ראש הממשלה בנימין נתניהו לא מעז להסתכל בפרצופו של תקציב המדינה ל-2013. דיוני התקציב, שהיו אמורים להיות בעיצומם בימים אלה ממש, אינם מתקיימים. אין ולא נקבעו פגישות; לא עם בכירי האוצר, ולא עם ראשי בנק ישראל. משרד ראש הממשלה פשוט נמנע מקביעת מועדים לדיונים.
נתניהו יודע שאין ברירה. העיירה בוערת וזקוקה בדחיפות לסופרטאנקר. אי-ודאות כוללת שוררת במשק: אי-ודאות פוליטית (יש בחירות או אין בחירות); לצד אי-ודאות רגולטורית (ועדת ריכוזיות, ועדת טרכטנברג, ועדת זקן, ועדת מזון, ועדת חלב, הוראות חדשות של המפקח על הביטוח); אי-ודאות כלכלית חיצונית (מיתון באירופה, האטה, גירעון עצום ובחירות קרבות בארצות הברית, וגם עצירה משמעותית במשקים המתפתחים - וסין בראשם) ואי-ודאות פיסקלית פנימית (יש תקציב? קיצוצים? גירעון?)
לכל אלה מתווספת העובדה, שהממשלה הנוכחית נהגה בחוסר אחריות, פיזרה כספים, לקחה התחייבויות יתר בהיקף של 15 מיליארד שקל (על פי נתוני אגף התקציבים באוצר) - וכך שברה במו ידיה את המסגרת התקציבית, שאותה הקפידו לקדש ראש הממשלה ושר האוצר שלו בדבריהם. יש לציין, כי על פי נתונים מעודכנים של אגף התקציבים שהגיעו לידיעת ראש הממשלה ואנשיו, הגירעון התקציבי ל-2013, אם לא ייעשה כלום לצמצומו, עלול לטפס לרמה מפחידה של 5.8% תמ"ג, לעומת 3% גירעון המתוכננים - שנגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, מתנגד הלם בחריפות.
שפע גזירות
במצב רגיל, בחודש זה, יולי, הדיונים בחדרו של ראש הממשלה כבר היו צריכים להיות בעיצומם לקראת גיבוש מסגרת התקציב, המצרפים, חוק ההסדרים והרפורמות המבניות. על פי רוב, תהליך זה נמשך ארבעה חודשים לפחות. נתניהו, שהעביר כבר כמה-וכמה תקציבים בחייו, יודע בדיוק מהו לוח הזמנים הנדרש. הוא יודע שנותרו לו, נטו - בניכוי חגים, שבתות וחופשות - חודשיים וחצי. ובכל זאת האורות עדיין לא דולקים במשרדו, והיומנים ריקים.
אלא שראש המשלה ושר-העל לאסטרטגיה כלכלית - בעזרת שר האוצר שלו, יובל שטייניץ, שממשיך לדבר הרבה מדי בעניינים שוליים מדי - בוחר לברוח. הם מתחמקים מגיבוש התקציב, שעומד להיות מהקשים שידעה הארץ בעשור האחרון; תקציב שצפוי להיות עמוס גזירות - מכל הכיוונים ובכל התחומים; גם העלאות מסים וגם קיצוצים, כולל בקצבאות, בביטחון, בשכר ובשירותים החברתיים.
וכל זה, רק מפני שנתניהו לא רוצה ללכת לבחירות עם דגל כלכלי שחור משחור, מחשש לכישלון ברור מראש. נתניהו דוחה את דיוני התקציב, עד שיידע לאן מועדות פניו ופני ממשלתו. מה גם שבמצב הנוכחי, עם אי-ודאות גדולה בעניין מועד הבחירות הבאות, אין סיכוי שהאופוזיציה תשתף פעולה, ואין סיכוי שהשותפים הקואליציוניים הוותיקים שלו יאפשרו להעביר את התקציב. אין אפשרות שלפיה יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, ויו"ר ש"ס, אלי ישי, יסכימו ללכת לבחירות הבאות - יהיו מתי שיהיו - אחרי שאישרו במו ידיהם תקציב קשה ועמוס גזירות. גם להם זה יעשה רע פוליטית.
לכן נתניהו בוחר להימנע. ראש הממשלה הכי כלכלי שהיה כאן בוחר, בהכרה מלאה, למשכן את העתיד הכלכלי תמורת העתיד הפוליטי שלו. נתניהו ממתין להכרעה שלו עצמו על מועד הבחירות הבא. הוא לא רוצה ליפול על התיק הכלכלי, לא רוצה ליפול על אי אישור התקציב. הוא צפוי לבחור ליפול בעניין גיוס חרדים. זו סוגיה עקרונית, מכובדת מספיק כדי להפיל בגינה ממשלה מכהנת.
