תחרות הכלימה של שוק ההון

התנערותו של יצחק תשובה מחובותיה של חברת דלק נדל"ן, מציינת את אובדנו של הסמן הימני של המוניטין האישי בעסקים.

שנים רבות ביסס יצחק תשובה את שמו הטוב כבסיס לעסקיו. בשנת 2008, במצגת למשקיעים שניתנה על ספו של המשבר העולמי בתחום הנדל"ן, לא שכחו בחברה לציין כי אחת מנקודות החוזק של החברה היא "בעלי מניות חזקים".

שמו הטוב של תשובה היה גם העוגן למהלך שביצעה קבוצת דלק, כשהתבררה חומרתו של המשבר העולמי.

במאי 2009, חולקו מניות דלק נדל"ן כדיבידנד בעין לבעלי המניות של חברת דלק. בהינף של להטוט חשבונאי, השתחררה קבוצת דלק מהחובות המעיקים של דלק נדל"ן.

במקום שדלק נדל"ן תישאר חברה-בת של קבוצת דלק על כל עוצמתה, היא הפכה תלויה במילתו של תשובה. כמה ימים קודם לכן, אכן הבטיח תשובה בראיון בערב שבת לערוץ 2, כי "אנחנו נעמוד בכל ההתחייבויות".

מחירה של מילת כבוד

אלא שכעת, משניתנה בידיו הבחירה בין 800 מיליון שקל לשמירה על כבודו, בחר תשובה בכסף וויתר על המוניטין. מעתה, כל טייקון שיוכל להתחמק מתשלום חובות באמצעות להטוט פיננסי כזה או אחר, יוכל להיתלות באילן גבוה. אם הלהבות אוחזות גם בארזים, ואפילו תשובה לא מחזיר חובות, מה יגידו אחרוני האזובים שבקיר.

מקוממת במיוחד היא הרטוריקה של תשובה, שנותרה רטוריקה של איש כבוד. בהודעה לעיתונות מסר: "זו דרכי, כך פעלתי כל חיי - ואני לא מכיר דרך אחרת". אלא שהמילים הריקות האלו, אינן עומדות עוד במבחן המציאות. הן מלמדות יותר מכול, כי מחירה של מילת הכבוד הוא אפסי, ובה בעת מבשרות את חסרונה של הבושה.

לכאורה יש מסך, המפריד בין החברה שהנפיקה את האג"ח לבעל המניות שלה. אלא שכתב האישום המתגבש בימים אלה נגד מנכ"ל החברה לשעבר, איליק רוז'נסקי, מעמיד בספק חוקי גם את עצם קיומו של מסך כזה. בכל מקרה, אין שום ספק כי מבחינה מוסרית וציבורית - אין שום מסך בין תשובה לעסקיו. כשהמשקיעים המוסדיים הלוו לדלק נדל"ן 2.2 מיליארד שקל, ההבטחה להחזיר את הכסף לא התבססה על שום בטוחות אחרות, למעט ההנחה שתשובה יחזיר את הכסף.

אות מבשר רעות

היעלמותה של הבושה משוק ההון הישראלי, הינה אות מבשר רעות. שוק האג"ח הקונצרניות הישראלי הינו שוק ינוקא בן שנים ספורות בלבד.

בשנת 2003, כשהחליט שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, על שפיכתם של כספי הפנסיה והחיסכון של אזרחי ישראל לשוק ההון, הוא לא יצר במקביל את הכלים הרגולטוריים שיגנו על כספי החוסכים.

אמונת השווא של נתניהו בכוחו המרסן של השוק החופשי, התלכדה עם תאוות הבצע של מנהלי הקרנות והולידה את השיבושים המכונים "תספורות".

שוק האג"ח הקונצרניות הישראלי תפח במהירות אינפלציונית בשנים שחלפו מאז. בשנות השיא שלו התלוננו רבים מעושי השוק - תלונת שווא - כי הרגולציה חריפה מדי ומקשה עליהם לפעול. אף-על-פי-כן, זה כחמש שנים שתרבות תשקיפי המדף מאפשרת ללווים גדולים, כמו תשובה, לגייס סכומי עתק תוך שעות ספורות, וללא העמדת בטוחות כלשהן.

מנהלי התיקים המוסדיים, שהתפתו להישען על האמונה כי "תשובה יחזיר", ומסרו את כספנו בלי הפעלת שום שיקול דעת, אינם עומדים - גם היום - במבחן השמירה על כספינו. במקום לוודא כי תשובה יהיה ערב בפועל לחובות, הם הסכימו לתגלחת של מאות מיליונים, להנפקתן של אג"ח חדשות בריבית נמוכה, שיוחזרו בפריסה של שנים רבות, ובערבויות נחותות וחלקיות.

תגליות הגז הגדולות מספקות לתשובה פוטנציאל לתזרים מזומנים עתידי, שיכול היה לשרת את החוב.

במקום זה, מנהלי התיקים מעלו בחובתם ליצור מאזן הרתעה מול קבוצת דלק ויצחק תשובה.

הם הסכימו לקבל גזל ממוסד כהתנהלות עסקית רגילה, וויתרו על זכותם לקבל בעבור החוסכים חלק מתקבולי הגז העתידיים.

קשה לדעת מי מנצח בתחרות הכלימה הזו, תשובה או המוסדיים, אבל קל לדעת שאת פרי הבאושים כולנו אוכלים.

הכותב הוא דוקטורנט לכלכלה באוניברסיטת תל אביב וראש מטה יו"ר העבודה