קיבלו אצבע ורוצים את כל היד

יש לי תחושה של דז'ה וו. המחלוקת החדשה בעניין הענקת הטבות מס לחברות הנהנות מההקלות, המענקים וההטבות הקבועות בחוק עידוד השקעות הון מעמידה אותנו שוב במצב שבו החברות הגדולות או מי מטעמן מבקש להקל עליהן כי הן אלה שמחזיקות את המשק. אם לא ניעתר להן, אבוי לנו. הן ייקחו את כל הכסף שלהן מכאן ויברחו למקום שבו יידעו להעריך אותן יותר. נשמע מוכר? יותר מדי.

זו לא הפעם הראשונה שאנחנו שומעים את האיומים הללו. זה היה ההמנון שליווה את הדיונים בוועדת ששינסקי בעניין תמלוגי הגז ובוועדת הריכוזיות, ולמעשה בכל ועדה שניסתה למצוא איזון וחלוקה צודקת יותר של הנטל והעושר הציבורי.

אלא שהפעם החוצפה עוברת את גבול הטעם הטוב. חוק עידוד השקעות הון כבר העניק לחברות הללו אורך נשימה וחופש פעולה שאסור לזלזל בהם. החברות קיבלו מענקים נדיבים, הטבות והקלות שאפשרו להן לצבור מיליארדי שקלים כרווחים. אם נאמין להערכות מרשות המסים, הסכומים הללו הגיעו ל-100 מיליארד שקל.

על מה בעצם מתלוננים? כללי המשחק היו ידועים מראש. החברות הללו בחרו להקים את מפעליהן באזורי עדיפות כדי לקבל את ההטבות מהמדינה, והן ידעו מהיום הראשון שהטבת המס שהן יקבלו היא דחיית מס בלבד, עד לחלוקת דיבידנד, ולא פטור מוחלט ממס.

מעבר לכך, המס שהחברות מחויבות לשלם על חלוקת דיבידנד נמוך מהמס שכל אחד מאיתנו ישלם כבעל מניות בחברה שאינה חוסה תחת חוק השקעות הון. בעוד שיעור המס שמוטל על אותן חברות עומד על 15% בלבד, בעל מניות בחברה אחרת יידרש לשלם 25%, ובעל עניין ייאלץ לשלם 30% מס. אבל זה לא מספיק לחברות ולמפעלים הללו. הם קיבלו אצבע ורוצים את כל היד.

אם יינתן לחברות הללו פטור מוחלט ממס חברות או הקלה בדמות הוראת שעה, כל הכוונות היפות של המחוקק יירדו לטמיון. המחוקק החליט לתת לחברות דחיית מס בלבד, וכעת הוא ייאלץ להתכופף ולקבל את מה שהן יסכימו לתת; המחוקק הניח כי הרווחים שיפיק המפעל ישמשו אותו לביצוע השקעות חדשות, אבל אם יינתן הפטור הנוסף יש סבירות גבוהה יותר שהכספים יועברו לחברות-בנות בחו"ל ולא נראה בישראל שום מפעל חדש. ולבסוף, התקווה הייתה שההשקעות הללו ישמשו את החברות והמפעלים הללו דווקא בישראל, אך במציאות הכספים הללו ייעלמו מעין רשויות המס ומהציבור בארץ לנצח.

הביטוי "רווחים כלואים" מוכר יפה את הטיעון של החברות ולפיו הן לא יכולות להשתמש בכסף, אך בפועל הן מנסות, שוב, להתחמק מלשלם למדינה את מה שמגיע לה. הכספים כלואים רק כי הן בחרו לכלוא אותם. אף אחד לא מונע מהן להשקיע עוד בישראל. אף אחד גם לא מונע מהן לחלק דיבידנד לבעלי המניות ולשלם מס מופחת על החלוקה - הרבה יותר משנותנים לכל בעל מניות אחר. מי שמנסה להבריח את הכסף מתחת לרדאר של רשות המסים הוא זה שמחזיק במנעול של הכלא הזה.