במקרה כזה הוא יקבע מועד לבחירות - מה שייתר את התקציב, ייתר את החובה המוטלת עליו להעמיד תקציב למדינה במועד שנקבע, סוף דצמבר. לעמדת נתניהו, ממשלה שהולכת הביתה בעוד כמה חודשים - בסוף השנה הזו או בתחילת השנה הבאה - לא חייבת שיהיה לה תקציב, אפילו לא הצעת תקציב. גם לא טיוטה ראשונה שברור שתהיה קשה, ותהווה את בסיס תעמולת הבחירות נגדו - גם מצד שלי יחימוביץ, גם מצד קדימה, יאיר לפיד, ליברמן וש"ס.
מאבדים שליטה
בינתיים המשק נראה רע ומדרדר במהירות, תוך יצירת תחושה שאנחנו מאבדים את השליטה. יש לציין גם, כי באוצר עצמו התעוררו בעיות תפקוד של הקודקודים שהביאו לאיחור רב, רב מדי, בהבנת תמונת המצב הכלכלי.
בהשראת שטייניץ בחרו בכירי משרדו, בעיקר המנכ"ל דורון כהן, לחכות לנתונים של החודש הבא. בכל חודש הם חיכו לבא - עד שהתוצאות היכו בפניהם בעוצמה.
ברבעון הראשון השנה צמח המשק ב-2.7% - ולא ב-3%, כפי שציפו. לכן די ברור כי צמיחה שנתית של 3% היא לא יותר מאוטופיה. היצוא הולך ומדרדר בקצב מהיר מדי. לפי הדיווח האחרון של הלמ"ס, הייצוא התעשייתי ירד ביוני ב-12% לעומת מאי. הנתונים הרבעוניים קשים יותר; הלמ"ס עדכנה שהיצוא ירד ב-2.5% ברבעון הראשון, לעומת דיווח שגוי ומטעה שהתפרסם לפי חודש, על עלייה של 14%.
הגירעון הממשלתי עמד במחצית הראשונה של 2012 על כ-10 מיליארד שקל, סכום כמעט כפול לעומת התקופה המקבילה אשתקד. המחסור בהכנסות ממסים כבר עומד על 3 מיליארד שקל ביחס ליעד שנקבע בתקציב. עם זאת, יש לזכור כי המדינה גבתה בינואר 2012 סכומים עודפים, 4 מיליארד שקל בקירוב, בגלל הקדמת תשלומים שנבעה מהשינויים במסי ההון שנכנסו לתוקף השנה.
מדד המחירים לצרכן הפתיע גם החודש, בפעם המי יודע כמה, וירד בכשליש האחוז - לעומת צפי של עלייה בעשירית האחוז. נתון זה מעיד באופן מובהק על ירידת מחירים כוללת, כתוצאה מהחלשות הביקושים במשק. כלומר הפסיכולוגיה של המיתון כבר כאן.
ועוד שני נתונים: מספר המובטלים מתחיל להרים ראש; אמנם באיטיות, אבל חשוב להזכיר כי אבטלה היא משתנה כלכלי שמגיב בפיגור רב למחזור העסקים. עניין נוסף - החשבון השוטף, המונח שמציין את חשבון המט"ח של המדינה - ושחברות דירוג האשראי העולמיות נושאות אליו עיניהן יותר-ויותר - עבר מהפך חסר תקדים. ברבעון הראשון של 2011 היה לישראל עודף של כמיליארד דולר. שנה מאוחר יותר, ברבעון הראשון של 2012, היה לישראל גירעון של יותר ממיליארד דולר. זה אומר שכסף יוצא החוצה.
לזה רק נוסיף נתון אחד נוסף, סימן, דגל שחור ומדאיג לא פחות: הבורסה הגיעה שלשום (א') לשפל: מחזור עסקאות של 350 מיליון שקל בלבד.
דחוף וקריטי
הבעיה היא שמעל לכל זה - מול ההכרח הדחוף והקריטי לקחת את העניינים בידיים, ולאפשר למשק לשרוד עד שהגל הקשה יעבור - שולטת התחשבנות פוליטית אישית ומפלגתית, של נתניהו והליכוד. המדינה חייבת תקציב, חייבת לעשות סדר חדש בגירעונות החריפים שלה. ברור שזה אומר שכל הציבור ייפגע, אבל אין ברירה.
יותר מזה, ברור שמעשה ההצתה העצמית של משה סילמן בעצרת המחאה במוצאי שבת, שבהשראתה התווספו השבוע - ומדובר בשלושה ימים בלבד - עוד כמה ניסיונות הצתה עצמית ופומבית שמבעירים את המצב עוד יותר, רק מחריפים את בריחתו של נתניהו מהכרעות.
תגובות
ממשרד ראש הממשלה נמסר: "מדובר בטענות חסרות שחר. דיוני התקציב החלו לפני כחודש, ומתקיימים על פי הצורך. ראש הממשלה, מנכ"ל משרדו ויו"ר המועצה הלאומית לכלכלה מקיימים באופן קבוע התייעצויות כלכליות מעמיקות עם הגורמים המקצועיים".
בלשכת שר האוצר בחרו שלא להגיב לכתבה.
עוד ועוד
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
