יום ליהמן ברדרס של המדינות

ביום פרסום סקירה זו, יעיד בן שלום ברננקי, ראש הפדרל רזרב האמריקאי, בפני הקונגרס, שוב. הפעם, הוא יופיע כאשר הכלכלה האמריקאית מראה סימנים ברורים של האטה חוזרת. כדי להיווכח בכך, מספיק לבחון את מספרי ה-Industrial Production הארציים, והאזוריים, נתוני התעסוקה, ואף את אמון הצרכנים.

כמו ב-2010, ו-2011, התופעה הזו חוזרת על עצמה, למרות אין סוף התוכניות שבוצעו:

• QE ראשון, ושני (QE הוא קיצור באנגלית לפעולה הנקראת "הרחבה כמותית", בה הפד רוכש אג"ח מדינה כדי להזרים כסף למערכת)
• Operation Twist מקורי, ומורחב (בו הפד קונה אג"ח מסוג אחד, ומוכר אג"ח מסוג אחר כדי לשנות את עקומת התשואה, ובכך לעודד פעילויות כלכליות קצרות או ארוכות טווח)
• הבטחה לשמור על הריבית סביב ה-0% עד סוף 2014
• Swaps למיניהם (בו הוא משלח דולרים, ומקבל מטבעות אחרים, כדי להשיג מטרות מחוץ לארה"ב)
• וכנראה עוד הרבה מהלכים שלא התפרסמו במלואם עד כה.

עכשיו, חודשים ספורים לפני הבחירות בארה"ב, כל הפעילות המוניטרית הזו, בתוספת לכל מה שנעשה על ידי הממשל, במסגרות הפיסקליות (פרויקטים שונים, המשך הקלות המיסים, הארכת דמי האבטלה, וכו...), עדיין לא הניבו כלכלה עם סימנים בריאים של התאוששות.

מדוע? זה נושא השבוע. אסכם זאת צורה הבהירה ביותר שניתן: מנסים לפתור בעיית "כושר פירעון" (Solvency) על ידי צעדים המיועדים לבעיות נזילות (Liquidity).

למה הדבר דומה? הבה נסתכל על משק בית פשוט. נניח שיש לאותו משק בית חוב בבנק, הדורש החזר חודשי של 5,000 שקל לחודש. ונניח שהכנסותיו 15,000 שקל, עם הוצאות שוטפות של 12,000.

מיד נגיע למסקנה שהוא נמצא בחסר של 2,000 שקל. וכך, כל חודש, האוברדרפט גדל. ויום אחד, כאשר אותו משק בית יגיע למינוס 50,000 שקל, יבוא הבנק, וילווה לו כסף נוסף. בכך הבנק פותר לו את בעיית הנזילות המיידית, סוגר את האוברדראפט, אבל למעשה מגדיל לו את סה"כ החוב וההחזר החודשי. עכשיו, לאותו משק בית יש החזר חודשי של 5,300 לחודש עם אותן הכנסות.

הפתרון הנכון נעוץ כמובן בהקטנת החוב, כך שסך ההחזר, עם ההוצאות השוטפות, יהיה לפחות שוות להכנסות. דהיינו ויתור מצד הנושים על חלק מן החוב ("תספורת"), או פריסה עתידית, עד שההכנסות יגדלו להספיק לכל הצרכים (פתרון של Solvency).

מן הפד, מן ה-ECB, ולמעשה מכל קובעי המדיניות, ראינו עד כה התנהגות דומה, וזו הלא נכונה. זאת חוץ מדוגמא אחת בודדת: ויתור חלקי על החוב היווני. אפילו צעד נכון זה היה כנראה מעט מדי, ומאוחר מדיי, וזו הסיבה שראינו את המהומה היוונית השנייה פורצת ומבעבעת בכול זאת.

ומדוע כה קשה לבצע את הפתרון שכולם יודעים שהוא ה"נכון"? נקודת ליהמן (נקודה בה יש חשש לקריסה מערכתית, ואיבוד שליטה כללי) ראינו ב-2008. היא השאירה רושם עז, ומתמשך על כולם. אז דובר רק על מוסדות פיננסיים, והיא הייתה הפעם הראשונה שזה קרה לאחר עשרות שנים.

עכשיו, מדובר במדינות עצמן (אג"חי מדינה), במערכת הפיננסית (בנקים, חברות ביטוח, וכו...) הגלובלית, ומדובר על קרוב ל-600 טריליון דולר (!!) נגזרים הכתובים כנגד מחויבות שונות. אף מנהיג כלכלי, או פוליטי, אינו ניחן באומץ הנדרש כדי להתחיל בשרשרת האירועים המתבקשת.

