"מהפכה כלכלית בכדורגל האירופי"? לא בדיוק

"הפייננשל פייר-פליי הוא אחד הפרויקטים הכי חשובים בקדנציה שלי באופ"א. אני רואה אותו כעניין חיוני ביותר עבור עתיד הכדורגל. הפילוסופיה מאחורי החוקים החדשים אומרת שמועדונים לא יוכלו לבזבז יותר ממה שהם מכניסים. אני רוצה להיות גאה בפעולות שאני עושה, ולא לעצום עיניים ולהתעלם מבעיה שכולם הודו שקיימת, אך לא העזו לטפל בה. התפקיד שלנו באופ"א הוא להגן על הכדורגל ועל הערכים של הספורט". הפואטיקה הזאת נשמעה בינואר 2011 מפיו של נשיא אופ"א, מישל פלאטיני, עת הציג ארגון הכדורגל האירופי את הרפורמות שאיימו להרעיד את כל האקלים הכלכלי של הענף. 18 חודשים מאוחר יותר, ועושה רושם שדבריו של המהפכן הצרפתי היו במקרה הטוב מס שפתיים.

***

אם האמירה האחרונה נשמעת לכם מעט קיצונית מדי, נסו להסביר לעצמכם לפי איזה מודל בדיוק מתכננת להתקיים פריז סן-ז'רמן. הצרפתים, נישאים על גבי המזומנים הבלתי נגמרים של חברת השקעות הספורט הקטארית הלאומית (QSI) שרכשה את הקבוצה בקיץ הקודם, קנו מאז החלה הקדנציה שלהם בעיר האורות שחקנים חדשים בשווי כולל של 205 מיליון אירו. מנגד, מאזן הכספים שנכנסו בתמורה לשחקנים שנמכרו, הסתכם ב-10 מיליון אירו בלבד. מספרים שמבהירים שבניגוד לחזון של פלאטיני, פאריז הולכת לבזבז הרבה יותר ממה שהיא מכניסה.

זה לא שפ.ס.ז' היתה צריכה להשתולל עכשיו עם הרכישות של זלאטן איברהימוביץ' ושות' כדי להפוך לארגון שמפסיד כסף. בחמש העונות האחרונות (עד 2010/11) רשמה הקבוצה הפסד כולל של 58.8 מיליון אירו. מאז 1998, המועדון הזה הפך לפלטפורמה נפלאה לבעלי הון לזרוק בה את הכסף שלהם לפח: כל 13 השנים שחלפו מאז הסתיימו עם הפסדים, כשהגירעון המצטבר בהן מסתכם לכדי 300 מיליון אירו.

בקיצור, פ.ס.ז' אף פעם לא היתה קנדידטית לעמוד בתקנות כלכליות מחמירות, ובטח שלא הפכה לכזאת לאחר ההצטרפות של השייח'ים מהמפרץ: על-פי הערכות ראשוניות, את העונה החולפת (2011/12) היא סיימה בהפסדים של כ-100 מיליון אירו. בתחשיב שערך השבוע רו"ח קיירון אוקונור, בבלוג שלו SWISSRAMBLE המתמחה בכלכלת כדורגל, הוא מצא כי גם העונה הקרובה תיגמר עם מנהל בנק פריזאי שיתחשק לו לאכול צפרדעים (לאחר שיבין לעומק את ביצועיו של מועדון הכדורגל המקומי): המינוס ב-2012/13 יגיע ל-92 מיליון אירו, וגם זה רק בתנאי שכמה תנאים מאד ספציפיים יתקיימו (העפלה של פ.ס.ז' לרבע גמר הצ'מפיונס ליג, זכייה שלה באליפות צרפת, עצירת מסע הרכש הנוכחי, ועלייה של 100% בהכנסות ממכירת כרטיסים ומנויים לאצטדיון פארק דה פרינס). המספרים האלו בטח לא "מגינים על הערכים של הספורט" שדיבר עליהם פלאטיני.

פלאטיני גם אמר שלא "יעצום עיניים", אבל הקשר בין המספרים האלו לבין הפייננשל פייר-פליי כמובן לא קיים. החוקים החדשים מאד ברורים: בשתי העונות 2011/12 ו-2012/13, מותר לקבוצות כדורגל להפסיד לא יותר מ-45 מיליון אירו. חריגה, משמעותה סנקציות בעונת 2014/15. העונשים ינועו בין אזהרות וקנסות, דרך הפחתת נקודות במפעלים האירופיים, ועד העונש האולטימטיבי: הרחקה מוחלטת מהליגה האירופית וליגת האלופות.

מה שהופך את הסיפור של פ.ס.ז' למוזר אפילו עוד יותר הוא העובדה הפשוטה שכל חוקי הפייננשל פייר-פליי נועדו מלכתחילה כדי למנוע מקרים כמו שלה. מפיו של ג'יאני אינפניטו, מזכ"ל אופ"א: "איזה סוג של עסק יכול להתנהל ככה, בציפייה לאביר שיגיע על הסוס הלבן, יזרוק על העסק מלא כסף, ואז, ביום מן הימים, יעלה שוב על הסוס וידהר החוצה?".

