בדיקת "גלובס": העלייה בגביית עמלות הבנקים נבלמה

עמלות הבנקים הן נושא טעון כל-כך, עד שכל קשר בין המציאות לשיח הציבורי הותר מזמן. האזרח, כמו גם חברי הכנסת וקבוצות מחאה שונות, משוכנע כי הבנקים גובים ממנו עמלות עושק של מאות שקלים בחודש. אבל עמלות בנקים הן מטרייה, שמתחתיה יש את דמי ניהול חשבון העו"ש של גברת כהן, לצד עמלות המרת מט"ח שמשלם היצואן, והעמלה לרכישת אופציה של שחקן מעו"ף מתוחכם.

"גלובס" בדק את התפתחות העמלות ב-9 השנים האחרונות; ננסה לעשות קצת סדר, להפריך כמה מיתוסים בדרך ולענות על שאלות, ובהן מה היקף גביית העמלות, אילו עמלות אנו משלמים, אילו עמלות עלו ומדוע, ומה קרה לעמלות משנת 2003 ועד היום.

ונתחיל מהשורה התחתונה; הנה 3 המסקנות העיקריות:

מ-2007 עליית העמלות נבלמה

ב-2003 גבו הבנקים עמלות בסך 10.7 מיליארד שקל, וב-2011 נגבו 14 מיליארד שקל. אחרי שננטרל את ההשפעה של ועדת בכר (מכירת קופות הגמל וקרנות הנאמנות גרמה לבנקים לאבד הכנסות), נראה שמאז 2003 עלו העמלות ב-43%, כלומר בקצב של 4% בשנה.

מ-2007 העלייה נעצרה לחלוטין, וגביית העמלות עלתה ב-7% בלבד, כלומר בקצב שנתי של 1.4%. היו אף שנים, כמו 2008 ו-2011, שבהן ירדה גביית העמלות בהשוואה לשנה קודמת. בניכוי עמלות שבהן הצמיחה נובעת ממקור חיצוני, כמו כרטיסי אשראי וניירות ערך, העלייה בעמלות מ-2003 היא 9.3%, כלומר פחות מ-1% בשנה.

עמלות העו"ש ירדו ריאלית

עמלות ניהול חשבון, החל באותה עמלת שורה מפורסמת ועד לגלגול הנוכחי כעמלת פקיד/עמלת פעולה ישירה, היו מקור קבוע לכעס ציבורי. הכעס נשאר, סיבותיו נעלמו. גביית עמלות ניהול חשבון עמדה ב-2011 על 3.1 מיליארד שקל, בהשוואה ל-2.97 מיליארד שקל ב-2007, שנת הרפורמה שהכניסה את העמלות לפיקוח.

מדובר בעלייה של 4.8%, כאשר האינפלציה עלתה באותה תקופה ב-17%. קצב העלייה השנתי בגביית עמלות העו"ש הוא 0.9% ונובע מהצמיחה הטבעית במספר הלקוחות. מנתוני בנק ישראל עולה כי העמלות (שמשלם כל בעל חשבון עו"ש) ירדו מ-2007 ב-17%, ומגיעות ל-15 שקל בחודש.

עיקר העלייה בעמלות נובעת מהגדלת פעילות הלקוחות

העלייה בהכנסות הבנקים מעמלות נובעת בעיקר משני סוגי עמלות: כרטיסי אשראי וניירות ערך. ההכנסות מעמלות אלה הוכפלו מ-2003, וחלקן בהכנסות הבנקים מעמלות עלה מ-29% ל-47%. חלק הארי של העלייה בעמלות אלה אקסוגני במהותו, ונובע מהעלייה בפעילות הלקוחות בשוק ההון ובגידול בשימוש בכרטיסי אשראי.

כך, למשל, השימוש בכרטיסי אשראי זינק בתקופה זו מ-97 מיליארד שקל ל-197 מיליארד שקל, ועמלות הבנקים גדלו בהתאמה.

כך גם לגבי עמלות ניירות ערך, כאשר הבנקים נהנו מעליית מחזורי המסחר בבורסה (אם כי הבנקים גם העלו את דמי ניהול החשבון). ואמנם, בשנים שבהן הבורסה ירדה, כמו 2008 ו-2011, קטנו ההכנסות מעמלות ניירות ערך.

