שיפודי אולגה
לפני כמה חודשים כתבתי כאן כתבה שלמה על המקום של סימו ודובי בגבעת אולגה. זה עדיין לא מוציא אותם מחוץ לחמש השיפודיות החביבות עליי ביותר. להיפך. זה רק מחזק את טענותיי.
בשיפודיה הגדולה והאפרורית הזו, במרכז מסחרי קטן בגבעת אולגה קשת היום, אפשר בכל יום נתון למצוא אנטרקוטים שלא תפגשו כמותם בהרבה מסעדות תל-אביביות יוקרתיות. אבל אנחנו כאן לא בשביל האנטרקוט. אנחנו פה בשביל השיפודים. שיפוד הספאק - הלא הוא ה"אדום", הרוטפלייש, נתח הקצבים, תקראו לזה איך שתקראו, של סימו ודובי משיפודי אולגה הוא לא רק אחד הכי עסיסיים ומקצועיים שיש, הוא גם אחד הכי טעימים. לא עניין של מה בכך כשהתחרות היא אולי קטנה, אבל בהחלט עזה. הוסיפו לו קצת בצל ועגבנייה מהאש, קצת עמבה והחיים שוב יפים. בתנאי שאתם לא מתקרבים לבת/בן זוגכם בשעות הקרובות.
פיתה עם שני שיפודים: 40 שקל
שיפודי אולגה: התנאים 1 פינת החלוץ 6, גבעת אולגה, 04-6343384. א'-ה' 12:30- 01:00, שבת 20:00-01:00
קבב אמונה
יותר מ-50 שנה הופכים קבבים במקום של שמעון אמונה זכרונו לברכה.
שמעון נפטר בשנת 2003 בגיל 86 אבל יורשיו ממשיכים להנפיק קבבים נפלאים בפיתה או בצלחת במקום שכבר אינו כוך קטן כמו שהיה פעם, אבל גם בחדר הנקי, הגדול והמסודר שבו הוא יושב עכשיו, הוא ממשיך לנצח את כולם. את הקבבים הנהדרים שלו כדאי לכם לזלול בלאפה טרייה עם לא יותר מדי סלטים כדי לא לקלקל את הטעם.
באר-שבע אולי אינה היעד הקולינרי מספר אחת בישראל, אבל צרפו לקבבים של אמונה את הסטייקים הרומניים של סמי וסוסו מהשוק של העיר העתיקה ותבינו שלפחות בכל הקשור לקרינבוריה, גם אם מעט ארכיאולוגית, וזה דווקא כיף גדול בעיניי, באר שבע היא יעד חובה, לפחות למי שקבבים טובים ואנטרקוט עסיסי יקרים לליבו.
לאפה עם קבב: 30 שקל
קבב אמונה: קק"ל 58 באר-שבע. 08-6278865. א'-ה' 09:00-23:00, ו' 09:00-14:00
דני וסלים
כל אחד, לא רק מבקרי מסעדות, צריך שיהיו לו את המקומות שלו. לא רק באוכל כמובן, אבל גם. כשאני רוצה שיפוד אדום על האש, אני הולך לברברי.
לפי האגדות המקומיות, הברברי הוא הכינוי שהדביקו שאול אברון ובינו גבסו (ד"ר שקשוקה) לכוך הבטון הקטן של סלים ודני בנו. בכל יום בצהריים אפשר לראות כאן גברים במיטב שנותיהם, מחלצותיהם ומכוניותיהם, עוצרים בחריקת צמיגים, לפחות מדומיינת, יורדים מהמכונית ונכנסים לפוזיציה, הלא היא עמידת הטחינה המטפטפת המפורסמת. זה כמובן לא עוזר להם ובכל זאת הם חוזרים הביתה עם כתם טחינה מסגיר, אבל זה שווה את המאמץ. לא תואר ולא הדר לשיפודייה בת שנות הדור הזו, אפילו סוכת הגפנים העתיקה שהייתה צמודה למקום עצמו, כבר נעקרה ואיננה, אבל שום דבר לא יכול לנצח את היד הטובה של דני שממשיך לנפנף, בדיוק כמו סלים אביו, כבר עשרות שנים, ולהוציא שיפוד עשוי "מדיום" (למי שיודע לבקש זאת), שרק בגן עדן של זללנים אפשר אולי לאכול כמותו.
לפעמים יש גם חלקים פנימיים כמו ביז (עטין) ואחרים. אני לא צריך יותר כלום, רק עוד כמה שנים לחיות עם כל הבשר הזה, עניין לא פשוט כלל וכלל.
