רוצים לעבור לרשימה השחורה?

"נתניהו החליט: הגדלת הגירעון במקום העלאות מסים" - זו הייתה הכותרת בשבוע שעבר של "גלובס". אבל הרשו לנו לחלוק עליה ולהעריך שלא יהיה מנוס מהעלאת מסים כבר ב-2013 - אולי פחות ממה שרצו בהתחלה, אבל בכל זאת. זה אמנם לא נעים, ודאי לא בשנת בחירות, אבל האלטרנטיבה טובה הרבה פחות - לא לעמוד גם ביעד הגירעון החדש של 3% תוצר.

אם מנתחים את המהלך של נתניהו את שטייניץ (שכבר זוכה לביקורת הן של נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, והן של אנשי אגף התקציבים לדורותיהם), רואים שם טביעות אצבעות ברורות של האווירה הציבורית-תקשורתית של הימים האחרונים. כלומר, התעוררות המחאה החברתית.

גם אנחנו הערכנו שלא יהיה מנוס מהעלאת יעד הגירעון לשיעור של 2.5%-3% מהתוצר בשנת 2013, כאשר הכלכלה העולמית ממשיכה להתנהל באווירת משבר. סימני השאלה סביב משבר החובות באירופה נותרו בעינם, גם לאחר תוצאות הבחירות ביוון; הכלכלה האמריקנית עדיין לא מתרוממת; וגם בישראל התחזיות הכלכליות קודרות יותר מאשר בהירות: שיעור האבטלה צפוי לעלות, שיעורי הצמיחה במגמת ירידה, וזאת עוד לפני שאמרנו מילה על הסיכון הגיאופוליטי.

ובכל זאת, גם לאחר שנתניהו קבע שיעד הגירעון יעמוד על 3% בשנת 2013, עדיין חסרים לו כמעט 20 מיליארד שקל כדי לא לחרוג מיעד גירעון חדש זה.

חלק מסכום זה יבוא מקיצוץ בהוצאה הממשלתית, שכן ההתחייבויות התקציביות השונות שהממשלה והכנסת אישרו (כולל הסכמי שכר, המלצות טרכטנברג ועוד), מעלות את היקף ההוצאה התקציבית ב-2013 גבוה מעל לתקרה המותרת. אך גם מהלך זה לא יסגור את כל הפער הקיים.

בונים על הרווחים הכלואים

אז מהיכן יביא נתניהו את מיליארדי השקלים החסרים? אפשרות אחת, שסבירותה גבוהה, היא שבאוצר "בונים" על הכנסות חד-פעמיות משחרורם של "הרווחים הכלואים" של החברות הבינלאומיות.

כזכור, היקף הרווחים של חברות אלו (אינטל, טבע ואחרות) עומד היום על כ-100 מיליארד שקל. אותן חברות "כולאות" את הרווחים בישראל על מנת להימנע מתשלום מס של כ-25%. באחרונה פורסם כי שר האוצר מתכוון להביא לכנסת הוראת-שעה, שלפיה חברות שיוציאו את הרווחים האלו מישראל אל חברות-האם בחו"ל או עבור השקעות בחו"ל ישלמו מס מופחת של לכל היותר 12.5% (ככל שהיקף הרווחים שיצא יהיה גדול יותר, שיעור ההנחה בתשלום המס יהיה גבוה יותר).

ההערכות הן, שניצול הטבת מס זו - שככל הנראה תהיה מוגבלת לשנת 2013 - יכניס לקופת המדינה בין 4-8 מיליארד שקל; סכום שעשוי לגשר על מרבית ה"חור" בתקציב. אולם לפתרון זה שתי בעיות: האחת היא שמדובר בהערכות בלבד בנוגע לגביית המסים הצפויה, והסכום בפועל עשוי להתגלות כנמוך יותר; השנייה - והחמורה יותר - היא שמדובר בהכנסה חד-פעמית, כלומר, כזו שלא תחזור על עצמה ב-2014. כיוון שהתקציב בנוי כך שהוא גדל אוטומטית משנה לשנה, ומאחר שהגידול בהוצאות לעומת זאת הינו רב-שנתי, הרי שכבר ב-2014 יהיה חוסר עצום בהכנסות המדינה, ואז תיאלץ הממשלה להעלות מסים באופן דרסטי.

לכן, להערכתנו, לצ'ק שנתן ראש הממשלה אין כיסוי, ולא מן הנמנע שכשהוא יראה שהציבור נרגע (אולי לקראת החורף, שאז המחאה ממילא נכנסת לתרדמת) הוא יודיע כי אין ברירה אלא להעלות מסים כבר בשנת 2013.

צריך להבין, אם לא ייסגר הפער בתקציב 2013, המשמעות היא, ככל הנראה, שהממשלה לא תעמוד בפעם השלישית ברציפות ביעד הגירעון השנתי, והדבר חמור במיוחד כאשר מדובר ביעד גירעון חדש ומקל יותר. לא זאת בלבד, אלא שהממשלה תיכנס למצב זה באופן מודע. זהו מתכון מאוד לא בריא לניהול כלכלה של מדינה. חברות הדירוג הבינלאומיות, שנוהגים להשמיץ אותן באחרונה, הן עדיין האורים ותומים בכל הקשור לקביעת רמת הסיכון של חובות של מדינות.

הורדת דירוג - או אפילו תחזית שלילית על דירוגה של ישראל - תוציא אותה מהרשימה המכובדת של המדינות שהתמודדו עד כה יפה עם המשבר הכלכלי, ותעבירה אל הרשימה המכובדת פחות של מדינות שמתנהלות בחוסר אחריות - הרשימה השחורה, והדבר יבוא לידי ביטוי מיידי בגידול בפרמיית הסיכון של המשק, כלומר, בעליית התשואות בשוק האג"ח הממשלתי. את זה נתניהו לא יכול להרשות לעצמו. את זה גם אנחנו, האזרחים, לא יכולים להרשות לעצמנו.

הכותבת היא כלכלנית ואסטרטגית ראשית בפסגות בית השקעות