פתח לשחיתות

חברי הכנסת מהקואליציה ממשיכים לעסוק בפתרון בעיות בוערות ומציקות (לא לציבור, להם) ולהתמקד בחוקים מועילים ואפקטיביים (במאבק שלהם נגד שלטון החוק). הצעת החוק שהעלו חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב, שהועלתה היום (ג') לדיון בוועדת חוקה חוק ומשפט, היא עוד דוגמה למגמה זו.

לפי "הצעת חוק יועץ משפטי למשרדי הממשלה", מוצעים מספר שינויים באשר לכהונתם ולסיום כהונתם של יועצים משפטיים במשרדי הממשלה.

לפי ההצעה, ובניגוד למצב הקיים היום, יוכל השר, לאחר היוועצות עם נציב שירות המדינה ובהסכמת הממשלה, לפטר את היועץ המשפטי במשרדו על רקע "חילוקי דעות מהותיים וממושכים" בין השר לבין היועץ. בנוסף, נקבעה תקופת כהונה של 6 שנים ליועצים המשפטיים, שניתנת להארכה לתקופה נוספת.

השינויים המוצעים מנוגדים לחלוטין למסקנותיה של ועדת אברמוביץ', שהגישה את מסקנותיה בשנת 2008. לפי מסקנות דוח הוועדה, תפקיד מרכזי בעבודת היועץ הוא שמירה כי פעילות המשרד תיעשה במסגרת החוק וכללי המינהל התקין. לשם כך עליו להיות עצמאי לחלוטין ובלתי תלוי בדרג הפוליטי. מתן אפשרות למינוי לקדנציה נוספת הוא דוגמה ברורה ליצירת תלות בדרג הפוליטי ולפגיעה בעצמאות הייעוץ המשפטי; וכך גם לגבי סיום התפקיד.

הדובדבן שבקצפת

ההצעה מבטאת תפיסת תפקיד שגויה באשר למהות תפקידו של היועץ המשפטי במשרד הממשלתי. לפי תפיסה זו, היועץ הוא בראש ובראשונה עורך הדין של השר או של מנכ"ל המשרד. ה"לקוח", לפי תפיסה זו, אינו הציבור אלא השר והאינטרסים שלו. לכן, מותר לפטרו בעקבות "חילוקי דעות מהותיים וממושכים בין השר ליועץ המשפטי". חילוקי דעות מהותיים כאלה יכולים להיות, למשל, ביחס לשאלה - האם חייב השר לפעול במסגרת החוק (גירסת היועץ) או לצפצף עליו (גירסת השר).

די בכך שהם יהיו ממושכים, כדי לאפשר לשר להדיח את היועץ המשפטי. ניתן יהיה לעשות זאת גם כאשר היועץ המשפטי לממשלה, שהוא המנחה המקצועי של היועצים המשפטיים המשרדיים, סבור כי היועץ המשרדי ממלא את תפקידו כהלכה. ניתן גם להאריך את תוקף מינויו של היועץ המשפטי - אם קיימת "שביעות-רצון" מתפקודו.

התוצאה של שיטת המקל והגזר הזו תהיה יועצים משפטיים "נוחים" לשלטון, אך לא לציבור, ובעיקר לא לשמירה על שלטון החוק.

ליועצים משפטיים יש תפקיד חשוב, ולעתים מכריע, במניעת שחיתות ובחשיפת שחיתויות. מפתיע שדווקא בימים אלה, שבהם קיימת מודעות לסכנות של התפתחות נורמות של שחיתות ציבורית ולצורך לשרש אותן, מוצע לפגוע בעצמאות ובאפקטיביות של שומרי-סף קריטיים כאלה. הצעת החוק תיצור סיכונים מובנים להתפתחות נורמות של שחיתות במשרדי הממשלה.

חמור מכך, יועץ "נוח" עלול להגביר את השחיתות, שכן הוא עלול לספק "כיסוי" חוקי למעשים פסולים. ייעוץ כזה עלול להכשיל גם קובעי מדיניות המבקשים לפעול במסגרת החוק ולגרום לתקלות חמורות ולהשחתה מערכתית. החיזיון המחפיר שנחשף לא מכבר ברשות המסים, או בפרשת הולילנד, עלול להפוך לחיזיון נפוץ.

כ"דובדבן שבקצפת", נקבעה בהצעה "הוראת מעבר", שלפיה כל היועצים המשפטיים המכהנים היום במשרדי הממשלה יסיימו את תפקידם תוך שנה, אלא אם יוחלט להאריך את הקדנציה שלהם. כך מכניסים באופן מיידי את כל היועצים המשפטיים לכהונה "על-תנאי" ומאפשרים לממשלה לפעול במינימום התחשבות בחוק ובנורמות שלטוניות תקינות.

הכותב הוא סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה.