שעון נוכחות - תנאי לניהול יעיל

הרפואה המודרנית אימצה זה כבר את עיקרון ההתבססות על עובדות (EBM - Evidence Based Medicine). רופאים קובעים טיפול רק לאחר שהצטבר בסיס נתונים מחקרי המוכיח את יעילותו. מערכת הבריאות עוקבת אחר אשפוזים, שיעורי תמותה וזיהומים, ואנו יודעים כמה מיטות אשפוז יש בארץ לכל אלף תושבים.

ועדיין, בתוך שלל הנתונים חסר נתון פשוט ובסיסי להפליא - כמה "שעות רופא" מקבל בפועל כל מאושפז בבית-חולים? כמה "שעות רופא מומחה" מקבל המאושפז?

הנהגת שעון הנוכחות נותנת מענה לשאלות אלה, ובסופו של יום היא תאפשר לשפר את הטיפול בחולים.

חיוב רופאים להחתים שעון נוכחות איננו עניין של טהרנות, ואינו בא לערער על הסמכות הרפואית של הרופא, שיידרש לדווח בזמן אמת על שעות העבודה שלו. מדידה, שאינה אפשרית אלא באמצעות שעון, היא תנאי לניהול יעיל.

בית-חולים הוא מפעל יצרני לכל דבר: הוא מייצר בריאות. ממש כשם שאי-אפשר להעלות על הדעת מפעל ייצור שאינו מתכנן את סדר המשמרות של עובדיו על מנת להבטיח תפוקה מרבית; כך גם במקרה של בית-חולים - אין דרך לניהול משאבי כוח-אדם מלבד שעון נוכחות.

כל ישראלי שחלף אי-פעם במסדרונות של בית-חולים ציבורי מכיר את התופעה: משעה מסוימת, רופאים בכירים הם כמעט בחזקת בל ייראה ובל יימצא. שעות אחר-הצהרים שלהם פנויות למטופלים פרטיים, בתמורה גבוהה משמעותית מזו המשולמת להם במערכת הציבורית.

מן הצד השני, רופאים שרוצים להשקיע את כל זמנם במערכת הרפואה הציבורית - אינם מקבלים תגמול מתאים, שכן עד כה לא הייתה דרך למדוד את הזמן המושקע במערכת.

בשורה אמיתית לכל המעורבים

האפשרות החדשה - לפזר את שעות העבודה במתכונת גמישה, ולבצע תורנויות בחצי משמרת ובשליש משמרת - היא בשורה אמיתית לכל המעורבים, שתחל עם הנהגת שעון הנוכחות.

מבחינת הרופא המומחה, תהיה גמישות שלא הייתה קיימת עד עתה. מבחינת המטופל, תהיה עליית מדרגה באיכות הטיפול בכל שעות היממה. מבחינת המתמחה, תהיה סמכות מקצועית מלווה, שערוכה להכשיר אותו טוב יותר לתפקידו כמומחה, ואינה מותירה אותו בודד במערכה בשעות אחר הצהריים והערב.

הנהגת שעון נוכחות היא שלב חיוני בדרך לדיון אמיתי בסוגיות הליבה של המערכת הרפואית בישראל. בעידן של מודעות גוברת לזכויות עובדים, העסקת הרופאים היא סוג של "ארץ אחרת".

בהיעדר שעון נוכחות, נדרשו לא פעם רופאים - מתמחים ומומחים כאחד - להישאר בבית-החולים שעות ארוכות מעבר למשמרת הרשמית שלהם, ללא תמורה. כך ניתן היה כמובן לטאטא אל מתחת לשטיח בעיות של מחסור במיטות או בתקנים סביב המיטות האלה: משאירים רופא מתמחה לעוד שעתיים-שלוש בלתי מדווחות - ובא לציון גואל.

כאשר ינהלו המעסיקים והרופאים את המשא-ומתן על הסכם העבודה הבא, יהיו בידי הצדדים - בראשונה בתולדות הרפואה הציבורית בישראל - נתונים מדודים ומוכחים לגבי תהליכי העבודה בבתי-החולים. על בסיס הנתונים אפשר יהיה, למשל, לדרוש במשנה תוקף להגדיל את מספר המיטות בבתי-החולים, המציב אותנו כבר כיום קרובים יותר לעולם השלישי מאשר למדינות ה-OECD, שעל ההצטרפות אליהן גאוותנו.

המאבק על שעון הנוכחות אינו עניין שבין הרופאים למעסיקים, או בין הרופאים המתנגדים לשעון לבין אלה התומכים בו. המאבק הזה נוגע לבריאותו של כל מטופל בבית-חולים ציבורי, ומן הראוי לאתחל את שעון הנוכחות, ויפה שעה אחת קודם.

הכותב הוא עורך דין ויו"ר האגודה לרפואה ולמשפט.