חיים כצמן שכח את המשקיע הישראלי

בשוק ההון האמריקני הן מוגדרות כזרות, ולכן מחויבות להגיש דו"חות רבעוניים ושנתיים די מצומצמים, שלא חושפים פרטים מהותיים דוגמת שכר מנהליהן.

בשוק ההון הישראלי הן מוגדרות גם כן כזרות (ולא משנה שהן נולדו כאן), ולכן הן לא מחויבות בהגשת דו"ח ברנע, שלא לדבר על מסמכים שוטפים ודו"חות רבעוניים בשפה העברית, ויכולות להסתפק באותם דו"חות שהן מגישות בארה"ב, ובשפה האנגלית.

כך הן נהנות משני העולמות, מינימום חשיפה בשני שוקי הון, ולעזאזל הזכויות של המשקיע הקטן. העיקר שכל חברה "זרה", לפי ההגדרות של כל בורסה, תרגיש בנוח ולא תברח מאימת כללי הרישום שלהם כפופות חברות מקומיות. סוג של תושב חוץ עם זכויות יתר.

גזית גלוב, חברת הנדל"ן שמוביל חיים כצמן, הפכה באחרונה לדואלית. החברה ביצעה הנפקה ראשונית של מניותיה בבורסת ניו יורק, ובהתאם לחוק ני"ע הישראלי, שמאפשר לחברה דואלית לדווח במתכונת של רישום כפול, ביקשה לפני מספר ימים מאסיפת בעלי המניות לאשר את שינוי שיטת הדיווח. אותו חוק קובע כי השינוי חייב לעבור ברוב מיוחס - רוב של בעלי מניות שאינם בעלי שליטה - ולא רוב רגיל.

מפתיע? ממש לא. גזית גלוב, ששכחנו מתי הפכה לציבורית בשוק ההון הישראלי, הוכיחה שלפעמים חברה ציבורית מעדיפה לשכוח שהיא ציבורית, ומנצלת כל פרצה קטנה בחוק כדי להקשות על ציבור משקיעיה ולחשוף כמה שפחות אודותיה.

חיים כצמן, יו"ר גזית גלוב, שתמיד פותח את הדו"חות השנתיים של החברה במכתב אישי לבעלי המניות שלו, החליט להתחיל להתעלם מהמשקיע הישראלי, ולא משנה שזה סייע לו, ועדיין מסייע לו, לגייס מיליארדי שקלים בחוב. מבחינתו, זכויות המשקיע הישראלי יוקרבו על מזבח שעות העבודה הנוספות, כביכול, שמנהליו יקדישו להגשת דו"חות בשתי שפות. זה כאב ראש, זה בזבוז זמן, ולעזאזל המשקיע הישראלי הקטן שרכש אג"ח של החברה ולא ממש שולט בשפה האנגלית.

למזלו של אותו משקיע קטן, אסיפת בעלי המניות של גזית גלוב נעמדה על רגליה האחוריות ודחתה על הסף את ההצעה לשינוי שיטת הדיווח של החברה. בעלי המניות המוסדיים בחברה הראו לכצמן "אקטיביזם מוסדי" מהו - אותו אקטיביזם מוסדי ששורשיו נטועים בשוק ההון האמריקני, זה שכצמן מבקש להתעטף בזרועותיו.