אזרחי ישראל, בבקשה - תמותו

כי מה יותר חשוב, החיים או אטרקטיביות פיננסית של חברות ביטוח?

א.

חברות וחברים, קוראות וקוראים נכבדים, אחרי שקראתי השבוע את כל מדורי הכלכלה, ובמיוחד אחרי שעקבתי בקפידה אחר המתרחש בתחום הביטוח, אני מבקש לפנות אליכם בשם חברות הביטוח ובשם מדינת ישראל כולה ולבקש מכם - אנא, תמותו.

אין לכם מושג כמה החיים שלכם - הקטנים, העלובים וחסרי המשמעות - מקשים על חברות הביטוח להמשיך ולהרוויח את כל המיליארדים שהן מרוויחות. תוחלת החיים של כולנו היא בעיה חמורה, שלא לומר קריטית, לחברות הביטוח, כך קראתי בכל העיתונים והאתרים, שחור על גבי לבן: "תוחלת החיים בישראל עולה מעבר לתחזיות וקיים חשש לקריסה של חברות הביטוח". החיים שלכם זה המוות שלהם, וכולנו יודעים מה יותר חשוב לכלכלה ולמדינה, נכון?

הביטי במראה, גבירתי, ועני ביושר על השאלה הבאה: מה יקרה לכלכלה הישראלית אם תריחי את הפרחים מלמטה? כלום. נאדה. ואתה, אדוני, היה כן עם עצמך: מה תרמת השבוע למחזורי המסחר בבורסה? שום דבר. גורנישט. כל רגע שאתה חי, אדוני, הוא הפסד נקי לחברת הביטוח. ואת, גבירתי, עשי לכולנו טובה ותתפגרי, כל נשימה שאת נושמת מתקזזת מאיזה דיבידנד.

אז יאללה, תתחפפו לנו מהעיניים.

ב.

ולשר האוצר, מר יובל שטייניץ, אני רוצה להודות מכל הלב ובשם כולנו על שבחר להכריז באוזני העם היושב בציון "כי לא יהיה מנוס מהעלאת גיל הפרישה לנשים ולגברים" מעל במה מרכזית כל-כך, חשובה כל-כך, לאומית כל-כך, כמו אירוע שבתרבות בכפר סבא. אחרי הכול, שר האוצר יכול היה ללחוש את מסקנתו זו - שהולכת להשפיע עמוקות על החיים של כל אחת ואחד מאיתנו - כשהוא ישוב בביתו בשבת בבוקר, או כשהוא יורד באיזו מעלית. אבל לא.

שר האוצר שלנו ידע לבחור את המכובדת שבבמות. לו היה אלוהים ולו משה רבנו היה חי, אני סמוך ובטוח שגם הם היו בוחרים לתת את התורה לעם ישראל בשבתרבות בכפר סבא. הר סיני זה הכי פאסה, וגם יש שם יותר מדי פליטים.

ולמה לא אמר שטייניץ את הדברים מעל בימת כנסת ישראל, אתם שואלים? ומה עם ישיבת ממשלה, אתם מקשים? מה עם דיון רציני יותר בנושא החשוב הזה, אתם מבקשים? בתגובה, אפנה אתכם לסעיף הקודם: תמותו כבר, נו. אתם והשאלות שלכם ותוחלת החיים שלכם רק מפריעים לצמיחה. חצופים.

בשולי הדברים, כפי שהועברו לידיעתנו מהעיתונאים שנכחו באותה שבתרבות גורלית בכפר סבא: היה לא פחות ממדהים לראות איך לשטייניץ יש את החוצפה האינסופית להיות כל-כך ברור ונחרץ ובטוח ותקיף בנוגע להעלאת גיל הפרישה ולחיים של כולנו, אבל להקפיד ולהיות כל-כך זהיר ועדין ומעורפל ומנומס כשזה נוגע לחרדים ולסיכויי גיוסם לצבא או שילובם בתחום העבודה.

ג.

אני מבקש לחזור שוב לסיפור הזה, של תוחלת החיים אל מול המודל הכלכלי של חברות הביטוח. בעיניי הוא מדגים בצורה שממש שורפת בעיניים את כל הרע והחולה בשיטה הכלכלית שלנו. שימו לב: מאחר שאנחנו חיים יותר, פוליסות ביטוח החיים נמצאות בחשיפה גדולה, שעלולה לסכן את יציבות מערכת הביטוח כולה. מאחר שאנחנו חיים יותר, חברות הביטוח צריכות להגדיל את היקף הרזרבות שלהן, מה שעלול להביא להפחתה בהון העצמי שלהן (שלא נדע) ויקטין את הסיכוי לחלוקת דיבידנדים בעתיד (חס וחלילה).

סליחה, אבל זה לא חולני בעיניכם? האם אין לב-לבו של כל עניין הביטוח הזה הוא לדאוג לחוסכים - לחוסכים! - ולא לאלה שמבטחים אותם או מהמרים בכספם!? לא יודע מה אתכם, אבל ההיפוך הזה מטריף אותי. רק בעולם כלכלי-הפוך כזה תוחלת חיים היא בעיה ומוות מהיר ובזמן הנכון (מבחינתם) הוא מודל כלכלי.

