בקידוח "מירה" טרם התגלו סימני גז משמעותיים

ממצאים ראשוניים מאכזבים בקידוח "מירה": ממידע שהגיע ל"גלובס" עולה כי עד כה לא התגלו בקידוח סימני גז משמעותיים, בניגוד לציפיות המוקדמות.

על פי המידע, הקידוח הגיע לעומק של מעל ל-4,600 מטר, עומק שבו ציפו הגיאולוגים למצוא סימני גז משמעותיים. לפי הערכות, שכבת המטרה של הגז אמורה להימצא בעומק 4,000 עד 4,500 מטרים, כולל עומק הים.

השלכות על כל שוק החיפושים

הממצאים המאכזבים מעמידים את היזמים בפני אפשרות ממשית לכישלון הקידוח - כישלון ראשון במימי ישראל לאחר סדרת הצלחות רצופה, שהחלה עם תגלית "תמר" ב-2009.

צחי סולטן, מבעלי השליטה במודיעין השותפה ב"מירה", העריך בעבר כי לכישלון ב"מירה" יהיו השלכות קשות על שוק החיפושים ואפשרויות גיוס ההון. גם הכשרה אנרגיה של עופר נמרודי שותפתה בקידוח. "מירה" סומנה כמקור אפשרי לתחרות מול הדומיננטיות המוחלטת של קבוצת דלק ונובל אנרג'י, המחזיקים בכל המאגרים.

יודגש, כי עדיין מוקדם לקבוע שהקידוח נכשל. האפשרות כי יימצא מאגר גז מתחת לנקודה שאליה הגיע הקידוח עדיין קיימת. כמו כן, ייתכן כי הבדיקות החשמליות (לוגים) יעידו על הימצאות גז בכמויות מסחריות. מלבד מטרת גז אמור הקידוח ב"מירה" להגיע גם למטרת נפט הנמצאת בעומק 5,200 מטרים.

תקלה לא צפויה בקידוח

בתחילת השבוע דיווחו השותפות הישראליות ב"מירה" ו"שרה" - הכשרה אנרגיה של עופר נמרודי השולטת ב-46.5% מהזכויות ברשיון, מודיעין שבשליטת צחי סולטן ו-IDB של נוחי דנקנר השולטות ב-34.8%, ו-IPC של מולי רבינא השולטת ב-13.6% - כי צינורות הקידוח נתקעו - תקלה שתאלץ אותן להמשיך את הקידוח בטכניקה של קידוח בסטייה. השותפות לא דיווחו לאיזה עומק הגיע הקידוח, אך ציינו כי אישרו את הגדלת תקציבו ב-4 מיליון דולר ואת הארכתו ב-7 ימים נוספים.

הקידוח ב"מירה" החל ביוני באמצעות אסדת הקידוח "הומר פרינגטון" של חברת נובל קידוחים (אין קשר לנובל אנרג'י). לפי התכנון המקורי הקידוח אמור להימשך כ-70 ימים.

בסיום הקידוח ב"מירה" אמורה האסדה לבצע קידוח שני לעבר מטרת גז ברישיון "שרה", שם קיימת הסתברות גבוהה למציאת 0.5 טריליון רגל מעוקבת (TCF). העלות הכוללת של הקידוחים עמדה במקור על כ-160 מיליון דולר, ללא עלות מבחני ההפקה, שייערכו במידה ויימצאו בקידוחים נפט וגז.

לפי דו"ח חברת NSAI, קיימת ב"מירה" הסתברות של 63% למציאת גז בהיקף של 1.1 טריליון רגל מעוקבת (TCF) לפי שיטת אומדן מיטבי, הנהוגה כיום, או 4 TCF לפי שיטת ממוצע אומדנים שהיתה מקובלת בעבר.

בקהיליית הגיאולוגים שררו בעבר חילוקי דעות עמוקים לגבי פוטנציאל הגז ב"מירה" שנחשב לבעל יחס סיכון/סיכוי גבוה.

האם תיפתר תעלומת חולות תמר?

"חולות תמר" - צירוף המלים הזה שנולד בעקבות תגלית תמר ב-2009 - מהלך קסמים על שוק חיפושי הנפט והגז.

כמעט כל הגז של ישראל, בשווי טריליון שקלים, קבור בתוך השכבה המסתורית הזו, הקבורה אי שם בעומק של 4 קילומטרים מתחת לפני הים. מה מקור החולות? זו השאלה הגדולה שמטרידה את הגיאולוגים. התשובה לשאלה הזו, הולכת ומתבררת ככל שמתרבים הקידוחים.

הקידוח הנוכחי ב"מירה" עשוי לספק לגיאולוגים תובנה אחת חשובה: הסיכוי למצוא את חולות "תמר" הולך ופוחת ככל שמדרימים.

בניגוד למה שנוטים רבים לחשוב, מאגר גז אינו כיס מלא בגז, אלא הגז מעורב בתוך שכבת הקרקע שבה הוא נאגר. כדי שייווצר מאגר גז מסחרי, הקרקע חייבת להיות בעלת נקבוביות גבוהה, ושכבת חולות תמר אכן מצטיינת בנקבוביות שלה.

ב"תמר" עצמה התגלתה שכבה עבה בעלת שיעור נקבוביות יוצא דופן של מעל ל-20%. אותה שכבה נמצאת גם ביתר המאגרים שהתגלו בשנים האחרונות, ובראשם מאגר "לוויתן" הענקי. גם ב"דלית" נמצאה שכבה של חולות תמר, אך שם היא היתה דקה יותר ומאכזבת.

פתרון תעלומת מקור החול תאפשר לגיאולוגים להעריך בצורה טובה יותר את סיכויי ההצלחה של הקידוחים. אם למשל מקור החול הוא בשפך הנילוס יגבר הפוטנציאל ככל שהקידוחים ידרימו יותר. אם מקור החול באזור לבנון יגדל הפוטנציאל ככל שהקידוחים יצפינו.

נכון להיום, נראה שידה של אסכולת המצפינים על העליונה.

 התפלגות הזכויות

 קידוח מירה