ביבי יגלה שיש"ע זה כאן

בחלוף שנים של התמודדות מול ביבי נתניהו וריצה לכנסת, עכשיו זה כבר ברור: משה פייגלין איננו קוריוז פוליטי ולא תופעה חולפת. הוא עובדה פוליטית קיימת, משפיעה ובועטת בליכוד.

את ההוכחה לכך ניפק עמיתו להתמודדות, ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, שבניגוד לעבר נמנע הפעם, בפריימריז שנעשו בליכוד בשבוע החולף, מלתקוף חזיתית את פייגלין והעדיף את אסטרטגיית ההתעלמות מהיריב.

פייגלין זכה לשדרוג מדהים במרוץ מול נתניהו. ממחלקת התיירים בטיסת החלומות של הליכוד, הוא הוקפץ היישר למחלקה הראשונה, מדלג על מחלקת העסקים. את החוויה שעבר בשבועות האחרונים נתניהו לא ישכח במהרה: הוא גילה, שגם מול פייגלין הוא צריך להפשיל שרוולים, להתרוצץ מכינוס לכינוס ברחבי הארץ, להרים טלפונים לפעילים מרכזיים, להקליט הודעות לטלפונים הניידים, ולערוך מסיבת עיתונאים מאולתרת, כדי להתחנן למצביעים לצאת מהבית.

רק דבר אחד נתניהו לא היה מוכן לעשות ביום הבחירות: להתראיין לכלי התקשורת האלקטרוניים כדי להמריץ את תומכיו. זו לא השעה להשיב על שאלות טורדניות של מראיינים על פרשת מקורבו ואיש סודו, נתן אשל, שנמצא בחופשה כפויה. הוא נמנע בעקביות ממסיבות עיתונאים ובקשות כלי תקשורת ישראליים לראיין אותו.

גם שרי הליכוד וחברי הכנסת הבכירים במפלגה, סימנו לעצמם את זמזום נוכחותו של פיילין בליכוד. כדי להיבחר הם יזדקקו לקולות מתפקדיו. כדי לשאת חן בעיני אנשי פייגלין, יהיה עליהם לפזול כל הזמן ימינה. נתניהו אולי כבר לא תלוי בפייגלין, אבל שריו כנראה כן.

יותר פייגלין מפייגלין

נתניהו זכה ברוב שהציב לעצמו ויכול לסמן לעצמו וי גדול כל הדרך לבחירות, שמועדן אינו ידוע. איש איננו מאיים עליו במפלגתו, סילבן שלום נמוג כלא היה, וגם הסקרים מחמיאים לו ולמפלגת השלטון. כאילו לא הייתה מחאה בקיץ, ולא דוח טרכטנברג, או חוק טל, או אפילו פרשת נתן אשל. נתניהו, אם יחפוץ, יכול לקבוע סדר יום, או להוביל מהלכים דרמטיים, שישרתו אותו במערכת הבחירות כשתתחולל. חוק טל יכול להפוך לפתע לאבן שואבת לקולות, תוך עימות עם הסיעות החרדיות. יוזמה למהלכים חברתיים מפתיעים תמצב את נתניהו הרחק מהקפיטליזם הדורסני. הכול בידיו עכשיו. אין חזק ממנו במערכת הפוליטית.

אבל טיבה של הפוליטיקה הישראלית שהיא הפכפכה, ואין יודע זאת טוב מנתניהו. החלטתו לקיים אתמול את הבחירות המקדימות בליכוד, והכניסה את המערכת הפוליטית לתזזית מטורפת, כשריח בחירות חריף נישא באוויר. מה שנשמע כמו בחירות ונראה כמו בחירות, עלול להתברר בסופו של יום, כבחירות מוקדמות.

אבל הסיפור האמיתי איננו פייגלין או הפריימריז, אלא הבחירות שנערכו למרכז החדש של הליכוד. נתניהו לא הקדיש מאמץ מיוחד למפקד שהתקיים בתנועתו בחודשים האחרונים.

אם נכון הנתון שהפיץ אתמול יושב ראש מועצת יש"ע, דני דיין, ולפיו 30% מקרב המתפקדים החדשים במפלגה הם אנשי יש"ע, הרי שיש פה מהפך דמוגרפי של ממש. מתפקדי הליכוד, כמו גם מרכז המפלגה החדש, ניצים יותר מבעבר.

בליכוד משתרשת התופעה, שהגוף הבוחר את הרשימה לכנסת יותר ניצי מבוחרי המפלגה בבחירות. היות שלא קיימת בדמוקרטיה תופעה של נבחרים ללא בוחרים, חייבים שרי הליכוד וח"כיו לישר קו עם המתפקדים החדשים. עד הבחירות לרשימת הליכוד נשמע מהם הצהרות ימניות יותר, נראה בכנסת יוזמות חקיקה קיצוניות והזויות יותר, ונחזה בשרי מפלגת השלטון מתחרים ביניהם - מי נושא חן יותר בעיני המתנחלים. מי יותר פייגלין מפייגלין.

ברוח הסיסמה שהנפיקו לפני למעלה מעשור, יגלה נתניהו בקרוב ש"יש"ע זה כאן, ועכשיו". ונגד התופעה הזו מוגבלות יכולותיו של האיש החזק בליכוד, שנבחר אתמול ברוב גדול. למחרת הפריימריז לבחירת הרשימה לכנסת הבאה, עשוי נתניהו לגלות שרשימת הליכוד בנויה בצלמם ובדמותם של האלקינים, החוטובלים והיריב לוינים.

אם יש לו תוכניות כלשהן למהלך מדיני בקדנציה הבאה, אם ייבחר שוב לראשות הממשלה, יהיה על נתניהו להרכיב ממשלה אחרת, שונה מממשלת הימין שהרכיב בקדנציה הנוכחית. אם לא יעשה זאת, הוא יגלה שהוא תאומו הפוליטי של אחד בשם משה פייגלין. ואת זה נתניהו אינו רוצה כלל וכלל.

הכותב הוא מגיש "הכל דיבורים" בקול ישראל ופרשן פוליטי