***

אז העסק של פ.ס.ז', מסתבר, יכול להתנהל כך, בחסות אבירי הנפט. לאחרונה עולה תהיה חזקה מאוד כי הכל קשור להיכרות מעמיקה שיש לאותם קטארים עם פלאטיני. מה זה "היכרות מעמיקה"? ב-23 בנובמבר 2010 התכנסו לארוחת צהריים בארמון האליזה נשיא צרפת דאז, ניקולא סרקוזי; השייח' תמים בין חאמד אל-תאני, הבעלים של QSI, לימים רוכש פ.ס.ז'; סבסטיאן באזי, נציג גוף ההשקעות האמריקני קולוני קאפיטל, ששימש כבעלים של פ.ס.ז' לפני ההשתלטות הקטארית; ואחד, מישל פלאטיני. הארבעה דסקסו על נושא אחד בלבד: כיצד מעבירים את השליטה במועדון לידיים קטאריות, והופכים אותו לאחד המובילים באירופה.

נשיא אופ"א לא רק שימש כאחד המתווכים בעסקת המכירה שהפכה את פ.ס.ז' לקבוצה הכי בזבזנית ביבשת. מסתבר שהקשר שלו ל-QSI עמוק הרבה יותר, אם לוקחים בחשבון את העובדה שבינואר האחרון בנו, לאורן פלאטיני, מונה לתפקיד היועץ המשפטי של החברה.

אם רוצים לפתח עוד קצת את תיאוריות הקשר למיניהן, אז אפשר לתהות למה היה פלאטיני אחד מהתומכים הנלהבים ביותר בבחירה של קטאר על-ידי פיפ"א לאירוח מונדיאל 2022.

איך פלאטיני יצליח "לסדר" את חבריו הקטארים עם חריגות מחוקי הפייננשל פייר-פליי החדשים? אופ"א כבר רמזה שחוקי הברזל שלה בכל זאת ניתנים לכיפוף: לא כל קבוצה שתחרוג מאותם 45 מיליון אירו שמותר להפסיד בהכרח תוענש באופן אוטומטי. "לפני שנטיל סנקציות", הכריז לאחרונה אנדראה טרברסו, ראש מחלקת רישוי המועדונים של אופ"א, "נבדוק לעומק את המצב הפיננסי בכללותו של המועדון". גם תקנון הפייננשל פייר-פליי מתיר מקום לסובייקטיביות בקביעת הענישה: בחלק 11 בתקנון, מודגש כי "קבוצות שיציגו תחזיות חיוביות לעתיד יזכו להקלות".

הנקודה האחרונה מעלה עוד סימן שאלה גדול. בכדורגל, גם תחזיות כלכליות עתידיות מלאות באופטימיות, מתבררות לעיתים קרובות כלא יותר מפנטזיות חסרות קשר למציאות. בינואר 2005, לאחר שצ'לסי הציגה הפסדים בגובה 87.8 מיליון ליש"ט בעונה הראשונה של רומן אברמוביץ' במועדון, אמר המנכ"ל דאז פיטר קניון: "נגמרו הימים שהזהב היה זרוק אצלנו ברחובות. צ'לסי החלה כבר להתנהל כמו עסק בריא לכל דבר. עד שנת 2010 נגיע לברייק-איבן". את עונת 2010/11 סיימה צ'לסי בהפסד של 67.7 מיליון ליש"ט (ואת 2009/10 עם מינוס של 70.9 מיליון ליש"ט). כך שהתשקיפים הוורודים שיציגו אנשי פ.ס.ז' לוועדות השונות של אופ"א, במטרה לקבל הקלות, לא בהכרח ישקפו את המציאות.

 מוכנים לפייננשל פייר-פליי?

***

לא רק צ'לסי, פ.ס.ז' ומנצ'סטר סיטי אמורות להיבחן בצורה קפדנית על-ידי אופ"א. קבוצות הפרמיירליג, הליגה העשירה בעולם, רשמו ב-2010/11, כשכל אירופה כבר ידעה הכל על הרגולציות הכלכליות שבפתח והמשמעויות שלהן - הפסד קולקטיבי של 361 מיליון ליש"ט; בליגה האיטלקית הפסידו באותה עונה 285 מיליון אירו; אפילו לבונדסליגה הגרמנית, מודל לחיקוי כלכלי בכדורגל העולמי, מתפלקת מדי פעם עונה פיננסית לא מוצלחת (למשל ב-2009/10, אז הפסידו קבוצות הליגה 78 מיליון אירו). מיותר לציין שעל מרבית ההפסדים האלו אחראיות הקבוצות הגדולות (כלומר, אלו שמשתתפות במפעלים של אופ"א).

העובדה שעדיין לא נמצא מודל מאוזן בכדורגל שעובד לאורך זמן (על מודל רווחי כמובן שבכלל אין מה לדבר) מבטיחה דבר אחד: אכיפה מאוד מתירנית של חוקי הפייננשל פייר-פליי. הרי אופ"א לא תירה לעצמה ברגליים ותשאיר את מוצר הדגל שלה, ליגת האלופות, ללא הקבוצות הטובות ביותר באירופה.

מה בכל זאת ניסתה אופ"א להרוויח מהמהפכה הכלכלית "הענקית" שנקראה פייננשל פייר-פליי? אולי ניסיון לכווץ מעט את השוק, להרגיע את הטירוף שאחז בו במהלך העשור האחרון. ואולי ניסיון לקבל הרבה מאוד תקשורת טובה למיסייה פלאטיני. בינתיים, אופ"א לא ממש עומדת בשתי המטרות.