לנער את הפנסיה שלנו

"קנצלר הברזל", אוטו פון ביסמרק, החליט לפני 150 שנה שגברים יצאו לפנסיה בגיל 65 ונשים בגיל 60. באותן שנים הייתה זו הצעה סוציאלית שכמעט לא היה בה שימוש, שכן אנשים הלכו לעולמם בגיל צעיר יותר. בתקופתנו, תוחלת החיים בעולם המערבי הולכת ועולה, וישנן שנים שבהן מספר המתים יורד באופן אבסולוטי.

לכן, העלאת גיל הפנסיה היא מחויבת המציאות. ביפן, בגרמניה ובברזיל כבר עלה גיל הפרישה ל-67 שנה. בארה"ב אין מגבלה על גיל היציאה לגמלאות. דברי שר האוצר, יובל שטייניץ, בדבר העלאת גיל הפרישה מצביעים על מציאות חדשה, שכולנו חייבים להתמודד עמה.

תוחלת החיים הממוצעת של גבר היא 84 שנה ושל אישה 86 שנה. ב-20 השנה האחרונות עלתה תוחלת החיים בישראל ב-3.3 שנים לגבר וב-3 שנים לאישה. זאת, לעומת עלייה של 2.1 שנים לגבר ו-2.4 שנים לאישה במדינות ה-OECD. קרי, מגמת התארכות תוחלת החיים בישראל גבוהה יותר מאשר בשאר המדינות העשירות, ככל הנראה על רקע העלייה במודעות הציבור לנושאי בריאות, שיפור שירותי הרפואה הציבורית, ואולי החשוב מכול - מגמת השיפור בתנאי העבודה של הציבור.

יותר ויותר אנשים עובדים במקומות עבודה ממוזגים עם תנאים משופרים, על חשבון מקומות עבודה שהיו כרוכים בשהות ממושכת בחוץ או במגע עם חומרים מסוכנים.

בעוד שבעבר הייתה זו פריבילגיה לצאת לפנסיה (כלומר, לעזוב עבודה עם תנאים פיזיים קשים), הרי שהיום ישנם גם יתרונות בהישארות במעגל התעסוקה. מחקרים אף מראים שפרישה מוקדמת עלולה להאיץ תהליכים של ניוון מוחי בשל ירידה בעיסוקים המצריכים התמודדות מנטלית. זאת ועוד, מנתוני הלמ"ס עולה שככל שרמת ההכנסה עולה, עולה גם הפעילות הגופנית ויורדת השכיחות של השימוש בביטוח סיעודי.

אותם שיקולים בריאותיים, שלכאורה יש להשאירם להחלטתו של הפרט, הם בעלי משמעות כלכלית גדולה למשק: כשההכנסה ממשיכה להיות גבוהה, והמצב הבריאותי משופר כתוצאה מהמשך העשייה (כאמור, כשמדובר בעבודות לא פיזיות שוחקות) גם היזקקות לעזרה כלכלית של המדינה יורדת.

ביטול חובת הפנסיה

מה לגבי השוויון בין נשים לגברים? מחקרים מראים שלחץ הדם עולה אצל גברים ככל שגילם עולה, ויורד אצל נשים בכיוון ההפוך.

מדוע, אם כך, דווקא נשים הן אלה שפורשות לפני הגברים? השיקול, אם כך, לא צריך להיות בהחלטות ארכאיות, שתואמות יותר את שנות ה-50 של המאה שעברה מאשר את המציאות בימינו. אם כבר, השוויון צריך להיות במספר שנות הפנסיה הממוצע שמהן נהנים האנשים לפני שהם הולכים לעולמם. וכאן, כידוע, תוחלת חייהן של הנשים ארוכה מזו של הגברים.

איני אומר, כמובן, שנדרוש דווקא מנשים לעבוד שלוש שנים יותר מאשר גברים לפני יציאתן לפנסיה, אבל בהחלט יש מקום לשקול את העלאת גיל הפרישה לכלל האוכלוסייה. ממש כפי ששופטי בית המשפט העליון עובדים עד גיל 70, ניתן לאחר במספר שנים גם את יציאתה של שאר האוכלוסייה לגמלאות.

כמו כל שינוי מהותי, גם זה שלפנינו צריך להיעשות בצורה שקולה והדרגתית, שתאפשר לשוק העבודה ולמשק להכיל אותה. יש להתחיל עוד היום בתהליך שיימשך כ-15 שנה, שבמהלכן יועלה גיל הפרישה של גברים ונשים ל-67, ובכלל תבוטל חובת היציאה לפנסיה, כמו שנהוג כבר בחלק ממדינות המערב.

כך, נשים וגברים המעוניינים בכך, יוכלו לשמור על מקום עבודתם גם עד גיל 70. העלאת גיל הפרישה תמנע את הצורך בהעלאת ההפרשה לפנסיה, שכיום היא מחויבת אקטוארית בשל העלייה בתוחלת החיים.

כמו-כן, חשוב לזכור שיציאה לגמלאות בגיל מאוחר תצמצם את מספר מקומות העבודה שמתפנים עבור הדור הצעיר, מה שעלול להגביר את האבטלה. לכן, במקביל להעלאת גיל הפנסיה, חשוב לתגבר את ההכשרה המקצועית הניתנת על-ידי המדינה, ולעודד אנשים להחליף קריירות לאורך החיים. השינויים הטכנולוגיים לצד העלייה בתוחלת החיים, מביאים להחלפת מקצוע או עיסוק, ממש כמו שאנשים רבים כבר לא נשארים באותה הזוגיות לאורך כל החיים.

והכי חשוב: העלאת גיל הפנסיה מחייבת גם עשייה ושינוי בתחום ניהול כספי הפנסיה. לא עוד חברות ביטוח הנוטלות חלק גדול מפרמיית הביטוח לאורך שנים, שלאו דווקא יכולות להבטיח תשלומי פנסיה לעת זקנה.

מתוקף השינוי יש צורך להקים שתי רשויות פנסיה ממלכתיות, שכל עובד יהיה חייב להצטרף אליהן מהיום הראשון של כניסתו לשוק העבודה. מדוע שתיים? כדי שאפשר יהיה לבחון את ביצועיהן האחת מול השנייה.

רשות הפנסיה הממלכתית לא תהיה כפופה לאוצר או לביטוח הלאומי, לא ניתן יהיה להלאים את הכספים שנצברים בה או לשנות את התנאים, אלא רק באמצעות חקיקה ברוב של 90 ח"כים לפחות. רשות הפנסיה, עם מועצת השקעות משלה, תבחן ותבחר ההשקעות, כולל חשיפה לחו"ל, ותבטיח לחוסך תמורה פנסיונית עם צאתו לפנסיה על-פי תשלומיו לאורך שנים ועל-פי נוסחאות שיעודכנו לפי השינוי בתוחלת החיים ורווחי רשות הפנסיה.

עובד יהיה חייב להפריש לפחות מחצית מההפרשה לפנסיה לרשות הפנסיה, ואת החצי השני יוכל, אם ירצה בכך, להפריש לקופת פנסיה ציבורית או לקופת גמל בשוק החופשי. הפיזור בין רשות הפנסיה לבין קרן הפנסיה יפחית את הסיכון ויבטיח רמת חיים מכובדת לעת זקנה.

הכותב הוא כלכלן בכיר ויו"ר הון ליין