משקי-הבית יתנדנדו

הרושם העגום הניבט מקברניטי המדינה בהקשרים שונים הוא של זגזוגי-זגזוגים. הפכפכות מביכה הפוגעת באמון ובאמינות. אין דיון מובנה, אין חשיבה שיטתית, ואין יישום ראוי של החלטות, אומללות ונרפות ככל שתהיינה. תוהו ובוהו, ואני מקווה שלא מתווסף לכך גם הביטוי סדום ועמורה.

זוהי נקודת פתיחה מביכה לגזירות המס הניחתות עלינו בימים אלה בצרורות רסס, שספק אם היורה מכוון לכיוון מסוים ומתוכנן. הכול נראה שנעשה כאילו ברישול ו"מהשרוול". זהו הרושם החיצוני, אך לא בהכרח המציאות.

אומץ ואחריות מנהיגותית

אמנם התנהלות ממשלית ומשטרית משונה ומשתנה שכזו, כשהכרזה רודפת הכרזה והכרזה סותרת הכרזה, מרתיעה את הציבור ומרופפת את ביטחונו במנהיגיו, אך לגופן של גזירות המס אין לכחד שזהו צו השעה. אולי כבר מעט אחרי השעה.

תהיינה גזירות המס כואבות ככל שתהיינה - וגם בכך אין להגזים, שכן הן אכן מדודות - דומה כי אין מהן מנוס. מסביב יהום הסער וגם ראשנו יישח, אם לא ננקוט באמצעים פיסקליים מתאימים.

צריך אומץ ציבורי ואחריות מנהיגותית להטיל כעת את העלאות המס החדשות והנוספות, אשר אינן משרתות את ימי הבחירות הממשמשים ובאים. מבחינה זו נוהגים קברניטי הכלכלה בהגינות, אשר חותרת תחת האינטרסים האלקטורליים שלהם, ומבכרת על פניהם את האינטרס הכללי. אין כאן "לחם להמונים" אלא מס על ההמונים.

נכונו לנו ימים קשים יחסית. לא די בכך שהכלכלה צפויה לקפוא על שמריה, ההכנסות תצלולנה, ולא מעט ממשקי-הבית יתנדנדו אל עברי פי-פחת, שהרי על ההכנסות המצומקות יוטלו מסים נוספים, חלקם רגרסיביים, אשר יכווצו עוד יותר את הקומץ שייוותר.

אפרופו רגרסיביות: אכן, הגדלת שיעור המע"מ איננו משביע-רצון בהיבט הרגרסיבי שבו, אשר פוגע דווקא בשכבות החלשות והבינוניות, אך מאידך גיסא, שומה עלינו להבין שזהו מס יעיל ומהיר, אשר נותן את אותותיו ואת גבייתו באופן מיידי.

זהו שיקול חשוב בשעת חירום כלכלית. ההכנסה הפנויה תצטמצם, תתכנס לתוך עצמה, השווקים ייחלשו לפרק זמן, וחלקם כבר מקרטעים ממילא. נצטרך לקחת נשימה עמוקה, לצלול למים העמוקים והקרים, עד יעבור הגל ועד יעבור זעם הכלכלה והקלקלה הגלובלית, אשר ממנה נפתחה הצרה.

הקושי העיקרי בשינויי המס העכשוויים הוא אי-הלימותם את מחאת הרבים לשיפור תנאיהם. רבים מדורשי "הצדק החברתי", תהא משמעותו המעורפלת ככל שתהא, נמנים עם השכבות החלשות ולא פחות, אם לא יותר, עם שכבות הביניים.

בהפגנות הם מבקשים (כולנו מבקשים) להסביר להם פנים, או ליתר דיוק, להאיר להם פנים. ברם, הנחתות המס הללו אינן עולות בקנה אחד עם ציפייה זו.

חבל שכך, אבל האמת היא שאין ברירה אחרת, שכן מעמד הביניים הוא עמוד השדרה של החברה והכלכלה, ובכלל זה גם של הנושאים בנטל, המשלמים את המסים והמשרתים בצבא ובמילואים. כך היה וכך כנראה גם יהיה.

מהעשירים לא ניוושע

חשוב לדעת כי מרובד העשירים המופלגים לא ניתן להיוושע בעניין מס, שכן הם מהווים רק קומץ דקיק מכלל האוכלוסייה, ולכן לא ניתן לגייס מהם סכומים משמעותיים, מה גם שבמקרים רבים הם אלה שמספקים פרנסה לאחרים. לא שאני חלילה וחס עליהם, אך אני מנסה לצייר את התמונה המיסויית האמיתית - להבדיל מהרומנטיקנית.

זאת ועוד, לא מן הנמנע כי דווקא השכבות המבוססות יצאו מהגזירות כמעט ללא שריטה, אם יימנעו לזמן מה מלמשוך דיבידנדים והכנסות מהתאגידים שבהם הם שולטים. כבר היו דברים מעולם. או אז תהיה זו פארסה וחריצת לשון חברתית בלתי רצויה ומתריסה.

אשר לאופי ההסדרים המיסויים החדשים ואלה המצופים לכשהמצב יחזור לקדמותו ולשיפורו, אכתוב ברשימה מקצועית וטכנית יותר. דווקא משום שמקצועי בתחום המסים, ניסיתי להימנע מכתיבה מיסויית שגרתית וביקורתית. ביקורת יש לי בשפע, אבל מקומה אינו במדור זה.

אוסיף רק זאת: אכן הגיוני היה לבוא חשבון מיסויי גם עם קרנות ההשתלמות אשר מהוות מובלעת חסינת מס. אלא שלשם כך יהיה צורך להתעמת עם ההסתדרות ועם ועדי עובדים חזקים אשר ינופפו, במידה רבה של צדק, בטענה כי קרנות אלה נשענות גם על הסכמי עבודה מחייבים במשק הישראלי.

מבחינה זאת הפכו הקרנות הללו לאתרוג, גם שלא בחג הסוכות. אף בוועדת רבינוביץ' לרפורמה הגדולה בדיני המס לא העזנו לקרוא תיגר על הקרנות, ובזכות זה צלחה הרפורמה את המים הסוערים והמתנגדים. לכן, בחוכמה נהגו גם הפעם, על דרך המימרה: אל תהיה צודק - היה חכם.

כל עוד שנזכור כי משעה שתתאושש כלכלת העולם וישראל, יהיה צורך לערוך סדר וצדק חברתי, מיסויי וכלכלי מאוזן יותר, ולחזור לשיעורי מס צנועים יותר (לצד הפחתת חלק מהפיטורים) - דיינו. דייני.

*** הכותב הוא מומחה מס.