כל שיפוד: 17 שקל
דני וסלים: רחוב קדם 60, יפו. א'-ה' 10:00-16:00, בערך
בן חמו
אם בגבעת אולגה השכנה אני אוכל אדום בפיתה, הרי שאצל בן חמו באור עקיבא אני כבר לא מתאפק וכיש אני לוקח טחול ממולא. נכון, זה אולי לא ממש שיפוד, בעצם זה ממש לא, אבל טחול ממולא הוא מעדן נדיר כל-כך עד שכשאני מוצא אותו, אני מיד מתנפל עליו, אוכל ובוכה. פעמיים. פעם אחת מיד, מאושר, ופעם אחת בדרך הביתה, בגלל ייסוריי המצפון התוקפים אותי כמובן על ששוב נכנעתי ליצר ואכלתי את אחת המנות הפחות בריאות שאני מכיר.
השיפודייה הענקית הזו במרכז המסחרי של אור עקיבא, מתנאה בשלל תמונות ידוענים כאלה ואחרים המחייכים אליך מתוך התמונות הישנות שעל הקירות, כמו שמקובל בעשרות מקומות בז'אנר הזה. הנה עייזר וייצמן שהיה כזכור שכן וגם נשיא.
לא רק טחול ממולא טוב יש כאן, גם ספאק (אדום) עסיסי. אני מניח שבשלב זה הבנתם כבר שזהו המוטיב החוזר בכל שיפודייה המכבדת את עצמה ואותי, שיפוד נתח קצבים ראוי לשמו. ואם אצל בן חמו, שהאטליז שלהם מחכה לכם ברחוב האחורי, לא יהיה נתח קצבים טוב, אז איפה כן. ויש גם עמוד שדרה ואשכי הודו וכמובן גם כבדים ולבבות ופרגיות. אבל הרי לא בשביל זה הגענו.
פיתה עם שני שיפודי ספאק: 45 שקל
בשר זה בן חמו: מרכז מסחרי דרומי (רחוב הנשיא ליד בנק הפועלים) אור עקיבא, 04-6100463. א'-ה' 11:00-00:00, שבת 19:00-00:00
מוריס
"איפה אוכלים טוב בירושלים?", שאלתי לפני כמה שנים את אלי מזרחי מקפה מזרחי הנהדר והכה מתוקשר בשוק מחנה יהודה.
"אצלי", ענה לי אלי שמכיר בערך עצמו ולא מחכה שיעשו זאת בשבילו. לפחות הוא צודק.
"אבל נו, מה יעשה יהודי שלא בא לו דווקא עכשיו לאפה עם קבב דגים אלא איזה שיפוד עסיסי בחמארה כמו פעם?".
"לך למוריס", אמר לי אלי ואחר-כך לקח אותי בעצמו.
מוריס ביטון ישב מתחת לעוד שלו ולא קם. אחר כך התרצה וניגש. "מה לשים לך?", שאל. ביקשתי מה שביקשתי, לא זוכר כבר מה זה היה. אבל אני כן זוכר את הטעם.
מאז עברו כמה שנים טובות. לא אשקר ואומר שבכל פעם שאני מגיע לירושלים אני אוכל פה. יש לי עבודה מוזרה שבה במקום לאכול תמיד איפה שטעים לך, צריך בכל פעם לנסות בה מקום אחר. אבל לא אשקר גם אם אומר שבכל פעם שאני כאן, אני רוצה לאכול אצל מוריס.
מאז שהכרתי אותו, הוא הספיק להעביר את השיפודייה שלו לרחוב הסמוך. או ליתר דיוק להשאיר את החמארה בשוק לבן שלו ולפתוח מוסד "מהוגן" יותר בסמטה שכנה. וככה יוצא שעכשיו אפשר ליהנות ממוריס פעמים. ביום אצלו ובערב אצל בנו. לפעמים גם הוא מגיע לשוק ואם יהיה לכם מזל הוא ינגן קצת בעוד. אם לא, תסתפקו בבשר. זה מספיק.
פיתה עם נתח קצבים: 40 שקל
מוריס: החרוב 12 שוק מחנה יהודה, או בית יעקב 4 ירושלים. 050-2445251 (לשני המקומות. זה הנייד של יפה, אישתו של מוריס) בית יעקב: 12:00-00:00, בשוק: 12:00 עד אחרון הסועדים לפנות בוקר
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
