ישראל צועדת לאחור

המלחמה על סעיפיו השונים של תקציב המדינה הביאה בעשור האחרון לפגיעה אנושה בתעשיית המחקר והפיתוח (מו"פ) בישראל. לעתים נדמה כי מאחר שלא מדובר במיטות שניתן לספור בבתי-חולים, קל יותר להדחיק את ההשלכות ארוכות הטווח של הקיצוץ בהשקעה במו"פ, ובכלל זה בתקציבו של המדען הראשי במשרד התמ"ת.

החברות העוסקות במו"פ מצליחות לעשות את הבלתי-ייאמן ולהגיע להישגים - למרות שחלקה של הממשלה בסיוע למו"פ נמצא בירידה מתמדת.

מבט קצר בנתונים צריך להדיר שינה מעיניו של כל מי שעתידה הכלכלי של ישראל חשוב לו: חלקה של הממשלה בהוצאה הלאומית על מו"פ אזרחי ירד מ- 8% ב-1995 ל-3.7% בלבד ב-2010. ידה הקפוצה של הממשלה השפיעה גם על הוצאותיהן של האוניברסיטאות על מו"פ, שחלקן ירד מ-23.5% ב-1995 ל-12.8% בלבד (מכלל הוצאות המשק על מו"פ) ב-2010. משמעות נתונים חמורים אלה היא פגיעה אנושה בעתידה הכלכלי של ישראל, הנסמכת כרגע בעיקר על תעשיית המו"פ ועל תעשיות העילית.

אין פלא אפוא, שהסקטור העסקי נדרש להיכנס לוואקום התקציבי ולהגדיל את השקעתו. לוואקום זה נכנסו גם חברות רב-לאומיות רבות, 13% מתוכן נמצאות בשליטה זרה. מחד, ישנה ברכה בחברות הזרות שממלאות את הארץ. מנגד, הירידה המתמדת בהוצאות הממשלה על מו"פ ובסיוע לאוניברסיטאות עלול לפגוע באטרקטיביות של ישראל, ואז הימצאותן של החברות הבינלאומיות תהיה בסכנה.

מציאות חדשה

חשוב לזכור: היום, ב-2012, ישראל עדיין נהנית מפירות ההשקעה במו"פ שנעשו לפני עשרות שנים, ומהפירות הטובים שהביאה איתה לישראל העלייה הגדולה מבריה"מ לשעבר בשנות ה-90. אותה עלייה גדולה סיפקה לישראל משאב אנושי יקר ערך - מהנדסים, הנדסאים, טכנאים, אנשים שהשתלבו בתעשיית המו"פ. עלות ההנפקה של כוח אדם איכותי כמו זה נחסכה מהאוצר. חיסכון זה אפשר לממשלה להגדיל בחדות את ההעברות החד-צדדיות לסקטורים שלא אפשרו להם להשתתף בכוח העבודה, ושלא עודדו אותם לרכוש השכלה טכנולוגית כדי שביום מן הימים ישתלבו אף הם בתעשיית העילית.

ישראל עומדת כיום בפני מציאות חדשה - כל המוחות שהגיעו בעלייה הרוסית התבגרו וייצאו בקרוב לפנסיה. מנגד, אוכלוסיות רבות אחרות שלא נעשה מאמץ לשלבן בשוק העבודה, התרגלו לחיות מכספי העברה שהלכו וגדלו. בתוך כך, אלפי מדענים עזבו בשנים האחרונות את ישראל, מאחר שלא זכו לתקציבים נאותים למו"פ מהמדינה. העובדה שבמשך 15 שנה לא חל גידול בהוצאות האוניברסיטאות על המו"פ, צריך היה להדליק נורה אדומה.

ב-2009 עוד התהדר המגזר העסקי בהכנסות של 21 מיליארד דולר ממכירת מו"פ לחו"ל. אך בזמן שאנחנו חולמים, שאר מדינות העולם, ובראשן מדינות דרום-מזרח אסיה, משקיעות משאבים אדירים בצמצום הפער, במטרה להפוך למובילות עולמיות בתחום טכנולוגיות העילית. רק באחרונה התריע שר התמ"ת, במפגש עם ראשי תעשיית מדעי החיים, שישראל מתחילה לאבד את יתרונה היחסי.

השקעה במו"פ היא השקעה לטווח ארוך. תהליך ההבשלה של ההשקעה עשוי לקחת גם שנות דור, אבל ההחזר למשק לא יסולא בפז. גם אם זה עוד לא ניכר היום בשטח, ישראל נמצאת כבר באיחור בכל הקשור לשימור כושר התחרותיות שלה בעולם.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שמודע היטב לחשיבות חוסנה הכלכלי של ישראל, צריך לפעול בדחיפות להפניית תקציבים למו"פ אזרחי ולהפסיק את הקיצוץ המדאיג בתקציבו של המדען הראשי, כך שישראל תעמוד בשורה אחת עם ממוצע ההשקעות הגבוה של שאר מדינות ה-OECD במו"פ.

מי שרוצה לקצור יהיה חייב לזרוע, ולשם כך תצטרך ישראל לתקן טעויות היסטוריות - להרחיב את תוכנית הממשלה לשלב במעגל העבודה סקטורים שלמים שעד כה היו מחוצה לו, ועל-ידי כך להרחיב את הכנסות המדינה ממסים, ולהקטין את תשלומי ההעברה הסקטוריאליים לטובת טיפוח תעשייה שלמה שהולכת לאחור במקום להצעיד אותנו קדימה.

הכותב הוא כלכלן בכיר ויו"ר "הון ליין"