כך כבשנו את פסגת אי-הצדק

הקריאה לצדק חברתי הפכה להיות, שוב, סיסמה מובילה בשיח הציבורי. בכלכלה מזהים אי-צדק חברתי בגידול באי-השוויון בין משפחות, וכן בירידה בהכנסתם של החלשים בחברה.

אז מה קרה להכנסות ולאי-השוויון בישראל ובעולם?

מחקרים כלכליים רבים, ובמיוחד דוח OECD מ-2011, מצביעים על כך שב-25 השנה האחרונות מתרחש תהליך ממושך של גידול באי-שוויון מההכנסות, כמעט בכל המדינות המפותחות. ההכנסה הריאלית הפנויה של משק בית ממוצע, ב-27 המדינות המפותחות, עלתה, מאמצע שנות ה-80 ועד 2009 (כ-25 שנה), ב-1.7% לשנה.

מאידך, ההכנסה של העשירון התחתון עלתה ב-1.3% לשנה, ואילו ההכנסה של העשירון העליון עלתה ב-1.9% לשנה. פער ההכנסה בין העשירון העליון לתחתון הוא 9 ל-1.

בישראל תוואי הגידול באי-השוויון, הוא החמור מבין כל הארצות המפותחות. רמת ההכנסה הממוצעת למשפחה בישראל, עלתה בדיוק באותו שיעור של ממוצע של 27 המדינות, ולכן רמת החיים הממוצעת בישראל נשארה קבועה יחסית לזו של המדינות המפותחות. א

לא מה, בישראל מצבו של העשירון התחתון הורע, כשהכנסתו ירדה ב-1.1% לשנה(!). מאידך, בעשירון העליון עלתה ההכנסה ב-2.4%, כך שהפער מהעשירון התחתון גדל בישראל ב-3.5% לשנה והוא היום 14 ל-1. במדינות המפותחות הפער גדל רק ב-0.6% לשנה. ישראל הפכה להיות שיאנית אי-הצדק החברתי בעולם המפותח(!). למה?

שוק העבודה מרחיב את הפערים

מהמחקרים בעולם ניתן לציין מספר סיבות מרכזיות לתהליך.

עיקר הגידול באי-השוויון נובע משוק העבודה. בישראל אי-השוויון בשכר ברוטו ונטו עלה בצורה משמעותית, וכן יש ירידה מתמשכת ויוצאת דופן בתעסוקה ובשעות העבודה של בעלי כישורי עבודה נמוכים.

גלובליזציה, שיפורים טכנולוגיים ורגולציה חלשה בשוק העבודה - הם שלושת הגורמים העיקריים להתרחבות אי-השוויון בהכנסות מעבודה. האינטגרציה העולמית, המוצאת את ביטויה בהצטרפות מסיבית של ארצות עניות לסחר הבינלאומי, וגורמת לעליית התמורה לעובדים המיומנים ולירידה בהכנסה לאחרים.

תהליך זה מלווה בשנים האחרונות בשיפורים טכנולוגיים, המיטיבים עם בעלי ההשכלה. במדינות בהן תהליך זה לא לווה בחקיקה ובמדיניות המגינה על התעסוקה והשכר של בעלי המיומנויות הנמוכות - הפערים התרחבו יותר.

בישראל צמחה תעשיה מפוארת של היי-טק, בה העובדים מתחרים עם עמיתיהם בסיליקון וואלי בקליפורניה. מאידך, העובדים ללא השכלה התחרו בפועלי הבניין הסינים, בעובדי החקלאות התאילנדים ובמטפלות הפיליפיניות. חוקי העבודה ואכיפתם בהגנה על עובדים חסרי מיומנות הידלדלו, וכך התפתחה תעשיית עובדי הקבלן ותעסוקה חלקית - אשר תרמו לירידת השכר, שעות העבודה והתעסוקה של הישראלים חסרי המיומנות.

האתגר להתמודד עם תהליכים אלה ענק. המחקרים מראים, שהדרך העיקרית לשינוי המגמות, היא על-ידי שיפור היכולות וההון האנושי של אוכלוסיות עם מיומנויות נמוכות בגילאי העבודה. כלי המדיניות העיקרי הוא התערבות ממשלתית מסיבית בהכשרה מקצועית במקומות העבודה, בהגנה על עובדים חלשים ובתמיכה מתמשכת בשיפור יכולתם המקצועית. לצורך כך דרוש משרד עבודה כמו בכל מדינה מפותחת.

הגלובליזציה, האינטגרציה של שוקי ההון והגברת התחרותיות וגמישות שוקי המוצרים והעבודה, הן הזדמנות להגברת הצמיחה הכלכלית. יש להתאים לתופעות אלו מדיניות אקטיבית בשוק העבודה, שמדגישה את השיפורים ביכולות ובכוח המיקוח של עובדים עם מיומנות נמוכה. אחרת תיפגע הצמיחה הכלכלית והמחאה עשויה להוביל לחוסר שקט חברתי ופוליטי, שיגרום לנקיטת צעדים שגויים.

הכותב הוא דיקאן ביה"ס לכלכלה במרכז הבינתחומי בהרצליה ולשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל