איזון דחוף לשמאלני התל-אביבי

אז האמת היא שאני מרגיש קצת אידיוט. ככלב שב על קיאו אני שב ומזמר את אותו מזמור בדיוק, שאפילו מעל עמוד זה כבר זומר והושר. אבל בחודש כזה, שבו נעים אמות סיפי התקשורת בהמולה אחת גדולה של דמוקרטיה ומאבק נגד סתימת פיות, אין מנוס מלשיר אותו שוב, בתוגה גדולה. גדולה מאוד.

כי האמת היא שאין כל דופי בטענותיו של דורון צברי ושל כל אלה שמפגינים איתו נגד הכוונה "לאזן" את קרן נויבך בתוכנית "סדר יום" ברשת ב'. הם מדברים מאוד לעניין. הדרך שבה ביצע מי שביצע את התרגיל השקוף הזה כל-כך גסה וכל-כך סרת טעם, עד שאין ברירה אלא להצטרף למוחים ולומר בפה מלא כי לא כך יוצרים איזון, ולא כך מתקנים את התקשורת.

זהו, אגב, מנהג נושן של הימין בכל פעם שהוא מנסה לכבוש מאחזי "אויב" הנמצאים בשטחו: הוא תמיד יוצא מטומטם. במקום לירות בתותחים ולצאת כמו גדול, הוא לא בכוונה לוחץ על הפעמון ומיד מרביץ כזאת ריצה, ואז נתפס כמובן, ומה שנותר הוא רק הבושה והמבוכה.

מה שכן, כשאני מסתכל על הלהט בעיניו התכולות והחכמות של דורון צברי ושל חבריו שמחרפים נפשם להפגין ולהיעצר בעד עניין שהם מאמינים בו, בא לי לבכות מעוצמת התסכול שאוחז בי. כי אם כבר פתחנו את הנושא, ואם כבר מניחים על סדר היום את סוגיית האיזון בתקשורת, אז בלי כל קשר לקרן נויבך, למנחם בן או למוטי קידר - אבקש לשאול את צברי ידידי, ודווקא אותו, באשר הוא חף מטמטמת השבט, מספר שאלות:

• האם נראה בעיניך ראוי כי גם בקדנציה השנייה שלו צריך נתניהו לפעול מול תקשורת שנשלטת כולה בידי אנשים שאפילו אחד מהם לא הצביע עבורו? שמתייחסת אליו כאויב ופולש, כגורם בלתי לגיטימי? האם נראה הגיוני בעיניך חוסר ההלימה המינימלית, בין התפלגות המפה הפוליטית ובין התפלגותה בקרב אנשי התקשורת?
• האם זה נורמלי בעיניך שתוכנית אקטואליה מרכזית, שמתיימרת לקבוע סדר יום, תייצג ללא מורא וללא משוא-פנים אג'נדה קיצונית שהיא נחלתם של מעטים בלבד, יחסית? האם היית מגיב באופן דומה גם אם התוכנית הייתה מוגשת בידי, נגיד, סביבתן קיצוני או צמחוני קנאי או נאמן-הר-הבית, שהיו מביאים את דעותיהם בוקר-בוקר אל המיקרופון? נעזוב רגע דוגמאות קיצוניות: האם היית מגיב באופן דומה לו התכנית הייתה מוגשת בידי אורי אליצור?
• ובכלל: הנאים השכנים בעיניך? כלומר, באמת נראה לך הגיוני שהרוב הטוטאלי של מערך האקטואליה בתקשורת מוחזק בידי אנשים בעלי דעה אחידה, דעת השבט הלבן? נראה לך הגיוני - ואתה יודע שאני לא מגזים - שרוב האנשים שעושים את התקשורת בישראל, בכל שורות העריכה וקבלת ההחלטות, הם בני ובנות השבט הזה? חשבת פעם על השאלה כמה ערבים יש בתקשורת? כמה דוסים? כמה רוסים? כמה מתנחלים? כמה אנגלוסקסים? כמה תושבי פריפריה? כמה מזרחיים עם מבטא? כמה אנשים שחושבים שהפלות זה רע ופיטום אווזים זה טוב? שהניתוק משחית ואילו הכיבוש דווקא מיטיב? הרי להבדיל מבובות חלולות עיניים אחדות במיליה שלך, אתה הרי יודע שישראל מורכבת גם מכאלה, ואתה גם יודע שאלה הם הרוב. חשבת פעם למה אתה לא פוגש אותם בשום מערכת שבה אתה עובד?
• אתה וחבריך מדברים בהגינות על פוליטיזציה של רשות השידור, עניין מכוער לכל הדעות. ומה אם אומר לך שבמציאות התקשורתית הישראלית ב-50 השנים האחרונות, פוליטיזציה היא שגרת יום, אלא שהיא משרתת את הצד השני? כמה אטום צריך להיות כדי להפגין נגד פוליטיזציה של הגוף הכי פוליטי בעולם, כזה שצבוע כולו, כל-כולו, בצבע פוליטי עז, גם אם ישן ומיושן שכבר פס ועבר מן העולם?
• תגיד, סתם כך, בינינו: זה עתה נפטרנו מן הסיוט השקרי והילדותי שכונה "המחאה החברתית". כיצד אתה מנתח לאחור את הזוועה שבהתנהלות התקשורת שלנו בעניין, במהלך השנה האחרונה? איך אתה מסביר לעצמך את העובדה שהתקשורת כולה התמסרה טוטאלית, בקנאות ובאדיקות, לעניין של מה בכך, שהותיר אחריו כמה סיפורי אהבה באוהלים, כמה שמות חדשים במדורי הרכילות ועלייה של אחוז במע"מ? הלוא תסכים עמי, שהתמסרות זו מקורה בעובדה הטריוויאלית שרוב מוחלט של אנשי התקשורת נמנה עם המעגל החברתי של מובילי המחאה בתל-אביב? הלוא תבין, במבט מפוכח לאחור, עד כמה זה נורא, אם זה אכן כך?
• דחילק, דורון: האיזון הכפוי ב"סדר יום", הוא, דווקא הוא, הבעיה הבוערת של התקשורת?