מאבק תינוקי

1. אתמול (ג') במהלך היום, נראה היה שכלום לא מטריד את גולשי ישראל למעט תינוק מאויר אחד וגביע בידו. אין פצצה גרעינית, אין טילים על הדרום - רק מחאה נגד החטיף הצהוב. פייסבוק התמלא בזעקות חמס על הפיכת סמל הבמבה לקמע של המשלחת למשחקים האולימפיים. מצייצי ארצנו הפגינו יצירתיות או סתם את היכולת לעשות קופי פייסט ומחו נגד השילוב המסחרי, האוזניים תיצלנה, בין האולימפיאדה, הנבחרת ורוח הבמבה.

בכל פעם מחדש אני נדהמת לראות את הכוח שאצור במקלדות שלנו, את היכולת לייצר רעש של ממש בלי לזוז מהכיסא. הכוח הזה מרגש, סוחף, אבל לפעמים הוא גם מעוור. קלות ההקלקה על ה"לייק" והיכולת להעביר רעיון בכמה תווים ותמונה, עשויים לשטח נושאים מורכבים ולהציג אותם מפן מאוד ספציפי ומגמתי. וזו הייתה התחושה שלי אתמול - זה שההמון מריע ומעלה על המוקד עוד לא אומר שזה צודק או חברתי.

2. רשתות חברתיות הן זירה בלתי מתווכת לדיאלוג בין גופים שלא קיימו דיאלוג קודם לכן. זה אומר שיש כאן הזדמנות, ראשונית מסוגה, לייצר דיון סביב סוגיות, לשמוע הרבה דעות בלי עורך שמטה את זרם המידע. זה אומר שיש לכולנו הזדמנות להיות משכילים יותר, עמוקים יותר, רואים יותר את החיים כפסיפס של אינטרסים, ערכים וכוונות ולא כמו מישור החוף.

3. המלחמה הזו מרגישה כמו פספוס אחד גדול. קודם כל ברמה הערכית. אמרו כבר לפניי שבחיים כדאי לבחור את הקרבות. אם הקרב הזה הוא קרב על החיים שלנו ללא תוכן שיווקי וללא התערבות מסחרית, אזי זה קרב שבו המערכה הוכנעה מזמן.

אנחנו חיים בעידן שבו הגורם המסחרי והגורם התוכני חיים יחד מזה שנים רבות. העניין איתנו הוא שאנחנו מוכנים לאכול את זה כל עוד אורזים לנו את זה יפה - מתחרים על אי אקזוטי מתקלחים עם שמפו ממותג? הגיוני. אנשים שנסגרו בבית מבודד אוכלים, שותים, היי, אפילו עושים צרכים באמבטיה ממותגת? זה אחלה. אבל שממש נראה את החיבור בשקיפות מלאה? שנדע שעבר כסף מגוף מסחרי? זו כבר תועבה. טפו!

מה עם ספורטאי נבחרת שבקושי סוגרים את החודש ובלי תמיכה של גופים מסחריים ירעבו ללחם? מה עם זה שהמדינה לא מקצה כספים אמיתיים לפיתוח ספורטאים אולימפיים, ואלה צריכים לחזר על פתחי עולם הפרסום בניסיון להרוויח כמה שקלים?

4. אסם, מותג ישראלי מצליח - אולי היחידי שבאמת מוכר בעולם ככזה שמייצג אותנו בין אלפי מותגים עולמיים - חוטף את כל האש מאותם האנשים שימשיכו לצרוך קוקה-קולה ולנעול נייקי בגאווה גדולה כשאלה עושים בדיוק את אותו הדבר עם המשחקים האולימפיים, רק יותר בגדול.

התינוק של במבה ממש לא מחדש דבר בעולם המסחור האולימפי - הדוב של קוקה-קולה היה שם קודם, ולפני יותר מעשור ייצג את הנבחרת האמריקנית במשחקים אולימפיים חורפיים במיוחד. אבל היי, בואו נעלה לרשת עוד תמונה של התינוק בכותל ולא ניתן לעובדות לבלבל אותנו.

5. בהוואנה קובה יש טיילת מוזנחת ויפה הנקראת המלקון. בכל מוצאי שבת עומדים בצד הטיילת מכלים גדולים ממתכת, ולאורכה מסתובבים אנשים עם כלים מכלים משונים בדרכם אל אותם המכלים. גיגיות, סירים וקופסאות פלסטיק - כל מה שיוכל להכיל את משקה הקסמים שמחלק המשטר חינם אין כסף לתושבים העניים - בירה.

והנה, גם לנו מחלקים בירות בסירים, גיגיות ומכסים בצורת תינוק שהצלחנו להעלות על המוקד. במקום להיות ערניים, ולעסוק בנושאים שבאמת בוערים בחיינו, אנחנו נרדמים כמו הקובנים, שיכורים מאיזו פסבדו הצלחה, עם חיוך מרוב דאחקות ובתחושה שניצחנו את המערכת. רק שלא נגלה שמחר נקום עם הנגאובר.

הכותבת היא מנכ"ל חברת web done המתמחה בתוכן ושיווק ברשתות חברתיות.