אז מה יעשו קובעי המדיניות, ובמיוחד הפד וה-ECB? ימשיכו לבצע את מה שכבר נעשה, תחת הסיסמא הידועה: אם זה הצליח עד כה, ננסה שוב, אבל הפעם בהרבה יותר עוצמה!
זה לא יהיה QE3, או LTRO3, כי פעילות ישירה כבר אינה אפשרית פוליטית. אבל, פרשנים כבר רואים כ-15 טריליון דולר זמינים למטרה זו, בדרך עקיפה, ומתוחכמת מאוד. על כך בסקירה הבאה.

והנה העדכון הטכני השבועי עבור מדד המניות האמריקאי, S&P500, בעזרת הגרף היומי שלו (על מצבו עד יום שישי שעבר):

 ניתוח טכני

לפנינו, עוד מצב שבו יום השישי לכאורה שינה מהותית את התמונה הטכנית של המדד. עלייה חזקה, לאחר שישה ימי ירידות רצופים. למעשה, וכפי שאתם יכולים לראות (1 סגול), המדד הצליח באותו יום שישי לעבור מרמת התמיכה של 1,327 נק' לרמת ההתנגדות של 1,360 נק', וזאת תוך יום מסחר אחד בלבד.

האם מהפך כזה מוצדק פונדמנטלית או טכנית? נתחיל בפונדמנטלי: כאן אומר מיד שעל פי מתודולוגיה זו, היינו צריכים לצפות ליום ירידות נוסף, עקב הירידה הגדולה באמון הצרכנים, אשר התפרסם באותו יום השישי. קשה להאמין גם לסיבה השנייה שניתנה לקפיצה: קביעה סופית של הפסדי ג"פי מורגן, לסביבות ה-6 מיליארד דולר. הפסד גדול => עליות דרמטיות. במחשבה שנייה, זה בהחלט מתאים לזמנים בהם אנו חיים שבו שחור זה לבן, וההיפך.

נותר אם כך לשאול את עצמנו אם הניתוח טכני יכול היה לעזור לנו לנחש את ההתנהגות האופטימית של המדד. הבה נבחן את העניין:

בנקודת ההיפוך סביב 1,330, היו האלמנטים הטכניים הבאים: רמת תמיכה היסטורית חזקה, ממוצע נע 35 יום, גבול תחתון של תעלת מחיר, והאלמנט היפה מכולם, והוא תיקון מדויק של 78.6% פיבונצי, של העלייה שראינו כתוצאה מן הכינוס של מנהיגי אירופה. כמו כן, וציינתי זאת שבוע שעבר, למרות הירידות, ראינו מצב חיובי הן באינדיקאטור המומנטום (3 סגול), והן באינדיקאטור כניסת הכסף (2 סגול).

וכך, לטכנאים שבינינו, היה מצב די ברור שניראה תגובה חיובית סביב מקום זה, ונשאר היה להיווכח רק בעוצמה של אותה תנועה.

כמה מילים על העתיד המיידי: זה כבר כמה שבועות שאני מציג את התנועה האחרונה של המדד כגל 2 עולה, מתקן, של כל הירידה של אפריל, ומאי. אני עדיין חושב כך, ואוסיף ואומר, שאני חושב שגל 2 מתקן מעלה זה, יתברר כמבנה מאוד מסובך, מדשדש בצורה רחבה ביותר, וזאת עד שנגיע לקרבת הבחירות בארה"ב.

לכן היעד מעלה כרגע הינו כשהיה, דהיינו 1,390 נק', כאשר לאחר מכן צפוי לנו מהלך יורד, וכך הלאה.

משה שלום הינו ראש מחלקת המחקר ב FXCM ישראל (חברה למסחר במטבע חוץ, מדדים וסחורות).

ניתן לפנות אליו, ולהצטרף לרשימת התפוצה שלו, דרך פניה ישירה לאימייל: Moshe.Shalom@gmail.com.

*** מובהר ומודגש כי האמור בסקירה זו אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. בפרסום המידע בסקירה זו אין משום המלצה או חוות דעת בקשר לביצוע כל עסקה או השקעה בניירות ערך, לרבות רכישה ו/או מכירה של ניירות ערך. יודגש כי לגבי כל מידע מכל סוג המופיע בסקירה - על כל אדם לבצע בדיקה ואימות נוספים, תוך התחשבות בנתונים ובצרכים המיוחדים שלו. יצוין כי במידע עלולות ליפול טעויות וכן עשויים לחול לגביו שינויי שוק ו/או שינויים אחרים, וכי אף עלולות להתגלות סטיות משמעותיות בין התחזיות והניתוחים המופיעים למצב בפועל. אשר על כן, קבלת החלטה כלשהי על סמך נתון, דעה, חוות דעת, תחזית או ניתוח המופיע במסגרת הסקירה - הינו על אחריות הקורא בלבד.