הבורסה תישאר אדישה

אם אתם מצפים שאירוע כמו פירוק הממשלה יפיל או יעלה את שוק ההון אתם עומדים להתאכזב. שוק ההון כנראה לא יתרגש מכך, כמו שהוא לא התרגש בזמנו מהרכבת הממשלה, וכמו שהוא מתקשה להגיב לבחירות. ואיך הוא אמור להתרגש כשהוא לא יודע מהי המדיניות הכלכלית של המפלגות השונות, כשגם הן עצמן בקושי יודעות מה המדיניות שלהן?

אפשר היה לצפות, למשל, שממשלת ימין תקדם את החופש הכלכלי, אך דווקא זו פועלת במקרים רבים להגבלתו אף יותר מממשלות שמאל. אם ניקח לדוגמה את הממשלה הנוכחית, ההגבלות על החופש באו לידי ביטוי בהגבלת התחרות בתחום הספרים, בהלאמת תגליות גז, בהחלטה על סבסוד גני ילדים ודיור, ברגולציית שיא על שוק ההון, ובהעלאת מס החברות, המע"מ וההכנסה.

פעולות אלו מנוגדות למצע של שוק חופשי ואינן תואמות לאידיאולוגיה של ימין כלכלי. מבחינה זו, המצעים של המפלגות אינם שונים מהחבילות הבלתי-ניתנות להשוואה שהציעו עד לא מזמן חברות התקשורת, רק שבמקרה של המפלגות אין למי להתלונן. כלומר, אף מפלגה לא מציעה מצע כלכלי ברור ועקבי שהיא רוצה או יכולה לממש.

בסופו של דבר, כל המפלגות שונות במדיניות המדינית שלהן, אך במדיניות הכלכלית כולן הן סוג של סוציאל-דמוקרטיות. לכאורה, מוזר שאין בארץ אפילו מפלגה אחת שמציעה מדיניות של כלכלה חופשית, שכן זוהי אחת השיטות הכלכליות המקובלות בעולם המפותח.

אין בישראל אפילו מפלגה אחת שמציעה מדיניות כזאת, שכוללת הפחתת מעורבות ממשלתית, הקטנת הסקטור הציבורי, הפחתת מסים, הבטחת זכויות קניין, הסרת חסמי סחר, הגמשת שוק העבודה, הפרטה מסודרת ונכונה של חברות ממשלתיות, הקטנת החוב הממשלתי, הפחתת סבסוד, פתיחת ענפי המשק לתחרות, כולל אלה של מקורבים וקבוצות לחץ, ועוד.

פנטזיה שלא תתממש

בישראל 2012 אין חופש כלכלי על-פי כל המדדים הבינלאומיים, ואין אפילו מפלגה אחת שנותנת תקווה לשינוי מצב זה. להמחשה, ישראל מדורגת במדד החופש הכלכלי של קרן הריטג' במקום ה-48 בעולם, באותה קבוצה עם מדינות כמו מדגסקר, נמיביה, ירדן ובוצוואנה. זאת לעומת המדינות החופשיות/חופשיות ברובן כמו פינלנד, אוסטרליה, שוויץ, קנדה, ארה"ב, דנמרק ושוודיה.

אולי לא סתם אין כאן אלטרנטיבה כזאת מצד המפלגות. הרי לא כדאי להיות מפלגה עם מצע של חופש כלכלי. מפלגה כזאת תהיה חייבת לפגוע במעמדה אם תיבחר, לקטין את עצמה, את מספר השרים, את כוח האדם הממשלתי, ואת תחומי השליטה שלה בכלל.

גם מצד הבוחרים מפלגה כזאת אינה נראית אטרקטיבית, משום שכל קבוצה באוכלוסייה חיה באשליה כי בבחירות הבאות היא זאת שתצליח להשיג לעצמה יותר על חשבון האחרים, רק שהם יופתעו בעתיד לגלות, שוב, שכמו ב-60 השנה האחרונות, האחרים הם בעצם עצמם.

החלום שבבחירות הבאות המצב ישתפר לטובתם משאיר את הבוחרים באותה מלכודת עכברים של פנטזיה שלעולם לא תתממש בשיטה הקיימת. לעומת הציבור התמים, שמופתע כל פעם מחדש, המשקיעים הרבה יותר מציאותיים. הם מבינים שאין להם סיכוי לדעת מה יהיה מתחת לעטיפה ושגם אם היו יודעים, עדיין יצטרכו לנחש כמה זמן תימשך הקדנציה של אותה קואליציה עד שתוחלף יחד עם חוקי המשחק.

כתוצאה מכך, המשקיעים לא בונים על אף מפלגה, לא מתרגשים מהרכבות או מפירוקים של ממשלות, אלא בוחנים כל החלטת ממשלה לגופה.

שוק ההון, המשקף את מצבה העתידי של הכלכלה, מאותת לנו שמשהו לא מתקדם כאן בכיוון הנכון. יותר משנה וחצי שהבורסה בת"א משיגה ביצועי חסר ביחס למדד המניות האמריקני, מתחילת 2011 ירד מדד ת"א 100 בכמעט 20% מערכו, כשלעומתו מדד המניות האמריקניות, S&P500, רשם באותה תקופה עלייה של יותר מ-8%. אפשר להתווכח על הסיבות שגרמו לביצועי החסר, אבל כדאי לעצור לרגע ולבדוק שהכול בסדר ושבין חילופי הממשלות שמנסות לרצות את כולם, אנחנו לא מתקרבים יותר למדינות כמו יוון ואיטליה מאשר למדינות חופשיות כמו ארה"ב וסקנדינביה.

כשאין ממש הבדל במדיניות הכלכלית בין האלטרנטיבות הפוליטיות כיום, כאשר כולן במסווה של סוציאל-דמוקרטיות מזגזגות בין "כיבויי שריפות" להשתקת קבוצות לחץ, אין ולא צריכה להיות לשוק ההון, המגלם את המצב הכלכלי במדינה, העדפה אמיתית בין הברירות, והוא חי כל החלטה לגופה.

הכותב הוא הכלכלן הראשי של כלל פיננסים