אם שוב זרחו העיניים שלכם בימים האחרונים, זה כנראה פחות בגלל עומס החום, ויותר עקב משחקי הכדורגל שאפשר היה לראות בשלב הבתים של טורניר היורו, שהסתיים ביום שלישי. הוא נגמר כמו שהתחיל: במשחקים מותחים בהם הכל יכול לקרות. מחמש הנבחרות שניצחו בסיבוב הראשון והיו "עם רגל ברבע הגמר", ארבע לא העפילו בסופו של דבר (אוקראינה, רוסיה, דנמרק, קרואטיה).
כל נבחרת יכלה להיות מודחת בסיבוב האחרון, אפילו נבחרת גרמניה היתה מרחק ספיגת שער מהדחה; או ספרד, עד שלוש דקות לסיום משחקה; בבית א' התהפכו היוצרות לחלוטין במשחק האחרון; רק שתי נבחרות סיימו בלי נקודות את שלב הבתים - ולאחת קוראים הולנד, סגנית אלופת העולם. זה אגב, קרה גם ב-2008, אז נותרה הסגנית צרפת מאחור. אין כמו טורניר היורו, האליפות ההדוקה, הצפופה מבחינת האיכות. הטורניר הקומפקטי והתפור כהלכה.
***
רק שזו היתה הפעם האחרונה בה יכולנו לחוות טורניר כזה. זו שירת הברבור של הכדורגל האיכותי בשלב הבתים המרתק של אליפות אירופה. רקוויאם למסורת וליכולת. מה קרה? כדי לקבל את הקולות שיבטיחו את בחירתו, הבטיח מישל פלאטיני למצביעיו, ראשי ההתאחדויות הקטנות באירופה, להגדיל את המפעל. הצרפתי מכר את היורו ללוזונים. והחל מהטורניר הבא בצרפת הוא ישוחק עם 24 נבחרות.
מעניין שזו דווקא צרפת - כי טורניר גדול יותר משתלם גם למארחת. בשווייץ התלוננו לפני ארבע שנים הערים המארחות על העובדה שהן נאלצות להשקיע כל כך הרבה, ואז מארחות רק שלושה משחקים, ולפעמים יורד גשם. כך שההכנסה עוד יורדת. בפולין אגב, אין תלונות. רק שהמשחקים יהיו הרבה פחות מעניינים אחרי שהמארחת הודחה - אבל הצופים והאוהדים הם הרי גם ככה קהל שבוי שאין מה להתעמק בצרכיו ורצונותיו.
באליפות הזו היתה זו נבחרת אירלנד, שהיתה פשוט לא מספיק טובה עבור הטורניר. לנבחרות שיעלו לטורניר הבא יקראו נורבגיה, סרביה, סלובניה, וויילס, טורקיה, בוסניה. נבחרות ראויות, אבל ביניהן תהיינה שוב כאלו שיהוו בשר תותחים בלבד, יעקרו משחקים מעניין ויעוותו את ההצלחה של יריביהן.
הטורניר יתחיל בעצם רק בשמינית הגמר, עד אז לא יהיה יותר מדי ערך למשחקים. התקנון קובע שיהיו שישה בתים בשלב הראשון. כלומר שבע הנבחרות המובילות את היבשת (ספרד, הולנד, גרמניה, איטליה, צרפת, אנגליה ופורטוגל) יחלקו ביניהן את ראשות הבתים, ורק בבית אחד יהיה מפגש בודד בין שתיים מהן. בטורניר הנוכחי היו שלושה משחקים כאלה ב"בית המוות", וחוץ מזה נפגשו ספרד ואיטליה, אנגליה וצרפת. חמישה משחקים כאלה בשלב הבתים, לעומת אחד בעוד ארבע שנים. הרבה יותר חמור מזה, שוב תעלנה שתי הראשונות, אבל גם ארבע הנבחרות הטובות במקום השלישי.
זו שיטה שמצליחה לסרס את הספורטיביות. כך עלתה בשיטה הזו במונדיאל 1986 אורוגוואי לשמינית הגמר, למרות שהישגיה מנו רק שני משחקי תיקו אפס ותבוסה 1-6 לדנמרק בשלב הבתים. במקביל, היו לפורטוגל בבית אחר בטורניר שלוש נקודות, אבל היא סיימה במקום האחרון ולכן לא עלתה.
השיטה הזו גם גורמת למצב בו ניצחון במשחק הראשון מבטיח למעשה את העלייה ולכל היותר ינסו הנבחרות במשחקים הבאים לסחוט תיקו שיבטיח גם תיאורטית את העלייה. בניגוד למה שהיה בטורניר הנוכחי, הרבה נבחרות יבטיחו את העלייה כבר אחרי הסיבוב השני, מה שיוציא את הטעם מהסיבוב האחרון.
***
האם עדיין אפשר לתקן את העיוות הזה? בכל זאת, יש 4 שנים. תשכחו מזה. כולם ישמחו מהפורמט המורחב: הנבחרות, ראשי ההתאחדות ופלאטיני, שאז כבר צפוי לכהן כנשיא פיפ"א. רק אנחנו, שאוהבים את המשחק, נסבול.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
