דבר הינשוף על עתיד העיתונות

"הינשוף של אלת החוכמה, מינרווה, פורש את כנפיו רק עם רדת החשיכה". במלים אלה, פחות או יותר, תיאר הפילוסוף הגרמני גיאורג פרידריך הגל את יכולת האנושות להבין את ההווה רק לאחר שהוא חולף והופך להיסטוריה. מעניין מה היה אומר הינשוף על מצבה של העיתונות ועל ההחלטה הגורפת להפנות את המשאבים אל עבר העתיד הדיגיטלי.

יש להניח כי השאלות שהינשוף, שמכיר יותר מכל אדם את חוקיות ההיסטוריה, היה נדרש להן בעת מעופו הלילי היו בין היתר: האם ההבטחה הטמונה בקידמה אינה אלא גרסה של עגל הזהב או מעין ניסיון נואש של המו"לים להיאחז בקרנות המזבח? האם העיתונים יוצאים לדרך הארוכה אל עבר העתיד הלא נודע מתוך הכרה והבנה של המצפה להם?

מעבר למציאות שמחייבת שינוי תפיסה לגבי העיתונות, האם מדובר בהחלטה נמהרת, בהימור מושכל או בהחלטה הרציונלית היחידה האפשרית? וכמובן, האם ניתן יהיה לחזור לאחור לאחר שהמשאבים כבר יוקצו ומכונות הדפוס יתנוונו?

בימים אלה עלה עיתון "מעריב" לכותרות בנסיבות לא סימפטיות. החשש מפני החלטת דירקטוריון "מעריב" על אי-הזרמת 15 מיליון שקל לתוכנית הבראה, ולמעשה ויתור על קיומו של העיתון, הביאו את העובדים להפגין מול בתיהם של חלק מהדירקטורים ומול ישיבת הדירקטוריון עצמה.

מצבו של "מעריב" אינו ייחודי כמובן. מו"לים בכל רחבי העולם מחפשים מודל עסקי חדש לעולם העיתונות, לאחר שהמודל העסקי הישן, שהסתמך על מודעות פרסום ועל מודעות המכירות, קרס תחת האפשרויות החדשות (ישנות כבר) שמציע האינטרנט.

במובנים רבים, הביצה הישראלית הקטנה דווקא העצימה את משבר העיתונות העולמי. עלייתם של אתרי מכירות כגון יד2, winwin והומלס, יחד עם אתרי חדשות אינטרנטיים ייעודיים כגון ynet, הביאו להתיישנותם המיידית של עיתוני הבוקר המודפסים. נוסיף לזה את המשבר הכללי בשוק הפרסום שהחל אי-שם בקיץ שעבר - ונקבל שוק במשבר.

המעבר לגרסאות הדיגיטליות במחשבי הטאבלט ובמכשירי הסלולר המתוחכמים הביאו מערכות ברחבי העולם, כגון "ניו-יורק טיימס" הוותיק, לגבות תשלום עבור קריאת התכנים המוצעים באתר ולחסום אותו בפני אחרים.

בהרצאה שנשא בשבוע שעבר עורך "הארץ", אלוף בן, בפאנל שעסק במעבר בשל עיתונות הפרינט לזירה הדיגיטלית, הוא סיפר כי לאתר "הארץ" באנגלית יש כבר כמה אלפי מנויים שמשלמים 100 דולר לשנה עבור האפשרות לקרוא במלואם את כל תכני האתר.

השאלה המתבקשת היא האם הציבור הישראלי יהיה מוכן לשלם עבור תוכן שהוא קיבל עד כה בחינם או יכול לקבלו בחינם באתרים אחרים כגון ynet.

יש לזכור כי זירת דוברי העברית בעולם הזירה הישראלית היא קטנה, ודוברי העברית בעולם הם מועטים. הישענות על מודל כלכלי שמסתמך בעיקר על ציבור משלמים דוברי עברית הוא בעייתי.

המנטליות הישראלית שונה מאוד ממקבילתה האמריקאית, שם ניתן עדיין לרכוש עיתון במכונה ברחוב, תוך שסומכים על הקונה שלא יגנוב עיתונים נוספים מהמגירה שנפתחה בפניו. בארה"ב זה עובד. ספק גדול אם בישראל זה היה עובד. כך סביר להניח יהיה גם לגבי רכישת תכנים באינטרנט.

הן עורך "מעריב", ניר חפץ, והן עורך "הארץ", אלוף בן, שדיברו באותו הפאנל הבהירו כי אין ברשותם מודל עסקי כלשהו בשלב זה לעיתון הדיגיטלי. זאת הצהרה שעלולה לסמן רע לבאות.

דהירתם של המו"לים והעורכים אל עבר דרך לא נודעת וללא מודל עסקי מובנה, משולה ליציאתם של פרשים חמושים בנשק חדיש לשדה הקרב כשהם רכובים על גבי סוסים גרומים.

במקרה כזה, אין שום צורך לחכות לתובנות של הינשוף של מינרווה. מספיק להיות מהמר עם כיסים אינסופיים או אפילו בעל בתי קזינו עם אין סוף כיסים.