חטא הגאווה של אינטל ישראל

1. בסוף שנות ה-80 שקלה הנהלת אינטל ישראל להפוך את הפעילות בארץ למקום התכנון והייצור המוביל של המוצרים המרכזיים של ענקית השבבים. האסטרטגיה הייתה ברורה: גם במכונה משומנת כמו אינטל צץ לו מדי פעם המרווח שבין החלפת הדורות הטכנולוגיים, כזה שמספק הזדמנות לחשיבה קצת אחרת, מחוץ לקופסה.

את הסדק הזה בדיוק חיפשה במשך שנים הנהלת אינטל ישראל. מאות מהנדסים ישראלים יצאו להשתלמויות במרכזי הפיתוח של אינטל בעולם, וחזרו עם ידע עצום לגבי המרחב הגיאוגרפי על גבי פיסות הסיליקון שהפכו לשבבי המחשוב. לאט-לאט נכבשו עוד ועוד טריטוריות תכנון של מעגלים אלקטרוניים ופונקציות שונות על-ידי המרכז הישראלי, והכל היה מוכן לקראת הפריצה.

ההזדמנות העיקרית הגיעה בתחילת שנות ה-2000, כשמרכז הפיתוח בחיפה הוביל את המהפך התודעתי באינטל עם המעבר לטכנולוגיית הסנטרינו, שהפכה לבסיס לקווי המוצרים שהחברה דוחפת בעשור האחרון. במקביל ירדה חשיבותו של מרכז הפיתוח המרכזי של אינטל עד לפני עשור, בעמק הסיליקון. דור טכנולוגי הולך ודור בא, ובמקביל - מרכז גיאוגרפי הופך להיות מרכזי יותר ואחר זז הצידה.

2. מאמץ דומה נעשה בתחום הייצור. המפעל הראשון שהוקם בישראל על-ידי אינטל בתחילת שנות ה-80 - FAB 8 - פעל כאחד ממרכזי הייצור המובילים בחברה. באינטל ישראל הבינו כי הובלה עתידית בתחום הייצור תדרוש מאמץ משמעותי הרבה יותר, כולל תמיכה ממשלתית ניכרת. שני המפעלים שהוקמו בקרית גת - FAB 18 ו-FAB 28 - תוארו מהיום הראשון כספינות הדגל של החברה.

לכאורה, היו יכולים קברניטי אינטל ישראל להיות מרוצים. במשך שני עשורים הוכשרו מאות עובדי אינטל ישראל לתפעל באופן מיטיבי את המיכון היקר במפעלים, מה שהפך את קרית גת למועמדת טבעית, שנייה רק לארה"ב בייצור המוצרים המובילים.

כשכל דור של טכנולוגיית ייצור דורש כל-כך הרבה ידע והשקעה, החל מ-5 מיליארד דולר, הפער בין הדורות מספיק קריטי כדי שבאינטל ישראל יוכיחו כי הייצור המקומי הוא ללא תחרות.

אבל אינטל החליטה באחרונה לחזור לאירלנד ולדלג מעל ישראל עם טכנולוגיית הייצור הבאה, ה-14 ננומטר. כבר קרה שפעילות הייצור המקומית איבדה דור טכנולוגי, אך הפעם זה כואב יותר. המפעלים בדורות החדשים יהיו משמעותיים מאשר בעבר לפעילות החברה, ויספקו הכנסות בסדרי גודל של עשרות מיליארדי דולרים בשנים הקרובות.

3. ממדיניות אינטל לאורך השנים ברור שחשיבות המענקים הממשלתיים קריטית בהחלטה היכן למקם את המפעל. אינטל לא המציאה את זה. לאורך ארבעת העשורים האחרונים, בכל מקום בו התפתחה תעשיית מוליכים למחצה הייתה מעורבת תמיכה ממשלתית אינטנסיבית.

תעשיית השבבים הטייוואנית, לדוגמה, התפתחה להובלה עולמית בעקבות החלטה ממשלתית שהתקבלה בתחילת שנות ה-70. השנה אמורה תעשייה זו לתרום לכלכלת טייוואן כ-56 מיליארד דולר, שמגיעים ממאות מפעלים וחברות. אצלנו המספר הזה נמוך בהרבה, פחות מעשירית; למרות שנקודת הפתיחה שלנו הייתה טובה יותר.

ישראל השקיעה לא מעט בפתיחת הדלת עבור אינטל, אך במקום למנף את הידע והמשאבים שהגיעו לכאן לתעשייה פורחת, נשארה אינטל כמעט לבד. ייצור אלקטרוניקה מתוחכמת - יאמרו לא מעט מאלו שמכירים את ההיי-טק הישראלי - הוא "לא בשבילנו". למה בעצם? מדוע טייוואן, סינגפור, יפן, סין, ארה"ב וגרמניה, נחשבים כמקומות שראויים לייצור מוליכים למחצה וישראל לא?

4. אין דרך להסביר את חוסר ההצלחה בהקמת תעשיית אלקטרוניקה נרחבת מלבד בחוסר מדיניות ממשלתית מתאימה. האירוניה היא שדווקא הפספוס הזה הופך את ההשקעה הניכרת שמעוניינת אינטל לקבל מהמדינה לפחות רלבנטית. בלי החלטה ממשלתית ברורה לא נראה עוד פעילויות ייצור מתרוממות כאן, וכך האלטרנטיבות לאותם כספים - בעולם ההיי-טק כמו בתעשיות פחות מתקדמות - הופכות ליותר אטרקטיביות. עלות ההשקעה במפעלי אינטל כוללת בתוכה מרכיב הולך וגדל של אלטרנטיבות ראויות.

הסכנה אינה שאינטל תצא מישראל, יותר מדי נכסים ויכולות מחזיקה כאן החברה. לא נראה אלפי מפוטרים גודשים את רחובות קרית גת. אבל בדיוק כמו שישראל הפכה להיות מרכז אסטרטגי חשוב, היא יכולה לחזור ולהיות סתם "עוד מקום". מעבר להשלכות הכלכליות, יהיו לזה גם השלכות מורליות. האם יש עוד חברה בסדר גודל שכזה שתנסה להקים בישראל פעילות כל-כך חיונית אם אינטל תרים ידיים?

המונח שטבע מנכ"ל אינטל לשעבר, אנדי גרוב, ש"רק הפרנואידים שורדים", נכון להמשך היחסים של ממשלת ישראל מול אינטל, אך גם למערכות היחסים שמנהלת אינטל ישראל מול החברה העולמית והציבוריות הישראלית. יותר מעשור עומדת אינטל ישראל בחזית החברה העולמית, והנוכחות הישראלית חזקה מתמיד: כ-8,000 עובדים, שהם כ-10% מהחברה, ומנהל ישראלי בכיר, דדי פרלמוטר, שנמצא בעמדת זינוק להחלפת המנכ"ל פול אוטליני.

ייתכן שהדרמה סביב מיקום המפעל הבא היא בסופו של דבר מעין עונש על חטא הגאווה של הפעילות המקומית. קשה לקבוע מה התחושות במסדרונות אינטל, אך לפני מספר חודשים קיבלנו הצצה רגעית למורכבות כשמולי אדן הוצנח לצידה של מקסין פסברג בהנהלה המקומית. ביחסים מול ממשלת ישראל, שידרו משרדי האוצר והתמ"ת שאינטל מפעילה לובי כמעט אלים. צריך לקחת את הדברים בפרופורציות, אך קשה להימנע מהתחושה שהקמפיין למענק האחרון שינה את יחסי הכוחות.