"גברים הם פרימיטיביים; כל בלונדינית מחומצנת עושה לנו את זה"

נשים מורכבות, מרתקות, ועובדות אחרת מגברים.

ההשוואה שקופצת לי לראש היא ההבדל בין מנוע של אופנועי מוטוקרוס לאופנועי כביש. הראשונים הם מנועי שתי פעימות: פשוטים, פרימיטיביים, קלים לתפעול, מייצרים מומנט חזק של כוח ומתבלים מהר. לעומתם, מנועי 4 פעימות - מורכבים, דורשים תפעול מסובך, מומנט הכוח קטן יותר, אבל לטווח ארוך הם אמינים, מאפשרים נסיעה חלקה וחיי מנוע ארוכים.

כפתורי עוצמה משתנים

הפרימיטיביים הם הגברים. חיה פשוטה. מעט מתגים של הפעל או כבה. המורכבים הם הנשים. הרבה מתגים של כפתורי עוצמה משתנים, וכאשר מושג האיזון הפנימי המתאים, מתגלה הפלא של מנוע הבעירה הפנימית - כל בוכנה יורדת בתזמון מושלם עם הזרקת הדלק הבאה, כדי לייצר המשך תנועה ופעולה חלקה של המנוע.

העיסוק במנועים, אופנועים, מוסכים וגריז, מקפיץ מיד את האסוציאציה של תמונות הנשים במקומות האלה. ברובן: בחורה חטובה, סקסית, בבגד-ים מינימלי עם קסדה צהובה על הראש, אוחזת בסיפוק צמיגי מגנזיום נוצצים, או מסור שרשרת חשמלי, אימתני ונוצץ. וזאת עוד דוגמה מצוינת להבדל שבין נשים לגברים.

שימו לב: למרות ההשוואה המופרכת, למרות הידיעה הברורה, הרציונלית, שאין שום סיכוי בעולם שבחורה בלונדינית מחומצנת עם בגד-ים אדום וגוף אלילי תערוג, תלטף, תביט בעיניים מצועפות, וכמעט תזיל ריר על דרייבשאפט או טרקטור ג'ון דיר - אין אף גבר, באחריות, דביל או משכיל, דוקטור או נהג טרקטור, נשוי או רווק, שלא יעיף מבט על התמונה הזאת.

כן, זה עושה לנו את זה. זאת עדות מחפירה לפשטותו של המוח הגברי, אבל זאת האמת. זאת גם הסיבה להצלחת תעשיית הפורנו. מופרך, נצלני, אלים, מגעיל - זה עובד. על גברים.

אגב, לזכותן של נשים שייכנסו לאותו מוסך ייאמר שתמונה כזאת לא תשפר את מצב-רוחן, אך גם לא תגרור מרובן מחאות פמיניסטיות קולניות. בגלל שהן חכמות ומכילות - הן רואות בתמונה את כל המורכבות: את האישה שהייתה חייבת להתפרנס, את תעשיית הפרסום הנצלנית, ואת הגברים שפשוט חייבים את זה כדי להירגע בזמן שהם מחליפים את השמן, ומחזקים עם הג'בקה את הצירייה. ככה הן.

חלוצה מגדרית בטעות

הפרימיטיביות מול המורכבות לא נשארת רק ברמה האישית. בפוליטיקה, למשל, הנוכחות הנשית בתפקידי מפתח נמצאת בהלימה כמעט מוחלטת למידת הפרימיטיביות והשמרנות של החברה. למרות שישראל מתגאה בטעות סטטיסטית - היא הצליחה להיכנס להיסטוריה כאחת מחלוצות התחום המגדרי, לאחר שגולדה מאיר התמנתה לראש ממשלה ב-1969 - הרי שעל-פי כל ניתוח היא חברה שמרנית ופרימיטיבית.

בממשלות ישראל כיהנו 216 שרים, רק 12 מהם שרות - פחות מ-6%. נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה מראים גידול מסוים בייצוג הנשי בכנסת - 24 נשים מבין 120, מה שמציב אותנו במקום ה-83 בעולם.

נתונים מפורטים יותר מסבירים את הבעיה: במפלגות הערביות והחרדיות מתוך 27 מושבים, רק אחד מאיישת אישה - ח"כית חנין זועבי, שיש רבים שיעקמו את הפרצוף ויגידו מזל שיש רק אחת כזאת, אבל זה לא העיקר. במפלגות האחרות, לעומת זאת, מתוך 93 מושבים 23 הם של נשים - 21%, מול 5% אצל החרדים והערבים. זה אומר שחברות האוחזות בתפיסות יותר סגורות ופרימיטיביות, מדירות נשים מעיסוק בפוליטיקה.

מושלות במדינות שמצבן הכלכלי טוב

במדינות מפותחות ומתקדמות כמו גרמניה, אוסטרליה ושווייץ, יש ייצוג גדול בהרבה של נשים. גם בטרינידד, הודו וברזיל. ויש עוד מתאם אחד מעניין, הוא אולי נסיבתי, אבל הוא קיים, וצריך לעורר מחשבה.

ברוב המדינות שלהן יש ייצוג נשי, ולפעמים רוב נשי, המצב הכלכלי והחברתי טוב. לפעמים מעולה. בפינלנד, למשל, יש רוב של 12 נשים מול 8 גברים בממשלה. יש בה גם כלכלה איתנה, חברה מתקדמת, רווחה ונוחות.

אז נכון, בדרך-כלל מדובר במדינות שאין עליהן איום חיצוני, ועניין הצבא לא משחק תפקיד, אבל אולי נפלאות מנוע הבעירה הפנימי של הנשים מייצר תוצאות טובות יותר? אולי ההשקעה בגישה נשית, מורכבת, הומנית, שמאזנת בין הבוכנות הביטחוניות להזרקת הדלק החברתי, מאפשרת גם למדינה נסיעה חלקה יותר? אולי הגיע הזמן שלצד הפוסטר במוסך נראה יותר נשים בתצלומי השבעת הממשלה.

שווה ניסיון? נחזור לזה מיד אחרי הפסקת התקפה קטנה באיראן, הישארו עמנו.