למה כל-כך מסובך לעשות קניות לחג?

ברחוב הקטן שבו גדלתי, קניית אוכל הייתה עניין פשוט. אם חסר היה לך דבר מה בבית, היית קופץ למכולת השכונתית.

החנווני, לבוש בחלוק מחאקי ועיפרון תחוב מעל אוזנו, היה גם הקופאי, גם סדרן המדפים וגם מנהל המכירות והשיווק, המנכ"ל והבעלים היחיד. "איזה לחם אבא הזמין?", הוא נהג לשאול, ורעייתו הייתה אורזת חצי כיכר לחם קימל ועוד שניים-שלושה דברים.

היינו ילדים, וזה היה מזמן. ואז גילה מישהו שהצורך הבסיסי הזה עולה כסף - אך שווה זהב. כך הפכה הקנייה למסע מסובך ויקר, פה בארץ חמדת אבות.

הידד, עברת את הבידוק

לאחר שבקושי מצאת חניה, אתה צריך מטבע של 5 שקלים שיאפשר לך לשחרר עגלת ענק לאיסוף המצרכים. אדוני, זכור כי עגלה זו מופקדת בידיך הנאמנות תמורת העירבון הנ"ל, שיבטיח את החזרתה ורתימתה למקום החניה המסומן שלנו. כך נוכל להמשיך ולהשתמש בעובד שלנו למשימות אחרות במקום איסוף עגלות ולחסוך הוצאות, בעזרתך.

זאת ועוד - כניסתך פנימה כרוכה בחיפוש בגופך ובחפציך, כדי לוודא שאינך נושא עמך חומרי חבלה ו/או כלי נשק מסוכנים. הידד, עברת את הבידוק בהצלחה! ברוך הבא לממלכת השמפו והסבונים, במחירים מטורפים.

מנגינת רקע נעימה וריחות המזכירים את חנויות הפטור ממכס שבשדה-התעופה מקבלים את פניך ומטשטשים את הצחנה העולה מתנאי ההעסקה של עובדי הרשת. לצורך מראית-עין של מצפון, מקבלים העובדים תלושי קנייה צנועים בערב החג המספיקים לרכישת נזיד עדשים. על משהו שבאמת ישמח את העובדים ויגרום להם להנאה, איש לא חשב פה מעולם.

שהעובד יגיד תודה, לעזאזל. זה עדיף על אבטלה.

בגללי הקימו את העסק המטונף

אתה משוטט במרחביו של המבוך האינסופי הזה ונתקל במבטים מזוגגים של עובדים חסרי פנים ושם, המתקבצים ומתגודדים, נראים כחרקים עם החלוקים האחידים שלהם. רוצה להרוויח פה כמה גרושים? בוא תעבוד אצלנו. קח בבקשה חלוק ותתחיל לארוז כרעי עוף. תמורת הפרוטות שתקבל מאתנו, נעשה בך כרצוננו.

אפילו לעכברים שבאים לפה בלילה כדי לכרסם מהרצפה יהיה כאן יותר חופש ממך. זכית במקום עבודה. זה חשוב יותר מחופש.

קופאית מתבוננת דרכי כאילו הייתי שקוף ולא קיים. בגללי ובגלל שכמותי, היא חושבת לעצמה, הקימו את העסק המטונף הזה שמפעיל אותה כאילו שאין לה משהו אחר לעשות בחיים. להעביר אלפי פריטים דרך סורק המשמיע צפצוף חד ולהתאפק שעות עד שיאשרו לה לצאת לשירותים. כך חולפים החיים על פניה.

פועל ממחלקת הבשר עם כובע וכפפות מניילון מתחמק ממבטי. על מה הוא חושב כשהוא אורז לי קילו של חזה עוף? זה ברור. על כך שמה שהוא עושה אינו נחשב. הוא מזנק על ההזמנה שלי, אבל הזינוק במחירי הדלק והחשמל חד ומהיר ממנו.

מסדר יציאה משפיל

אתה עומד לסיים עם הקנייה שלך, לא לפני שאתה עובר מסדר יציאה משפיל. גברת הנועצת בך מבטים חודרי שריון דורשת לראות את חשבונית הקנייה. בוא ותוכיח בבקשה שלא "סחבת" לנו כמה מצרכים. אתה רוצה לומר שמחשבה כזו אפילו לא חלפה בראשך? ככה יעשה לאיש אשר השאיר אצלנו את מיטב כספו. האווירה ידידותית בערך כמו בקונסוליה של מדינה זרה לצורך בקשת מקלט מדיני.

לאחרונה מצאתי באזור מגוריי מינימרקט קטן ונחמד. יש שם חניה ואווירה נעימה. הבעלים של המקום נחמד ומנסה לטפח אתי את היחסים. אני שוקל לעשות אצלו את הקניות באופן קבוע. הבעיה היא שהמחירים אצלו יקרים ביותר מ-30%, וקשה לי להחליט איזה מקום עדיף.

עד שאחזיר את העגלה למקומה כדי לקבל את המטבע שלי בחזרה, יהיה לי די זמן להתלבט.

הכותב הוא משפטן

לעמוד הפייסבוק של "מאבק המכולות" - לכותב אין קשר לקבוצה, והוספת הקישור נעשתה על דעת המערכת בלבד.