הנה הנתונים הבסיסיים: עמלות הבנקים הסתכמו ב-2011 ב-14 מיליארד שקל - ירידה של 2% בהשוואה ל-2010. שיעור העמלות מהכנסות הבנקים עומד על 34%.

בניגוד לתחושה הציבורית, מקור ההכנסות העיקרי של הבנקים אינן העמלות, אלא רווחי המימון, שהסתכמו ב-27 מיליארד שקל.

בנק הפועלים גבה 4.7 מיליארד שקל - ירידה של 2.4%; ואחריו בנק לאומי (3.7 מיליארד שקל) עם ירידה של 1%. בדיסקונט עמדה גביית העמלות על 2.5 מיליארד שקל - ירידה של 2.3%. במקום הרביעי הבינלאומי, עם גביית עמלות של 3.8 מיליארד שקל - ירידה של 3.6%; ואחריו מזרחי-טפחות, עם 1.34 מיליארד שקל - עלייה של 0.4%.

מזרחי-טפחות, בראשות המנכ"ל אלי יונס, הוא הבנק היחיד שעלה ב-2011 בהכנסות מעמלות, כתוצאה מגיוס לקוחות.

בחנו את השינוי בגביית העמלות לפי 8 סוגים המפורטים בדוחות הכספיים: ניהול חשבון, כרטיסי אשראי, ניירות ערך, טיפול באשראי, סחר חוץ, הפרשי המרה, עמלות הפצה ותפעול (מקופות גמל וקרנות נאמנות) ושונות. הבדיקה נעשתה לגבי השנים 2003-2011.

עלייה בעמלות כרטיסי אשראי

הנה התוצאות: 69% מהכנסות הבנקים מגיעים מ-3 סוגי עמלות; זאת בהשוואה ל-55% ב-2003, אך משקל עמלות ניהול חשבון ירד, בה בעת שמשקל עמלות כרטיסי אשראי וניירות ערך עלה מאוד.

* כרטיסי אשראי - 3.6 מיליארד שקל, המהווים 25.7% מהעמלות, ונגבים בעיקר מבתי עסק. ב-2003 משקלן של עמלות כרטיסי אשראי עמד על 16.3% מההכנסות, והגבייה הייתה 1.75 מיליארד שקל.

* ניהול חשבון עו"ש - 3.1 מיליארד שקל, המהווים 22.3%. ב-2003 היו עמלות אלה 25.8% מההכנסות, והבנקים גבו 2.76 מיליארד שקל.

* ניירות ערך - 2.95 מיליארד שקל, המהווים 21.1%, ונגבים מלקוחות בשוק ההון כעמלות ניהול חשבון ניירות ערך, קנייה ומכירה, רכישת אופציות וכיוצא באלה. ב-2003 היו עמלות אלה 13% מההכנסות, והבנקים גבו 1.4 מיליארד שקל.

אילו עמלות נוספות אנו משלמים? עמלות טיפול באשראי (הלוואות, מסגרות אשראי) הן 10.7% מהעמלות, היקפן עומד על 1.5 מיליארד שקל בשנה - עלייה של 2.3% מ-2007; עמלות הפרשי המרה - כלומר המרות מטבע חוץ, חדרי עסקאות וסחר בינלאומי - עומדות על 939 מיליון שקל, בדומה ל-2007, והן 6.7% מההכנסות מעמלות.

סוגים נוספים של עמלות הם עמלות הפצה ותפעול של קופות גמל וקרנות נאמנות. עמלות אלה מהוות 6.5% מהעמלות, ומסתכמות ב-900 מיליון שקל. בעבר, כאשר הקופות והקרנות היו בבעלותם, גבו הבנקים דמי ניהול שהגיעו בשיאם ליותר מ-2 מיליארד שקל בשנה.

בנוסף יש גם עמלות סחר חוץ, עמלות ביטוח (נכס וחיים ברכישת משכנתא) ועמלות שונות, בהיקף של כמיליארד שקל בשנה.

 כמה זה עולה לנו