התכוננו לשפע. נולדנו בעולם של מחסור ורובנו נמות בעולם של מחסור. המוח שלנו מתוכנת יותר מכל דבר אחר להתמודד עם מחסור. אנחנו תוצר של עידני מאבק הישרדות ולכן כל-כך קשה לנו לראות את עתיד השפע המתרגש עלינו. כן, בקרוב נגיע רחוק. השילוב הפורה של הרוח האנושית והטכנולוגיה שאותה יצרנו מביא אותנו במהירות בלתי נתפסת לקראת עידן של שפע.
רגע! עצרו! זה לא הזמן להניח את העיתון, לקלל את הכותב, לאחל לו איחולים שונים ולסנן בין השפתיים: "איזה שפע (הקללה החביבה עליכם)?! אנחנו בקושי גומרים את החודש!" אז זהו - אם לא שמתם לב אנחנו חיים בתקופה הטובה ביותר מאי פעם.
כן, פעם היה יותר רע. ולפני כן היה הרבה יותר רע. זה לא שאין בעיות קשות ואתגרים כבירים סביבנו. 22,000 אנשים מתים מדי יום בגלל רעב, תזונה לקויה ומים מזוהמים. אבל אם רק נרצה קצת יותר גם את הבעיה הזאת נפתור.
אפשר להמשיך ולקלל את הכותב אבל בואו נסתכל על כמה נתונים. אנחנו חיים בתקופה הכי שלווה, הכי פחות אלימה והכי שופעת שידעה האנושות. אז למה לעזאזל זה לא מרגיש ככה? פשוט. בגלל השפע ההולך ונבנה מסביבנו. בעולם שבו יש הרבה יותר מהכול, הפערים הופכים להיות גדולים יותר, בולטים יותר וכואבים יותר. אנו מצפים להרבה יותר, רוצים הרבה יותר, וחיים באשליה שפעם היה הרבה יותר טוב.
זוהי רק ההתחלה
בכל רמה ובכל סדר גודל של זמן שבהם נבחן את הדברים - המין האנושי צועד מעולם של מחסור ואלימות לעולם שופע ואלים הרבה פחות. הוגה הדעות האנגלי, תומס הובס (1588-1679) תיאר את החיים האנושיים הקדומים כ"קצרים, נבזיים, אלימים ועלובים". עשינו דרך ארוכה עד כה וזו רק ההתחלה. המאה הקודמת שהסתיימה לפני כעשור הייתה מאה שלווה ביותר בהיסטוריה של המין האנושי. כן, כולל שתי מלחמות עולם. כולל סטלין, היטלר, פול פוט, מאו ורואנדה. ואם נראה לכם שאני טועה - אנא קראו את הספר: THE BETTER ANGELS OF OUR NATURE של STEVEN PINKER.
זוהי רק ההתחלה. המדע והטכנולוגיה שאנו מפתחים מביאים עימם את ההבטחה להמשך ייצור השפע. אנרגיית שמש, מים מותפלים, מזון משופר, רובוטים, מחשבים ורפואה מתקדמת - ממשיכים להוביל אותנו לעתיד שופע יותר. ישנן הערכות שבעולם חיים כיום מיליוני אנשים שיגיעו לגיל 150. לפני מאה שנה בבריטניה המתקדמת מתו בגיל הממוצע של 49. אין בעיית אנרגיה על כדור הארץ. יש אתגר הנדסי וטכנולוגי ברתימת האנרגיה לשימושנו. אין בעיית מים או מזון על כדור הארץ. יש בעיות טכנולוגיות וחברתיות בניהול המשאבים. האחריות המוטלת על כתפינו כיום גדולה מתמיד. בבת אחת, יצרנו את הכלים לפתרון ואת כלי ההשמדה.
השפע עושה רבים מאיתנו לעניים יותר. מי שרואה מטוס פרטי מבפנים מרגיש עני במחלקת העסקים. מי שיודע שניתן לרפא סרטן מסוים במיליון דולר שאין לו, חי כיום בעולם "נבזה, אלים ועלוב". השפע חייב להביא עימו אחריות. שני סוגים של אחריות.
מהו המינימום האנושי הנדרש לקיום הוגן ומכובד של כל חברי הקהילה שבה אנו חיים? - אוכל? בריאות? מגורים? חינוך? על מה אנחנו לא מוכנים להתפשר? כיצד נגדיר לעצמנו את הקהילה שלנו בעולם גלובלי?
חינוך צופה עתיד
אני לא רואה פסול בפערים. הזכות לאינדיבידואליות, הזכות לצבירת עושר ונכסים, הזכות להצטיינות ותגמול על יצירת ערך, נראים לי ערכי יסוד חשובים והכרחיים בכל חברה אנושית. יחד עם זאת, אני סבור שבחברה ההולכת לקראת שפע הולך וגדל, חשוב גם לסייג ולקבוע גבולות לפערים. לא מספיק להבטיח מינימום קיום להמונים. חשוב להבטיח הוגנות. חשוב להבטיח הזדמנות שווה וחינוך צופה עתיד.
עולם העתיד עלול גם לא להגיע. כל-כך קל להרוס, הרבה יותר קל מלבנות. גם אם נצליח, העתיד הזה לא יגיע באופן שווה לכולם. מה שברור הוא, שהחינוך שנספק היום לילדינו יקבע במידה רבה את יכולתם להגיע לעתיד. זה צריך להיות חינוך מוטה עתיד. חינוך בעיניים פקוחות. העתיד מגיע הרבה יותר מהר ממה שחשבנו. עתיד של שפע.
הכותב הוא יזם חברתי, יו"ר Space IL ומייסד אלדין
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
