הפרטיים של לחיאני ובעל משרד עורכי דין שנתן שירותים משפטיים לעירית בת-ים. בהקשר זה נבדק החשד אם ההימנעות מחיוב או גבייה של שכר טרחה, מהווה טובת הנאה שהעניק ללחיאני בקשר או בזיקה להעברתם של תיקים מעיריית בת-ים לטיפול משרדו של דנציגר.

"הגם שחשד זה מוגבל לנקודת הזמן שבה כיהן לחיאני כראש עיר", נכתב בהחלטת היועץ, "הרי שלשם בחינתו היה מקום להידרש לטיבה של מערכת היחסים בין לחיאני ודנציגר עוד בטרם כהונתו של לחיאני כראש עיר. בחינה כוללת זו נדרשת, שכן היא עשויה לשפוך אור על שאלת בחינת התנהלותו של דנציגר בנקודת הזמן האמורה".

החשד השני נגע למכתב שהעביר דנציגר לבנק איגוד, ובו התחייבות להימנע מדיספוזיציה במניות שהוחזקו על-ידי חברת הנאמנות של משרדו עבור לחיאני ורעייתו. זאת, במסגרת משא-ומתן שנוהל עם בנק איגוד לצורך הענקת הלוואה ללחיאני. על-פי החשד, דנציגר סייע ללחיאני לקבל במירמה אשראי מהבנק, באמצעות הסתרת שינוי שחל בזהותם של הנהנים עבורם הוחזקו המניות בנאמנות.

"עמדתו של פרקליט המדינה לא נעלמה מעיניי"

בהחלטתו מתאר וינשטיין את חילוקי הדעות השוררים בינו ובין פרקליט המדינה לדור בשאלת עילת סגירת התיק נגד דנציגר. "פרקליט המדינה סבור כי עילת הסגירה הראויה הינה חוסר ראיות", מפרט היועץ, "בשל שורה של סיבות ונסיבות. לדעת פרקליט המדינה, נותר גוון מחשיד בדבר דרך התנהלותו של דנציגר בפרשה זו, ואולם, אין הוא מגיע לכדי תמונה עובדתית מובהקת דיה בדבר יסודות העבירה שבה התמקדה החקירה. על כן, משאין סיכוי סביר להרשעת דנציגר בנסיבות המתוארות, לדעת פרקליט המדינה נכון היה לסגור התיק בעבירת השוחד מחוסר ראיות מספיקות".

"אציין", מוסיף היועץ המשפטי לממשלה, "כי עמדתו זו של פרקליט המדינה לא נעלמה מעיני ונשקלה על-ידי, והדברים אף נדונו ונבחנו בלא מעט ישיבות. אולם, בסופו של יום אין בעמדה זו כדי לכרסם בחוסן מסקנתי, כי דנציגר לא העניק כל טובת הנאה ללחיאני בעת כהונתו כראש עיר, ולא שוכנעתי כי יש בה בסיס מספק לשינוי החלטתי בדבר עילת הסגירה הראויה במקרה זה".