אומר זאת שוב, רק בשביל להרגיז את עצמי עוד יותר: אנחנו נאלצים לעבוד קשה מאוד לאורך הרבה מאוד זמן (שעות העבודה בישראל הן מהארוכות בעולם וגיל הפרישה בישראל גבוה יחסית לעולם כבר היום); מכריחים אותנו לחסוך לפנסיה על-פי חוק, גם אם לא נרצה (וחוק פנסיה חובה, אגב, היה מתנה נהדרת של המדינה לחברות הביטוח, שבשנה שעברה נהנו מהפקדות של כמעט 16 מיליארד שקלים, עלייה של יותר ממאה אחוזים בארבע שנים, והיד עוד נטויה); לשלם קנסות כבדים אם בחרנו לפדות את הכסף שלנו שחסכנו בעצמנו (הכסף שלנו! שחסכנו בעצמנו!); להישחט בעמלות ובדמי ניהול (שכרגיל גבוהים יותר ככל שאתה קטן יותר) - ואחרי כל זה, כשאנחנו מעזים להמשיך לחיות את חיינו (וזה עוד בלי לומר מילה על יוקר המחיה או מזג האוויר) נוסע לו שר האוצר לכפר סבא, מכל המקומות שבעולם, ומודיע לנו שניאלץ להמשיך ולעבוד עד כמה שיבוא לו ולנעריו המקלישים, אולי עד המוות ומעבר לו, זאת כדי למנוע סיכון לחברות הביטוח.

סיכון לחברות הביטוח, רק זה מה שחסר לנו. אחרי הכול, קרנות הפנסיה, רובן בבעלות חברות הביטוח, הן המוצר הצומח והמצליח ביותר בשוק ההון בישראל.

ד.

היה משפט אחד בסקירה השבועית של כלכלני בנק לאומי שתמצת את הכול בצורה מזוקקת, בהירה, שירה ממש: "התגברות הרגולציה בענף בשילוב רגישותו הגבוהה לשוקי ההון מפחיתים את אטרקטיביות ההשקעה בו".

אל תחפשו במשפט הזה את עצמכם, את החסכונות שלכם, פירות עבודתכם, את זקנתכם או זקנת הוריכם. אל תחפשו במשפט הזה צדק או מוסר, אל תחפשו בו היגיון או הוגנות. אל תחפשו בו דבר מכל אלה, כי לא תמצאו. אטרקטיביות ההשקעה - זה הדבר היחיד שחשוב בעולם של כלכלני הבנק. השמש זורחת? זה כי ההשקעה אטרקטיבית עבורה. ילד בוכה? כנראה שיש לו רגישות גבוהה לשוקי ההון. לב נשבר? זה בגלל התגברות הרגולציה.

ה.

למשרד האוצר, כך קראתי, יש תוכנית מפורטת איך להתמודד עם הבעיה הזו: כל אזרח ששם משפחתו מתחיל באותיות א'-כ' יתחייב לחנוק את אחד מהוריו הקשישים. סתאאם. התוכנית של האוצר היא לערוך "עדכון דרמטי בטבלאות התמותה על רקע נתונים חדשים שמראים עלייה בתוחלת החיים".

שזה בעברית פשוטה: האוצר ייתן לנו להמשיך לחיות (תודה!), אנחנו נחיה יותר, אבל ככל שנחיה יותר, תלך קצבת הפנסיה שלנו ותצטמק ואנחנו נהיה יותר ויותר עניים, עד שנמות בחוסר כול. לא יודע מה אתכם, אבל אני כבר לא יכול לחכות לעדכון הדרמטי הזה בטבלאות התמותה.

ו.

אל מול כל הדיבידנדים "אטרקטיביות ההשקעה", "טבלאות התמותה", "התגברות הרגולציה" ו"הרגישות הגבוהה", אני לא יכול שלא להיזכר בשורה משיר ישן של "טיפקס": "יש אנשים מגולגלים בתוך נייר עיתון". מישהו שכח שמאחורי כל השקעה לא אטרקטיבית יושבת סבתא של מישהו ובסוף כל רגולציה יש זקן גלמוד שמחטט בפח זבל.

כל זה בעיקר מדכא. כי מה זה משאיר לנו? איפה העתיד, התקווה, החלום? האם לשם אנחנו הולכים? זקנה ועוני? האם זה העתיד שמשרטטים לנו שר האוצר והבוס שלו? מה מבטיחה לנו מדינת ישראל מלבד חומות ומלחמות ועבודה קשה ומוות? איפה המדינה ואיפה החזון (עברנו מטיפקס למשינה)? ואיזו מין מדינה היא זו שמעדיפה את איתנות חברות הביטוח שלה על איתנות אזרחיה?

הרהור

אל תחפשו צדק או מוסר, לא היגיון ולא הוגנות. אטרקטיביות ההשקעה - זה הדבר היחיד שחשוב בעולם